להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת שבת ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
(סה. 2+ עד סה: 1-)
חלק א – עוד דברים שאישה יוצאת בהם
(דברים שהם צורך הגוף, לכן לא נחשבים משא, אלא כמו תכשיט).
א. מוך באוזן, בסנדל, לנידתה.
רמי בר יחזקאל – בתנאי שקשור, שלא יפול ואז תטלטל.
הקלות:
- רבא – לנידתה לא צריך קשור, כי מאוס ולא תרים
אם יש למוך בית יד (פחות מאוס)?
ר' אבא + רי"ח: עדיין לא תרים, ומותר לצאת בזה.
- רי"ח הקל בלי לקשור כשהמוך דחוק באוזן (כך שלא יפול), ויצא לרה"ר,
וחלוקים עליו חבריו. - ר' ינאי הקל (בלי לקשור ובלא דחוק) בכרמלית,
וחלוקים עליו כל דורו.
ב. בפלפל, מלח, ובכל דבר ששמה לפיה מבעוד יום,
מותר כי לא תוציא מהפה כי זה לצורך (ריח טוב, כאב שיניים).
הערות בגמרא:
לשים בשבת עצמה אסור – כי יחשבו שזה בשביל להוציא / משום איסור רפואה.
"ובכל דבר" – לרבות למשל זנגביל ודרצונא (קינמון).
ג. שן תותבת –
למסקנת הגמרא:
שן כסף –
מותר, כי זה גנות לה והיא לא תוציא להראות.
שן זהב –
חכמים אוסרים (שמא תוציא ותראה, כי שן זהב זה יפה),
רבי מתיר (לא חושש שתוציא, כי זה גנאי לה).
אביי – ר"א ורשב"א גם אמרו שכל דבר שגנאי לה היא לא תוציא:
ר"א – מתיר לאישה לצאת בצלוחית פלייטון (בושם), כי זה גנאי לה שבלי זה יש לה ריח רע (סב., ושם ראינו דעה שמחייבת ודעה שפטורה אבל אסורה).
רשב"א – (נז:) לגבי כבול (כובע צמר) שהתיר לה לצאת בזה, כי כל שהוא מתחת לסבכה יוצאה בו.
(מכאן זה במשנה ובגמרא סה.)
ד. יוצאה בסלע על הצינית (מטבע על מכה בעקב)
ואביי מסכם שבמטבע יש 3 תועלות:
קשה (מגינה מקוצים וכד'),
מוציאה לחלוחית שמרפאת (בניגוד לחרס),
הצורה הטבועה בה מועילה.
ה. בנות יוצאות בחוטים/קיסמים בחורים של העגילים, כדי שהחורים לא ייסתמו
אך אבוה דשמואל לא הרשה לבנותיו לצאת בזה
(בחוטים צבעוניים, שמא תראה לחברתה)
[ועוד דברים שעשה לבנותיו:
- לא הרשה להן לישון יחד
הבנה 1 – שמא יהיו "המסוללות זו בזו" – דרך זנות (כרב הונא, שפוסלן לכהונה).
הבנה 2 – שלא יתרגלו לצורך בגוף נוסף, ואז ירצו גבר.
- עשה להן מקווה בימי ניסן, כלומר (כמו שראינו נידה סו:) –
מעיין (או נהר שיוצא ממעיין) מטהר גם במים זוחלים (זורמים),
מקווה – מים שהתאספו מהגשם מטהרים רק בעומדים מכונסים.
בימי ניסן שיש הרבה גשם, אז רוב המים בנהר בא מהגשם ולא ממעיינות, ולכן יש להם דין מקווה, וכדי לטבול צריך שיעמדו, ולכן אבוה דשמואל הזרים מים מהנהר לבורות כדי שהמים יעמדו.
ואילו שמואל עצמו סותר את עצמו בדין זה:
מצד אחד – נהרא מכיפיה מיברך – רוב המים בנהר הם מהאדמה ולא מהגשם.
מצד שני – בנהר פרת אפשר לטבול בזוחלים רק בתשרי – שאז אין הרבה מי גשמים.
(סה: שליש)
ו. ערביות יוצאות רעולות, מדיות – פרופות (אבן שמשמשת ככפתור),
ואפשר לפרוף על אבן או אגוז או מטבע, אבל לא לכתחילה בשבת.
- סתירה: תחילה כתוב שפורפת (משמע: גם בשבת), ואח"כ כתוב שאסור!
ת ובה: מדובר באבן או מטבע שרוצה להשתמש רק לשבת זו,
ובאבן מספיקה מחשבה כדי שלא תהיה מוקצה,
אך במטבע זה לא מספיק אלא רק אם תשמש בזה בפועל כך.
- האם מותר להערים ולפרוף על אגוז כדי להוציאו לצורך בנה?
(מהתורה מותר, כי סוף סוף כרגע זה נחשב מלבוש, אבל האם חז"ל אסרו כי באמת התכוונה להוציא, ושמא יגרום לכך שאנשים יוציאו באיסור).
תיקו.
[מחלוקת קשורה:
אם יש שריפה בבית ורוצה להוציא כלים מהבית לחצר, מהתורה מותר אך חז"ל גזרו שמא יכבה, אך בגדים מותר לו להוציא. האם יכול להערים וללבוש הרבה בגדים?
ר"מ – מערים,
ר"י – לא מערים].
הספק לגבי אגוז נכון לשתי הדעות:
אולי אסור אפילו לר"מ (כי שם יש חשש שאם נאסור עליו יותר מדי, בסוף יכבה),
או שאולי מותר אפילו לר"י (כי שם לבישת בגדים מיותרים נראית כהוצאה (מדרבנן), אבל כאן פריפה באגוז לא נראית כלפי חוץ כהוצאה, ורק היא זו שמתכוונת להוצאה).
תגובה אחת
ת ובה צ"ל תשובה, תשמש צ"ל תשתמש,