הדף היומי – שבת דף פ

Download

להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת שבת ליחצו כאן (מומלץ)

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

(פ. 1+ עד פ: 1-)

המשך שיעורי הוצאה

א. חלק א – שיעור הוצאה בדיו – כדי לכתוב 2 אותיות.

תנא – בין אם זה דיו יבש, בין אם זה דיו רטוב (בקולמוס או בקלמרין (קסת)).

רבא – הוציא 2 אותיות וכתבן על נייר תוך כדי הליכה – זה נחשב הנחה וחייב.

ב. חלק ב – צירופי הוצאות (באותיות ובאוכל).

(4 מימרות של רבא ואח"כ ברייתא. אנחנו נתחיל קודם בברייתא).

1. A. ת"ר – הוציא חצי גרוגרת וחזר והוציא חצי גרוגרת בהעלם אחד – זה מצטרף וחייב.

רי"ס – אם הוציא לשתי רשויות הרבים נפרדות – פטור.

מה מפריד ביניהם?

רבה – רה"י.
אביי – אפילו כרמלית.
רבא – אפילו פיסלא (גזע עץ שהוא "מקום פטור") – כמו שבגיטין מקום פטור נחשב רשות עצמאית.

1. B. רבא:
2. שאלה – אם הוציא אות אחת יבשה ואות אחת רטובה? תיקו.
3. הוציא אות אחת וכתבה, ואח"כ עוד אותו וכתבה – פטור,

כי עד שמוציא את השניה, הראשונה התייבשה, ואז כבר אין בה את השיעור.

3. הוציא חצי גורגרת אוכל והניח, ואז שוב הגביה, ואז הוציא עוד חצי גרוגרת – ההגבה מפרידה ופטור.
4. הוציא חצי גורגרת והניחה, ואז הוציא עוד חצי ולא הניח אלא העביר מעל החצי הראשון בתוך 3 טפחים – נחשבת כאילו הניח וחייב.

למה, הרי לא הפסיק ללכת ולא הניח?[1]

כי גם לרבנן, שלא אומרים "קלוטה כמי שהונחה" בתוך 10 טפחים, אם זה ביד שלו + בתוך 3 טפחים – אז כן נחשב מונח (כי יש לבוד).
וכאן החידוש שגם אם זה מעל 3 טפחים מהקרקע, אבל בתוך 3 לחצי הראשון – גם נחשב מונח.

(פ. שליש תחתון)

חלק ג – עוד שיעורי הוצאה

1. כחול – כדי לכחול עין 1.
   והרי כוחלות 2 עיניים?
   תשובה: בצנועות שמסתירות את הפנים מלבד עין 1.

והרי בברייתא כתוב 2 עיניים?
תשובה:
בעיר תנועות יותר ומסתירות עין 1,
בכפרים פחות צריך צניעות וחושפות 2 עיניים.

2. שעווה – לסתום נקב קטן בכלי של יין.
3. דבק – כדי לשים על קרש כמלכודת לציפורים.
4. זפת וגופרית – לסתום כלי של כספית.
5. חרסית –

רבנן – כדי לתחוב את המפוח בכור ולסתום את הרווח.
ר"י – כדי פטפות (חצובה של כירה).

והרי ר"י כעיקרון מחמיר ודורש שיעור קטן יותר (כמו בגמי).
תשובה: הכוונה כאן זה לסתום סדקים בחצובה, שזה אכן שיעור קטן יותר.

6. סובין – להזיק מתחת לכור צורפים.
7. בברייתא – שיער – לגבל טיט.
8. בברייתא הנ"ל – טיט – לסתום פי כור (כמו בחרסית).
9. סיד –

רבנן – לסוד אצבע קטנה של בת

[אגדתא:

1. הסרת שיער:
   עניות – סיד, עשירות – סולת, בנות מלכים – שמן המור (שמן סטכת או שמן זית שלא הביא שליש).
2. רב ביבי סד את ביתו והרוויח 400 זוז, השכן עשה כך בבת אחת והבת מתה.
3. רב נחמן – בנותינו לא צריכות כי איננו שותים שיכר].

ר"י – לסוד צדעא (כלכול – שיער שעל הרקה).
ר' נחמיה – בת צדעה

1. בת צדעא (השיער שתחת הרקה).

קשה:

1. יוצא שר' נחמיה מחמיר מר"י.
   תשובה: זה בסדר. העיקר שר"י מחמיר מרבנן.
2. רבי אמר שבטיט עם מעט מים אומרים כר' נחמיה. והרי לפי הסבר זה אין סיבה להצריך פחות מים.
3. אאנדיפא (תחתית לכלי יין).

דחייה – היין יזול החוצה.

1. סימן של שנתות.
2. אפותא – ליפות את המצח (ובזה אכן שמים פחות מים).

(וראיה שכך קוראים למצח).

(פ: במשנה)

חלק ד – משנה – עוד שיעורי הוצאה

1. אדמה – לעשות חותם –

ר"ע – לשק הסוחרים, רבנן (מחמירים) – לאיגרת.

2. זבל וחול הדק כדי לזבל:

ר"ע – כרוב, רבנן (מחמירים) – כרישא.

3. חול – כדי לתת על מלוא כף סיד.

רב חסדא – זה כר"י שהחול מחזק את הסיד (ולכן אסור לערב חול בסיד אחרי החורבן).

רבא – זה גם כרבנן (שאמנם לא מחזק, אבל כן מוריד את הלובן, וזה מה שמתיר להשתמש בסיד אחרי החורבן).

4. קנה –
   דק ושלם – כדי לעשות קולמוס

שיגיע לקשרי האצבעות (ושואל רב אשי – לאיזה קשר – העליון או זה שתחתיו? תיקו).

לא דק או לא שלם – להסקה תחת חביתה

1. של איזה עוף?
   הבן של מר בריה דרבינא – צלצלא

בר בריה דרבינא – תרנגולת

1. כשהוא כבר מעורבב בשמן במחבת.
2. הכוונה לגרוגרת מתוך הביצה, ולא לכל הביצה.

[1] נזכיר מדף ד. –
רשות הרבים עולה עד 10 טפחים. זה אומר שאם זרקתי מעל 10 טפחים וזה נח מעל 10 טפחים – פטור.

אם הושטתי מעל 10 טפחים (למשל הושטתי מרה"י לרה"י דרך רה"ר) – חייב (גזירת הכתוב).
אם זרקתי, יש מחלוקת רבנן ור"ע, ורבה מתלבט במה נחלקו:
A. מעל 10 טפחים לפי כולם פטור (כי זה מעל אוויר רה"ר),והמחלוקת במתחת ל10 –
לר"ע -קלוטה כמי שהונחה, לרבנן לא.
B. מתחת ל10 לפי כולם חייב – קלוטה כמי שהונחה,
והמחלוקת מעל 10 – לר"ע לומדים זורק ממושיט, לרבנן לא.
למסקנה רבה מכריע כמו A, שלר"ע אומרים קלוטה כמי שהונחה ולרבנן לא.