הדף היומי – שבת דף נד

(נב: משנה – נד. במשנה למטה)

(נג. רבע)

חלק א – האם מותר לשים מרדעת על חמור בתוך רה"י? (הנושא: טירחה בשביל בהמה)

כאן לא מדובר בכלל בדיני הוצאה, אלא לפי התוס' באיסור טירחה.
והשאלה – האם מותר טירחא יתירה בשביל למנוע צער לבהמה ו/או בשביל לתת לה תענוג.

1. A. מרדעת (למנוע צער)

ר' חייא בר רב אשי – מרדעת מותר, וכן רב (לפי קל וחומר של ר' זירא) ושמואל.

1. B. טרסקל (תענוג) –

רב – מותר,
שמואל – אסור (וכן שמע ר' זירא מר' בנימין בר יפת בשם רי"ח).

1. C. אוכף

ברייתא (בסעיף A) – לא מורידים אוכף בידיים אלא נותנים לה ליפול.

בגמרא:

(נג. שליש עליון, לעיל A)

שלב א –
רב אסי בר נתן הבין שזה משום טירחא,
וממילא – אם אסור להוריד, כל שכן שגם אסור לשים.
ולכן שאל את ר' חייא בר רב אשי – למה לשים מרדעת מותר ולשים אוכף אסור?
לגמרא אין כאן תשובה, אלא רק שר' חייא בר רב אשי סובר כרב (אז אולי רב תנא ופליג).

(נג. שליש תחתון)

שלב ב –
הגמרא עצמה שואלת את אותה השאלה על כל המתירים במרדעת.

1. באמת מותר גם לשים אוכף (או כי מותר לתענוג, או כי גם זה נחשב מניעת צער)
   ורק להוריד אסור לטרוח, כי אפשר בלי (יתן לזה ליפול).
2. רב פפא (כדעת שמואל ורי"ח):
   למניעת צער מותר (מרדעת), לתענוג אסור (אוכף).
3. D. קושיות על הדעות השונות:
4. ברייתא א – קושיא על האוסרים טרסקל
   לא יצא הסוס וכו'… ולא סייחים בטרסקלים שבפיהם.
   משמע שברה"י מותר – משום תענוג.

תשובה: מדובר בסייחים קטנים, ואצלם זה לא לתענוג אלא למניעת צער.

(דילוג נג: 1+ עד 10+)

2. ברייתא ב –
   טיפול במכה: מותר לסוך ולפרכס מכת אדם, אך לא של בהמה.
   משמע שבבהמה אסור גם בצער (קשה על כולם)
   תשובה: מדובר בסוף ריפוי המכה, ומשום תענוג אסור – כשמואל ורי"ח (ורב תנא ופליג).
3. ברייתא ג –
   אדם או בהמה שאחזם דם, האם מותר להעמידם במים קרים –
   אדם – מותר, בהמה – אסור.
   שוב משמע שלבהמה אסור גם במקום צער.

תשובה: שם האיסור לא משום טירחה, אלא איסור רפואה בשבת (משום שחיקת סממנים),
ולאדם מותר כי נראה כמיקר, אל בבהמה לא, כי אינה נוהגת להקר.

(אך קשה:
A. הרי כשיש חשש שיפסיד את בהמתו חז"ל לא גזרו?
(לכן אם הבהמה מחוץ לתחום, קורא לה, ולא חוששים שיצא מתחום שבת להביאה בידיו).

תשובה: מדובר שהיא בתחום שלו אך לא בשלה, ועדיין אסור לו להביאה בידיו, אך זהו איסור פחות ולא חששו מזה.

1. B. יש מחלוקת האם בכלל גזרו שחיקת סממנים בבהמה – [1]
   ת"ק אוסר, ר' אושעיא מתיר, והלכה כר' אושעיא.

חלק ב – במה בהמה יוצאה

א. המשנה (נב: למטה)

ת"ק –

1. חמור יוצא במרדעת קשורה (נועדה לחמם – לבוש).
   אם לא קשורה – חוששים שיפול ויטלטל ד' אמות.

הגבלות בגמרא: (נג. 1+)

1. a. שמואל: והוא שקשורה מלפני שבת, אחרת נראה כמשוי (רש"י).
   וכן מוכח מהמשנה + ברייתא מפורשת.
   b. אוכף – בברייתא הנ"ל (נועד לישיבה, וגם קצת מחמם) –
   ת"ק – לא (משוי),
   רשב"ג – מותר (כי גם מחמם),
   אבל שלא יקשור מסריכן או עם רצועה תחת זנבו, שנראה כעומד לשאת משוי.
2. זכרים יוצאים לבובים –

בגמרא (לג: 10-) :
רב הונא – קשורים בזוגות,
עולא – עור שמגן על ליבם מזאבים (והגמרא מסבירה שהזכרים צעמבנים את הזאבים בהליכתם הגאוותנית).
רנבי"צ – עור שמכסה את זכרותם, שלא יעלו על נקבות.

3. רחלות

שחוזות – קושרים האליה למעלה, כדי שיעלו עליהם הזכרים (לג: 4-)

כבולות  – שקושרים האליה למטה, שלא יבואו עליה הזכרים (וכן התלונן חירם לשלמה על הערים שנתן לו, ונקראו "ארץ כבול", שלרנבי"צ הכוונה שהקרקע לא עושה פירות).

כבונות – מכסים את הצמר שלא יתלכלך.

4. עיזים צרורות – מכסים את דדיהם לייבוש החלב או לשמירת החלב.

ר' יוסי –

הכל אסור

(אולי שמא יפול, ואולי כי דברים כאלה לא נחשבים שמירה, ואולי כי דבר שנועד לשמירה לדעתו נחשב משוי).

חוץ מרחלים כבונות – שנועד לשמור על הצמר

            ר"י –

עקרונית כת"ק,
אבל לגבי עיזים צרורות הוא מחלק:

צרורות לייבש – מותר,
צרורות לחלב – אסור, כי לא קושרים מהודק ושמא יפול ויטלטל.

ולהלכה:

(נד. באמצע)

רב  – הלכה כר"י,
שמואל – 2 גרסאות:

1. הלכה כרי"ס.
2. כר"י בן בתירא בברייתא – שעקרונית סובר כר"י,
   אך כיוון שאנשים לא ידעו למה שם את הכיסוי – לכן גזרו ששני המצבים אסורים.

(ויש גורסים שלא אמרו כמו מי הם במשנה, אלא פשוט אמרו את הדינים שמתאימים לאותם תנאים).

רבין-רי"ח – הלכה כת"ק.

בברייתא א –  (נג. רבע תחתון)

            יוצא:

אגד על מכה וקשישין על שבר – הבהמה עצמה צריכה אותם, זה כמו לבוש
שליא מדולדלת – נחשב חלק מהגוף.

לא יוצא:

1. סוס בזהרורית שבין עיניו – לנוי – משוי (רשב"א: כי זה לא הנוי הרגיל אצל סוסים)
2. (בן אדם זב בכיס שלו – ברור שזה משוי).
3. סייחים בטרסקל – משוי
4. בהמה בסנדל – אמנם זה לבוש, אבל שמא יפול ויטלטל.
5. ולא בקמע, אע"פ שהוא מומחה.
   וזו חומר בבהמה מבאדם.

(נג: 1+)

שואלת הגמרא – הרי במשנה בדף ס. משמע שאדם יוצא בקמע מומחה?
תשובה – מדבר בקמע שמומחה לאדם אך לא לבהמה,
כי לבהמה אין "מזל" וזה לא עושה כלום, ונחשב משוי.

ואם כן – במה הדין של בהמה חמור יותר?
הכוונה שהוא חמור לעניין סנדל, לא לעניין קבע.

6. עיזים בכיס שבדדיהם,

(נג: באמצע)
הגמרא מקשה מזה שיש ברייתא שאומרת שכן יוצאות,
(וכן אפשר להקשות מת"ק במשנתנו!)

תשובות:

1. A. עקרונית יוצאות, אלא ש:
2. בברייתא האוסרת הכיס לא קשור טוב וחוששים שיפול.
3. הברייתות כר"י: הברייתא המתירה בלייבש, הברייתא האוסרת בלחלב.
4. B. רב יוסף: זה מחלוקת עקרונית:

זה בדיוק המחלוקת במשנתנו: לת"ק יוצאות, לר"יס נחשב משוי.

7. פרה במחסום שבפיה,
8. סוס בזנב שועל – נגד עין הרע.

התירוץ של רב יוסף יעזור לנו גם להבין למה לאסור את פרה במחסום וסוס בזנב שועל – שהברייתא כר' יוסי).
לשאר התירוצים נצטרך לומר שמא יפול.

[1] הגמרא לא מביאה את זה כקושיא, אך בפועל יותא שזו קושיא על התירוץ שמדובר באיסור שחיקת סממנים, שהרי להלכה אין איסור כזה בבהמה.