הדף היומי – שבת דף ו

Download

להורדת חוברת הסיכום של הדף היומי במסכת שבת לחץ כאן

לתרשים: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

(ה: 5- עד ו: 8- )

חלק א – המוציא מרשות לרשות דרך כרמלית/מקום פטור

בן עזאי – פטור

אפשר להציע 2 סברות:

1. כי מהלך כעומד, ונחשב שנעמד בכרמלית והניח ואז הרים שוב והוציא.
2. כי לא מצינו בתורה שחייבים על הוצאה ברשות לרשות דרך מקום פטור.

רי"ח (ו. לפני האמצע) – הסברא היא 1: מהלך כעמוד.
ולכן רק אם החל פטור, אך אם הושיט או זרק – מודה בן עזאי שחייב.

רבנן – חייב.

כדי לחייב הם צריכים לחלוק על 2 הסברות:

1. מהלך לא כעומד.
2. כן מצינו מצב כזה של העברה מרשות לרשות דרך מקום פטור.

איפה מצינו?

1. בכל מעביר ד"א ברה"ר –
   הרי כל עוד לא מניח – הוא פטור, וכשמניח – פתאום חייב.
2. במעביר מתחילת ד אמות לסוף ד אמות –
   הרי אם יניח באמצע – יהיה פטור.

דחייה דומה לשתי ההצעות:
שם זה לא מקום פטור, אלא רק פטור בשבילו, כי לא הוליך ד"א/לא הניח.

1. במעביר ברשות לרשות דרך צידי רשות הרבים.

תוס' – גם במשכן עשו רווח בין האוהלים לרשות הרבים, ונקרא "צידי רה"ר", וכשהוציאו מהאוהל לרה"ר נחשב הוצאה, מכאן שגם היום במעביר דרך צידי רה"ר חייב.

(ואמנם לר"א צידי רה"ר נחשב רה"ר ולא מקום פטור, אך גם הוא מודה שאם יש "חיפופי" (עמודים להגן על הקיר) – זה נחשב כרמלית ובכ"ז חייב.

[וצ"ע – איך בן עזאי יסביר את צידי רה"ר?
יוצא לדעתו שבמשכן רק היה נחשב הוצאה אם זרקו או הושיטו…].

(ו. באמצע)

חלק ב – ברייתא: הגדרת ד' רשויות לשבת

ברירת המחדל זה טבע – ומהתורה זה מקום פטור. הרשויות האסורות הם מעשה ידי אדם:
רה"ר – סרטיא ופלטיא גדולה ומבואות מפולשים.

רה"י – שטח שנמצא בתוך רה"ר או כרמלית, והוא 4 על 4 טפחים, מחיצות 10 טפחים
(למשל: חריץ בעומק 10 טפחים או כותל בגובה 10 טפחים).

גזירות חז"ל – ים, בקעה, אסטוונית, כרמלית = כרמלית.

כלומר: זה רשות עצמאית + רה"ר. לכן לא מעבירים בינה לשאר הרשויות + לא מעבירים בה ד"א.

מקום פטור (שלא גזרו עליו כרמלית) – מקום קטן מ4 על 4 טפחים (ובגובה 3 ומעלה).
כמו איסקופת הדלת (ומותר          להעביר ממנו לבית ולרחוב, אבל חז"ל גזרו לא להעביר דרכו ישירות בין הבית לרחוב).

אחרים: הדוגמא של האיסקופא לא טובה – כי היא מבתבטלת לרשות לידה היא נמצאת (כרה"י כשהדלת פתוחה וכרה"ר כשהדלת סגורה).

(הברייתא מזכירה גם את עירובי חצרות ושיתופי מבואות, נדבר על זה כשנגיע לזה בגמרא).

ביאור הברייתא:

• א. על רה"י הברייתא אמרה – "זוהי רשות היחיד גמורה".

למעוטי מאי?
למעט את ר"י שאומר שמהתורה מספיק 2 מחיצות לרה"י, ולכן בשני בתים משני צידי רה"ר השטח ביניהם מהתורה רה"י, ורק חז"ל דרשו שישים היכר – קורה או לחי משני הצדדים, ואילו רבנן חולקים ואסור שם גם לטלטל בפנים וגם להעביר.

• ב. על רה"ר הברייתא אמרה – "זוהי רשות הרבים גמורה".

למעוטי מאי?
למעט את ר"י שאומר שפסי ביראות סביב באר עם רה"ר שעוברת בהם גם נחשבים רה"ר,
ואילו לרבנן – פסי ביראות עדיין נחשבות רה"י ולא רה"ר.

• ג. למה המשנה לא הזכירה גם מדבר כרה"ר (כפי שהזכירה הברייתא)?
  הברייתא התכוונה רק כשעם ישראל היה במדבר.
• ד. הברייתא אמרה: כשמעביר בין רה"י לרה"ר בשוגג חטאת במזיד כרת וסקילה.
  פשיטא!
  אלא בא ללמד ביחס לברייתא שבה אמר איסי בן יהודה:

1. שאם עשה מלאכות שונות בהעלם אחד – חייב אחת.

דחייה – במשנה בדף עג. נכתב מספר המלאכות (ארבעים חסר אחת) ללמד שחייב על כל אחת ואחת!

2. ללמד שלא זו המלאכה עליה אין סקילה.