להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת שבת ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
( צב. במשנה – צב: במשנה השנייה)
חלק א – חייב רק אם הוציא כדרך המוציאין
דיונים:
א. במשנה:
ביד ימין או שמאל או בחיקו – חייב,
על הכתפיים – זה לא כדרך המוציאין אבל כיון שכך הוציאו בני קהת – חייב.
כלאחר ידו, ברגלו ופיו וכו' – פטור.
(צב. 9-)
ב. רב – המוציא משוי על ראשו:
- חייב, שהרי בהוצל כך נושאים.
דחייה – האם הוצל זה רוב העולם?
- רק בהוצל חייב.
דחייה – למה לא בטלה דעתם אצל כל אדם?
- פטור גם בהוצל,[1]
כי בטלה דעתם אצל כל אדם.
(צב: באמצע)
ג. המוציא כסף בדרך לא שמורה –
דתניא –
הוציא מעות בארנק עם הפיה למעלה – חייב (כדרך המוציאים),
פיה למטה – ר"י – חייב, חכמים – פטור.
אמר ר"י לחכמים – אתם לא מודים שאם הוציא מאחורה חייב?
אמרו חכמים – אתה לא מודה שאם הוציא כלאחר ידו פטור?
הבנה ראשונה – חכמים אכן פוטרים גם בלאחוריו, ויוצא שאחוריו זה מחלוקת:
ר"י – חייב, חכמים – פטור.
דחייה – אם כך מפרשים את חכמים בתגובה לר"י, כך צריך לפרש גם את ר"י בתגובה לחכמים – שיחייב גם בלאחר ידו. וזה ברור שלא נכון.
הבנה שניה – באחוריו לכו"ע חייב (זה לא כל כך לא שמור), ולאחר ידו לכו"ע פטור,
והמחלוקת רק בפיה למטה – האם זה דומה לאחוריו או לאחר ידו.
(הגענו כמעט למשנה בעמוד ב)
(צב. תחילת בגמרא)
חלק ב – ר' אלעזר: המוציא או מושיט משואי מעל 10 – חייב
אמנם רה"ר עולה רק עד 10 טפחים (ולכן מי שזורק, ונח על גבי יתד מעל 10 – פטור),
במוליך או מושיט חייב (שכן רגליו על הארץ, ונחשב כאילו הניח על הארץ (חזו"א).
מקור – שכן בני קהת הרימו מעל 10 טפחים:
- מהרמת המזבח:
המשכן היה גבוה 10 אמות (שכן זה אורך קרשי המשכן).
המזבח היה גבוה 10 אמות (שכן כתוב שקלעי החצר הם "על המשכן ועל המזבח" – מכסים את שניהם, ושניהם אותו גובה).
משה היה גבוה 10 אמות (שהרי פרס את האוהל מעל המשכן),
מכאן שגם שאר הלויים היו גבוהים 10 אמות.
כשמרימים משהו בכתף – שליש ממנו מעל הכתף ושני שליש מתחת.
ממילא – 6 ושני שליש מתחת לכתף, וזה משאיר מהקרקע 3 ושליש (פחות ראש), שזה יותר מ10 טפחים.
דחייה: משה היה גבוה אבל אולי שאר הלויים לא.
- מהרמת הארון
הארון גבוה 10 טפחים,
הלויים בגובה רגיל (18 טפחים עד הכתפיים),
כשמרימים מהכתפיים יש שליש מעל ושני שליש מתחת,
יוצא שמתחת לכתפיים יש 6 ושני שליש, כך שעד הקרקע נשארו 11 ושליש, שזה יותר מ10.
(הגענו לצב. 9-)
(צב: במשנה למעלה)
חלק ג – המתכוון להוציא בצד אחד וזה הסתובב לצד האחר
במשנה –
לפניו ובא לאחוריו – פטור,
לאחוריו ובא לפניו – חייב.
- A. למה יש הבדל?
- ר' אלעזר – אכן אין הבדל, ובשניהם הדין זהה, וזה מחלוקת תנאים.
- רבא – יש הבדל –
לפניו ובא לאחוריו – זה שמירה פחותה ולזה לא התכוון – ופטור,
לאחוריו ובא לפניו זה שמירה טובה יותר – חייב (אפילו שלא בדיוק נעשתה מחשבתו). - B. לפי רבא – ר' אלעזר אמר את דברין על נושא קצת אחר: התכוון לאחוריו ונשאר לאחוריו –
לכאורה יש סתירה:
שמהרישא מדויק – דווקא כשהתכוון לפניו ובא לאחוריו פטור –
אך התכון לאחוריו ונשאר לאחוריו – חייב.
ומהסיפא מדויק – דווקא התכוון לאחוריו ועבר ללפניו – חייב,
אך התכוון לאחוריו ונשאר לאחוריו – פטור.
תשובות:
- ר' אלעזר – זו מחלוקת תנאים.
- רב אשי – אין מחלוקת, ובאמת חייב (כמו הדיוק מהרישא),
ומהסיפא אל תדייק שפטור אלא תאמר כך – לא רק כשהתכוון לאחוריו ונשאר לאחוריו חייב, אלא אפילו התכוון לאחוריו ועבר ללפניו (שלא נעשתה מחשבתו) – חייב.
כאן הגמרא מביא את רבנן ור"י שכבר ראינו (שאולי זה מחלוקת תנאים).
- C. סינר אישה, ולר"י גם מחזיק הפתקים של שליחי המלך –
כיון שאצלם זה תמיד מסתובב גם אחורה, ויודעים זאת מראש, אז בכל מקרה חייבים.
ולגבי אישה – כך ההלכה.
[1] אתמול ראינו שלגבי שיעור ההוצאה כן הולכים לפי כל אדם, ואילו כאן לגבי דרך ההוצאה – בטלה דעתם.
אז או שצריך לחלק בין הנושאים, או שכאן זה מיעוט קטן יותר.