הדף היומי – שבת דף פה

Download

להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת שבת ליחצו כאן (מומלץ)

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

(פד: במשנה – פו. במשנה)

הקדמה:

בצמחים יש 3 איסורים כלאיים:

1. כלאי אילנות (איסור להרכיב אילנות שונים).
2. כלאי הכרם – איסור לזרוע תבואה או ירקות ליד גפנים.
3. כלאי זרעים – איסור לזרוע זרעים שונים זה ליד זה (לרש"י האיסור הוא דרבנן).

היום נתמקד בכלאי זרעים:

• מה שמגדיר את האיסור הוא המראה: אם ניכר שזה נפרד – מותר, נראה מעורבב – אסור.
• מה יוצר הפרדה? למשל:
  גדר (אפילו אם מצמידים לגדר, ומתחת לגדר יש יניקה משותפת (כי כאמור – הכל תלוי במראה). (לא נעסוק בזה היום).
  כיוון זריעה שונה (כדלקמן)
  מרחק של 3 טפחים (המרחק נקבע לפי מרחק היניקה של שני הזרעים (טפח וחצי X 2), אבל היניקה היא רק מדד ל"ניכר", ולא כי יש בעיה ביניקה).
  תלם (חפירה לאורך השדה של רוחב טפח ועומק טפח).
• דוגמאות להפרדה בשדה (שדה גדול = 10.2 אמות על 10.2 אמות) –

1. ראש תור –
   אם זורע שתי שדות זו ליד זו, אם הם מקבילות זו לזו – צריך להרחיק,
   אבל אם אחת נכנסת לשני באלכסון (כמו משולש) – אפשר להצמיד, כי ההבדל ניכר.

2. שתי שורות ותלם (כלאיים ג, ד)
   אם זורע שתי שדות ממין אחד, חופר תלם, ואז עוד שתי שורות ממין אחר – מותר (כל 2 שורות נחשבות שדה, ובזכות התלם ההבדל ניכר).

אבל אם רק שורה אחת – אסור.

זריעת כמה מינים בערוגה

משנה: כדי לזרוע חמישה סוגי זרעים בערוגה, צריכים ערוגה של ששה על ששה,
ואז זורעים זרע שונה בכל צלע (מלבד ממש בפינות), ועוד זרע אחד באמצע.

הסבר:
הזרעים שבצלעות הם בכיוונים שונים, לכן לא צריכים הרחקה,
מלבד ממש בפינות כדי שלא יתערבבו שם.
הזרע שבאמצע הוא בלי כיוון, ולכן צריך הרחקת 3 מכולם, לכן צריכים ערוגה של 6.

מקור: אסמכתא מפסוק – "כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח" (ישעיהו סא).

רב יהודה: תוציא – 1, צמחה – 1, זרועיה – 2, תצמיח – 1, סה"כ: 5.
ומקובל לחז"ל שבשביל זה צריכים 6 על 6 טפחים, כדי שהאמצעי לא יינק (שזה גודל ההרחקה כדי שיהיה ניכר).

ומנין לחז"ל ידיעות על יניקת הצמח וכד'? מה"ראשונים" – 'לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים" – אלה "בני שעיר החורי יושבי הארץ".

(פה. שליש תחתון)

דיונים על זה בגמרא:

א. רב אסי – הכוונה לששה לא כולל הגבול (טפח)

           כי אם זה כולל את הגבול – לא יהיה מרחק של 3 בין הזרע האמצעי לבין הצלעות.
מקור – "והשקית ברגלך כגן הירק" (דברים יא) – ורוחב הרגל הוא טפח.

(פה. 4-)

ב. האם אפשר ערוגה בין ערוגות?

(פה: 5+)

שמואל – כן, "נוטה שורה לכאן ושורה לכאן"

ולא זורעים את הצלעות עד הסוף, אלא רק 2.5 טפחים, ודואגים בכל שתי צלעות שכנות לזרוע את ה2.5 האחרים.
וכיוון שבכל צלע מכסה 2.5, יוצא שהמרחק בין 2 הקצוות הוא 1,
וכיוון שיש 2 טפחים של גבול בין ערוגה לערוגה, סה"כ יוצא בין הקצוות אלכסון של יותר מ2 טפחים (אלכסון של מלבן ברוחב טפח ואורך 2 טפחים הוא 2.24), וזה מספיק לרש"י.

(פה. 4-)

רב – לא, אלא מדובר בערוגה בחורבה (בודדת)

1. ולמה לא כשמואל?
   תשובה: גזירה שמא ימלא.

(לכאורה ניתן לפרש שהכוונה שמא שימלא כמו שהסברנו במשנה,
אך רש"י מפרש שימלא 2 צלעות נגדיות לגמרי, וב2 הצלעות האחרות יזרע רק קצת באמצע).

• למה לא נחשב ראש תור?
  תשובה: אין ראש תור בערוגה, כי זה קטן וההבדל בין הערוגות לא ניכר.

(השאלה לפי רש"י היא על המצב שרש"י תיאר בציור 5):

(פה: שליש)

ג. האם תלם חפור בערוגה יוצר היכר?
ואז מותר לזרוע בתלם ממין אחר, אפילו שאין מרחק 3 טפחים בין התלם לצלעות.

רב ששת – לא מועיל (נחשב מעורבב),

רב אשי – מועיל (נחשב שיש הבדל ניכר).

איתיביה רבינא לרב אשי: הרי ראינו לעיל (בהקדמה) שבשדה תלם מועיל רק אם יש 2 שורות (="שדה").
תשובה: שם יש שראכה (קישואין, דילועין וכד', שיש להם עלים ארוכים שמסתבכים, לכן תלם לא תמיד מועיל).

(פה: שליש תחתון)

ד. זריעה בעיגול

רי"ח –  הרוצה למלאות כל גינתו ירק –
את הצלעות עושה צר יותר (חצי טפח), ואת הזרע האמצעי עושה עיגול גדול בקוטר 5. במקרה כזה לא צריך רווח 3 בין האמצע לצלעות, כי עצם הזריעה בעיגול היא שונה ויוצרת הבדל ניכר,

ומשמע שאפשר לעשות הרבה ערוגות כאלו (כשמואל לעיל, ואולי גם רב יסכים – כי הצורה העגולה יוצרת הבדל ניכר גם בין הערוגות).

שאלות:

1. והרי זה עדיין לא ממש "כל גינתו"?
   (שהרי יש את ה"ביני ביני" – שני הטפחים בין הערוגות).

דבי ר' ינאי – אכן זה לא ממש "כל שדהו".
רב אשי – אפשר גם לזרוע את הגבולות – אם הצלעות זרועים שתי, יזרע ערב.

2. מקשה רבינא[1] מברייתא: "עבודת ירק בירק אחר – ששה טפחים, ורואין אותן כטבלא מרובעת" – משמע שהקולא לזרוע 5 מינים זה דווקא בריבוע (כלומר בעיגול – לא רק שאין קולא, אלא יש חומרא!)

תשובה – שם הנושא זה הקולא של ראש תור –
שאם יש ראש תור של שדה שנוגע בערוגה – מקלים רק בערוגה מרובעת.

[1] הוא מקשה לרב אשי, אבל הריטב"א מבאר שזו קושיא על רי"ח.