הדף היומי – שקלים ד

(ג: משנה ד' עד ה. סוף הפרק)

משנה ד': במשנה 3 נושאים עיקריים שלפיהם נחלק את השיעור היום:

1. 1.נושא ראשון: ממי מסכימים לקבל שקל למרות שהוא לא מחוייב:

מנשים עבדים וקטנים – כן

מנכרים וכותים – לא

הגמ' מקשה שמהמשנה כאן משמע שמסכימים לקבל מקטנים אבל לא תובעים מהם, ואילו במשנה הקודמת הוזכר שרק לא ממשכנים אותם אבל משמע שתובעים. ולכן מחלקת המשנה שקטן שלא הביא ב"ש לא תובעים, ובמשנה הקודמת כשהביא ב"ש תובעים ורק לא ממשכנים.

1. 2.נושא שני: מה מקבלים ומה לא מקבלים מנכרים וכותים:

שקלים – לא

קיני זבים זבות ויולדות עניות – קרבנות הצפרים שלהם עם סיום טומאתם וחטאות ואשמות – לא, (דין זה לא שייך בנכרים כמו שהגמ' תתייחס בהמשך)

כלל: מקבלים מהם רק דבר שנידר או נידב למזבח – כמו קרבנות או נסכים, אבל לא לבדק הבית. והמקור בפסוק בעזרא: לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו.

1. 3.נושא שלישי: מה דין קלבון, באילו תנאים, מי חייב וכמה.

קלבון הוא תוספת כסף מעבר למחצית השקל (ר"מ: מעה כסף , חכמים: חצי מעה)

מי חייב: בעיקרון מי שחייב במחצית השקל או מי שנותן עבור מישהו שחייב.

1. 1.שניים שנתנו שקל שלם ביחד: מחלוקת ר"מ – שני קלבונות וחכמים: אחד.
2. 2.נתן סלע שלם וקיבל עודף שקל – חייב בשני קלבונות.
3. 3.אם נותן במתנה עבור מישהו אחר – פטור מקלבון (יש מפרשים שרק אם עבור עני)
4. 4.אבל נתן עבורם בהלוואה – חייב.
5. 5.האחים שירשו את אביהם ונתנו ביחד שקל מהירושה:

לאחר חלוקה ושותפות נחשבים כשותפים וחייבים בקלבון, ואז פטורים ממעשר בהמה.

לפני חלוקה – נחשב כאילו אביהם נתן עבורם במתנה ופטורים מקלבון וחייבים במעשר בהמה – שגם היא נחשבת שייכת לתפוסת הבית ולא של שותפים.

חלק שני: דין נכרים וכותים:

דיון 1: האם דין כותים שווה לדין הנכרים?

1. 1.דעת ר' בא: שמשנתינו אליבא דרבי שסובר שכותים הם כנכרים לכל דבר כי התגיירו מפחד אריות שהיו תוקפים אותם ולכן לא מקבלים מהם מחצהש"ק.
2. 2.דעת ר' לעזר: משנתינו גם כרשב"ג ומדברת רק על נכרים ולא על כותים.

הגמ' מקשה שהסיפא של המשנה קשה על ר' לעזר שכן מוכח שמדברת על כותים ולא על נכרים כי טומאת זבה ויולדת לא שייכות בנכרים?

ותוהה הגמ' האם אפשר לומר לפי ר' לעזר שהרישא מדברת בנכרים והסיפא בכותים ומתרצת שאפשר – ולכן יוצא שאפשר להגיה את משנתינו ולהעמידה גם לפי רשב"ג לפי פירושו של ר' לעזר.

דיון 2: מה מקבלים מנכרים לבניין בית המקדש:

מחלוקת ר"י ור"ל, ונסיונות להקשות ותירוץ על כל אחד מהם.

1. 1.דעת ר"י: בתחילת הבניין לא מקבלים מהם כלום – שמא מטרתם להשתתף על מנת לעכב את הבנייה. אבל בסוף לאחר שהמקדש בנוי מקבלים מהם דבר שאינו מסוים כלומר לא דבר שישובץ ישירות בבניין וניתן להצביע עליו כי זה גנאי למקדש וגם הם מתפארים בזה. דבר שאינו מסוים זה כמו מים ומלח שמוכרים אותם והכסף להקדש.
2. 2.דעת ר"ל: לא מקבלים מהם כלום אף פעם! הגמ' מבארת את דעת ר"ל שהמקור שלו הוא הפסוק בעזרא לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו…- בכלל! ור' חזקיה בשם ר' סימון למדו מהמשך הפסוק שגם לאמת המים ולחומות העיר ולכלל ירושלים לא מקבלים מהם.

קושיא מברייתא על ר"י: הברייתא אומרת שלא מקבלים מהנכרים נדבה לבדה"ב ולא מחלקת בין מסוים ללא מסוים או בין בתחילה או בסוף.

ר"י יתרץ שהברייתא לא מדברת על כל המקרים אלא או על דבר מסוים בלבד או בתחילת הבניין בלבד.

קושיא ממשנה על ר"ל: המשנה בערכין אומרת שהכל מודים, כלומר ר"מ ור"י שנחלקו ברישא לגבי גוי האם הוא מעריך או נערך שניהם מסכימים שהגויים נודרים ונידרים, כלומר יכולים לנדור = לקבל על עצמם התחייבות כספית של דמי אדם (דמי פלוני עלי) לבדה"ב.

הגמרא מנסה אולי לאמר שמדובר על נדר של קרבן עולה, אבל זה לא מסתדר עם העובדה שהם נידרים איך ניתן להדיר נכרי שיתחייב להביא קרבן עולה?

מתרצת הגמ' שגם זה אפשרי במצב שבו כששמע נכרי שישראל נודר עולה ואמר שהוא מתחייב כמותו, ואז זה כאילו שהישראל הדירו.

הגמרא מקשה גם על דעתו של ר"ל מעצם העובדה שנכרי יכול להביא קרבן עולה, כיוון שעם העולה באים גם נסכים, ומותר נסכים למשל אם הנכרי שכח להביא נסכים והביא אותם בנפרד, מותר הנסכים הולך לבדה"ב!

ר"י בר בון: תירץ לדעת ר"ל שכמו שחייבים להעמיד גם את הרישא של המשנה לר' יהודה כשזה לא נעשה באופן ישיר אלא הנכרי מתכוון לתת ערכו של אדם לשמים, והתוצאה של עריכה כזו היא מתן לבדה"ב. אותו דבר לגבי מותר נסכים שהגוי מתכוון לקרבן ורק בעקיפין הכסף מגיע לבדה"ב ור"ל דיבר על תרומה ישירה לבדה"ב.

עמוד ב'

חלק שלישי: דיני קלבון:

דיון 1: טעמו של ר"מ:

ר"מ סובר שהתורה חייבה בעקיפין קלבון יחד עם מחצהש"ק, ומכיוון שזה גזירת הכתוב, ממילא גם יחיד שחייב ומביא מחצהש"ק לבד גם חייב בקלבון. הלימוד שלו הוא מהפסוק "זה יתנו" – כזה מדויק יתנו ולכן הראה לו הקב"ה מטבע של אש, ומכיוון שאין אפשרות לדייק צריך להוסיף שיעור של קלבון.

דיון 2: נתן סלע שלם (שקל של קודש) וקיבל (מחצהש"ק קודש) עודף חייב שני קלבונות:

דעת ר"א: משנתינו כאן כר"מ, שקלבון אחד הוא ד"ת וקלבון אחד שכר פריטה, כי אילו לחכמים יש כאן רק שכר פריטה אחד.

דעת רב: משנתינו כאן ד"ה: כי בכ"מ שכר פריטה לדעת כולם הוא שני קלבונות, ונעמיד שכאן דיברנו רק על שכר הפריטה וממילא מסיקה הגמ' בדעת רב שלר"מ צריך ג' קלבונות – אחד נוסף מהתורה.

תקלין חדתין מסביר שהסיבה שלרב שכר הפריטה הוא כפול כי אפשר להסתכל על כך שביחיד השוקל ולוקח עודף הוא צריך שני חצאי שקלים, אחד שהוא נותן ואחד שהוא נוטל ויש לו שתי הנאות ולכן זה נחשב כשתי פריטות

דיון 3: האחים השותפים:

ראינו במשנה את הדין ההפוך בין שותפים ליורשים לגבי נתינת קלבון, ולגבי מעשר בהמה, הגמ' מביאה מחלוקת ר"א ור"י על מקרה שבו לר"א הם יורשים ולר"י נחשבים שותפים.

המקרה הוא כשהם חלקו את הרכוש חלוקה שווה מדוייקת, של גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים,

1. 1.לר"א זה נחשב שכל אחד קיבל את הירושה כיוון שאומרים דין ברירה ועוד מרגע פטירת האב גם קודם חלוקה זה בעצם התמונה העקרונית של הרכוש ולאחר שחזרו ונשתתפו חזרה תפוסת הבית למקומה וכאילו עדיין ברשות אביהם. ופטורים מקלבון וחייבים במעש"ב.
2. 2.לר"י: לא אומרים דין ברירה וכיוון שחלקו נעשו כלקוחות – שהסכימו ביניהם כלכלית על חלוקה מסוימת וגם הלקוח עוד קודם שנשתתפו פטור ממעש"ב ובודאי כשחזרו ונשתתפו הם שותפים לכל דבר. ולכן חייבים בקלבון ופטורים ממעש"ב.

על הקשר בין מעש"ב לקלבון:

האם תמיד קיים הקשר ההפוך בין מעש"ב לקלבון?

רבי חייא הביא את תהיית ר' ירמיה (בבבלי בכורות זו אמירה), מדוע לא הזכירה משנתינו מצב שבו האחים חייבים בשניהם כגון שחלקו ונשתתפו בנכסים (רבי מנא: ובתנאי שהנכסים הם רוב הרכוש כי זה מה שקובע לעניין מחצהש"ק) ולא חלקו בבהמה? או במקרה ההפוך שיהיו פטורים משניהם?

דף ה.

רבי אבין הביא את שאלת רב שמי: מדוע בשלא חלקו בתפוסת הבית אני אומרים שפטורים מן הקלבון? וכמו שמפרש הפנ"מ: אולי לגבי מעש"ב החמרנו להחשיבם כלא שותפים ומפני גזירת הכתוב "יהיה לך" אבל מדוע שנפטור אותם מקלבון כשהכסף מגיע מהירושה?

ורבי אבין השיב: שהסיבה היא שהם מביאים שקל אחד מהירושה ונחשב כאילו של אביהם שנותן במתנה עבור בניו.

הגמ' מקשה על תירוץ זה: שא"כ שהעיקר שזה שקל שלם מהירושה אז גם אם חלקו וחזרו ונשתתפו אם מביאים שקל שלם מקורי שהיה של אביהם מדוע שלא נאמר שיהיו פטורים כנ"ל. ובמשנה שנינו שחייבים.

ולפי התקלין חדתין מתרץ רבי אבא בשם אבא בר רב הונא: כיוון שחלקו הריהם כשני אחים או כשני גיסין נפרדים וכשנשתתפו הם כשותפים.

מה היו עושים עם הקלבונות?

1. 1.ר"מ: לשקלים – כלומר לאותה מטרה
2. 2.רבי לעזר: לנדבה – שופרות נדבה כמבואר בפרק ו' לקמן.
3. 3.רבי שמעון שזורי – ריקועי זהב לציפוי בית קודש הקדשים
4. 4.בן עזאי – לשכר השולחנים החלפנים
5. 5.י"א – להוצאות נסיעה של החלפנים הללו.