הדף היומי – שבת דף נב

Download

להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת שבת ליחצו כאן (מומלץ)

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

(נב. 4+ עד נב: במשנה למטה)

חלק א – המשך איסור טלטול של בהמה

תזכורת:
א. גם לבהמה אסור לטלטל או להוציא, אך מותר דבר שהוא: 1. לצורך שמירתה. 2. נוי (לרש"י).

א. יציאת עז

עז לא יוצאת באפסר:

1. סיבה שהגמרא לא מזכירה – זה לא שמירה מספיקה לה.
2. כי תנער את האפסר ואז הבעלים יטלטל ד"א ברה"ר.

אבל אם עשה חור בקרן ושם העביר את הרצועה – מותר (כי לא תנער).

שואל רב יוסף: ואם קשר לזקן שלו, כך שזה יכאב לעז לנער? תיקו (כי לפעמים בכ"ז מתרפה ונופל).

(נב. 9+)

ב. המשך יציאה בשמירה יתירה

תזכורת: ראינו מחלוקת אם דבר שהוא שמירה יתירה מותר.

1. "מחליפין לפני רבי" –
   רב יהודה-שמואל סיפר ששאלו את רבי לגבי גמל בחתם במקום באפסר,
   ורי"ש ברי"ס הביא את דברי אביו שארבע בהמות יוצאות באפסר (סוס פרד גמל חמור), ומדויק שגמל לא יוצא בחתם.
   אך דחה רבי: ניתן לדייק שנאקה לא יוצאת באפסר (כי זה לא שמירה מספיקה).

2. ברייתא לגבי "חיה בסוגר" –
   והסברנו שהמחלוקת בחתול בסוגר במקום בחבל,

ת"ק – אוסר,
חנניה מתיר, ושמואל: הלכה כחנניה.

מעכשיו נראה מקרה נוסף, ונברר עוד את דעת שמואל:

במשנה נד. – הפרה לא יוצאת "ברצועה שבין קרניה"

במה מדובר?
רצועה לנוי – ודאי אסור (רש"י – כי אין דרכה של פרה בכך).
רצועה לשמירה – ונחלקו רב ושמואל, כי זו שמירה יתירה (פרה לא צריכה כלום).

1. A. מה שמואל אמר?

רב יוסף: שמואל הוא המתיר,
שהרי במקרה של החתול: רב הונא בר חייא – שמואל: הלכה כחנניה שמותר.

אביי: שמואל הוא האוסר,
שהרי רב יהודה-שמואל הביא את המקרה של גמל בחתם, ושם רי"ש ברי"ס ניסה להוכיח מרי"ס שאסור.

מכריעה הגמרא: שמואל הוא המתיר,
כי רב חייא בר אבין אמר במפורש בשם שמואל שבפרה מותר.
(ועוד – שהרי באמת רבי דחה את הראיה של ריש" ברי"ס).

(נב. באמצע)

1. B. מיתיבי – קושיא רב שאוסר בפרה:

ברייתא – קשר את הפרה האדומה במוסרה (אפסר) – כשרה,
מכאן שלא נחשב משוי.

תשובה – בדרך כלל זה שמירה מיותרת ונחשב משוי, אבל כאן לא:

1. אביי – בתוך העיר זה משוי, מעיר לעיר צריך יותר שמירה וזה לא משוי.
2. רבא – פרה אדומה דמיה יקרין, אז שומרים עליה טוב יותר.
3. רבינא – מדובר בפרה מורדת.

(נב. שליש תחתון)

ג. "וכל בעלי השיר (כלב) יוצאין בשיר ונמשכין בשיר"

א. המחלוקת:

רב הונא – 1. יוצאין כרוכין – נוי. 2. נשמכים בשיר – שמירה.
שמואל – לנוי אסור. יוצאים נמשכים – שמירה.

וכן ברייתא: יוצאין כרוכין לימשך.

ב. למעשה:

1. A. רב יוסף: העגלים של בית רב הונא היו יוצאים כרוכים (נוי) – רב הונא לשיטתו.
2. B. כשהגיע רב דימי – ר' חנינא: מולאות (פרד) של רבי יצאו באפסר.

איבעיא להו: כורכים או נמשכים?
ת"ש: כשהגיע רב שמואל בר יהודה – ר' חנינא: כרוכים.

שאלו התלמידים את רב אסי:
לכאורה זה ברור גם בלי רב שמואל בר יהודה, שהרי כבר ראינו לעיל שרי"ש ברי"ס -רי"ס שפרד יוצא באפסר (ארבעה בהמות יוצאות באפסר: סוס, פרד, גמל, חמור),
אז ודאי שרב דימי בא לחדש משהו – שיוצאות גם כרוכים.

דוחה רב אסי: אולי רבי לא קיבל את הוראת ר' יוסי,
לכן צריך את עדות רב דימי + עדות רב שמואל בר יהודה.

(נב. 2-)

חלק ב – טומאה וטהרה בכלי הבהמות

במשנה (לגבי שיר) – ומזין עליהן וטובלן במקומן

א. איך בכלל מקבלים טומאה

הרי במשנה בכלים (יב, א) – טבעת בהמה לא מקבלת טומאה (רק רק כלי או תכשיט אדם מקבל).

תשובות:

1. רי"צ – נטמאו כשהיו מיועדים לתכשיט אדם, ואז ייחדם לבהמה בעודם טמאים.[1]
2. רב יוסף – כיון שמושך בהם נחשבים גם כלי אדם, ומקבלים טומאה.

ב. איך מטבילים אותו על צוואר הבהמה – הרי יש חציצה!

(לרש"י – בין טבעת השיר לשיר עצמו, לתוס' – בין השיר לצוואר).

תשובות: מדובר שאין חציצה:

1. ר' אמי – בשריתכן (הרחיב, כך שאין חציצה).

אך קשה: זה מסתדר לרב יוסף מהסעיף הקודם,
אבל לרי"צ – הרי אם ריתכן – זה "שינוי מעשה" – ואז הטומאה הקודמת פוקעת ולא צריכים טבילה!
תשובה: סובר כר' יהודה – שרק מעשה שמקלקל מפקיע טומאה,
אבל כן זה "מעשה לתקן" (משפר את הכלי לייעוד החדש שלו) ולא מפקיע.

2. במתניתא תני – "במחוללים" – שכבר מההתחלה היה "חלל" (רווח).

(נב: באמצע) – שאל תלמיד אחד מגליל העליון…)

ג. בדרך אגב – הרחבה על טומאת טבעות שונות

בסעיף א ראינו משנה בכלים:

טבעת אדם טמאה, טבעת בהמה, כלים, ושאר טבעות (כמו של דלת) – טהורות.

עכשיו נראה ברייתא באותו עניין:

1. שאל תלמיד מהגליל העליון את ר"א: שמעתי שיש חילוק בין סוגי טבעות, ולא יודע לאיזה עניין.

ר"א – זה לגבי טלטול בשבת (טבעת עם חותם – משוי, טבעת בלי חותם – תכשיט (ומותר לטלטל).
אבל לגבי טומאה אין חילוק.

שאלות על ר"א:

1. המשנה הנ"ל בכלים (יב, א) שחילקה בין טבעת אדם לכל השאר.

תשובה – ר"א התכוון שאין חילוק בתוך טבעות אדם.

2. ברייתא – טבעת לחגור מותניו ולהפשיל שרובליו לא מקבלת טומאה – כי זה משמש את הבגד ולא את האדם, אלא רק טבעת אצבע מקבלת טומאה.

תשובה – ר"א התכוון שאין חילוק בתוך טבעות האצבע (בניגוד לשבת, כנ"ל).[2]

3. משנה אחרת בכלים (יג, ו) – טבעת מתכת מקבלת, טבעת אלמוג – לא (כי זה פשוטי כלי עץ).

תשובה – ר"א התייחס לטבעות מתכת.

ואם כבר, הגמרא מביאה את המשך הברייתא:

1. מחטים

שאל התלמיד – שמעתי שחולקים בין מחט למחט,

ושוב ענה ר"א – זה לגבי טלטול בשבת –

מחט עם נקב – משוי, מחט בלי נקב – תכשיט ומותר בטלולו.

אבל לגבי טומאה אין הבדל בין מחט למחט.

שאלות על ר"א:

1. משנה בכלים יג – מחט שניטל החור או העוקץ (חוד) טהורה.

תשובה: ר"א התייחס למחטים שלמים.

2. שם – מחט שהעלתה חלודה שמעכבת את התפירה (ר' ינאי – עד כדי כך ש"רישומה ניכר" – שמשאיר חלודה על הגד) – טהורה.

תשובה: ר"א התייחס למחט ללא חלודה ("שיפא" – משויפת).

3. ברייתא – מחט בלי חור לא טמאה!
   (מרומי שדה – אמנם זה תכשיט, אבל בהו"א הבינו שזה משמש את הבגד ולא את האדם).

תשובה – הכוונה שם "בגלמי" – גולם של מחט, כלומר שעומד להינקב ועוד לא ניקב, ואילו ר"א דיבר על מחטים גמורים.

[1] כך לרש"י.
אבל תוס' – גם אם ייחדום לבהמה ורק אח"כ נטמאו – כיון שלא עשה בהם מעשה, אז הם עדיין מקבלים טומאה.

[2] לכאורה אפשר לענות כמו בשאלה הקודמת – שהטבעות הנ"ל הם לא טבעות אדם אלא טבעות כלים, ועל זה ר"א לא דיבר.