הדף היומי – שקלים ו

להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת פסחים ליחצו כאן (מומלץ)

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן

(ו. הלכה ג – ז. הלכה ה)

חלק א – אסף יותר מדאי

במשנה: המכנס מעות ואסף יותר מדי:

א. אמר "שאביא מהם שקלי או חטאתי" –

ודאי התכוון רק למה שצריך ולא יותר, והמותר חולין.

ב. אמר "אלו לשקלי" (או לחטאתי) –

                      בשקלים –

ב"ש – לנדבה (הקדש בטעות – הקדש).

ב"ה – חולין, כי התכוון רק למחית השקל.

בחטאת –

בכל מקרה העודף לנדבה.

בגמרא  –

ג. הצביע על ערימת כסף קיימת ואמר "אלו לשקלי":

רי"ס – ר"א: לכו"ע העודף לנדבה, כי הצביע על הכל.

ר' חייא – ר"א: לכו"ע חולין, כי ברור שהתכוון מחצית השקל מתוך מה שיש כאן.

ראיות:

1. ר"ש במשנתנו:
   למה יש הבדל בין שקלים לחטאת – שלשקלים יש קצבה ולחטאת אין.

לאיזה מקרה ר"ש מתייחס?
אם ל-א – הרי אין הבדל בין שקלים לחטאת (המותר חולין).
אלא ל-ג – כר' חייא: בשקלים חולין ובחטאת נדבה, וכר' חייא.

דחייה: התכוון ל-ב, שבזה לב"ה גם כן יש הבדל.

2. במשנה הבאה (ו:) – מותר שקלים חולין.
   לכאורה הכוונה ל-ג, וכר' חייא.

דחייה כנ"ל: הכוונה ל-ב, וכב"ה.

(ו. באמצע)

חלק ב – מפריש שקלו ומתברר שכבר נתן

1. A. בשקל אחד – אינו קדוש,

כי זה הקדש בטעות (ואילי אפילו לב"ש).

1. B. בשני שקלים (חשב שחייב 2 והתברר שחייב 1, אולי הקדושה של ה1 מתפשטת גם לשני)?

           נלמד מחטאת:

הפריש שתי חטאות כנ"ל – השנייה קדושה, ותרעה עד שתסתאב,
לכן גם כאן יפול לנדבה

דחייה: "היאך אומר אתה אלו?" – אל תשווה שקלים לחטאת.

(כדלעיל: שלשקלים יש קצבה ולחטאת אין).

(ו. שליש תחתון)

חלק ג – האם לשקלים יש קצבה?

1. A. הקדמה מהגמרא:

דרכון = 2 סלעים.

סלע (="שקל" של תורה) = 4 דינרים,
כלומר: כל 2 דינרים = מחצית השקל.
דרכון = 2 סלעים = 8 דינרים = 4 מחציות השקל.

ואגב,
שני דינרים ("מחצית השקל") = שקל של משנה.

1. B. במשנה:

ר"ש, כאמור: לחטאת אין קצבה, לשקלים יש.

אך ר"י – גם לשקלים אין קצבה,

שהרי בהתחלה כשעלו מבבל שקלו שני דרכונות (8 מחצית השקל).
אח"כ סלעים (2 מחצית השקל).
טבעין (מחצית השקל),
אך כשביקשו להוריד לדינרים (חצי ממחצית השקל) – החכמים לא הסכימו,
כי כתוב בנחמיה – "והעמדנו עלינו מצוות לתת שלישית השקל בשנה לעבודת אלוקינו",
מכאן שלא חשוב שיהיה חצי מהמטבע של התקופה, אלא חשוב שמשקלו יהיה כחמצית של תורה, ולא פחות (והשליש של אז היה כמשקל מחצית השקל של תורה).

1. C. אגב – עוד לימודים מ"לתת שלישית השקל בשנה לעבודת אלוקינו"
2. שצריך לשלש שקלו 3 פעמים בשנה.
3. לא מטריחים את הציבור לצדקה יותר מ3 פעמים בשנה.
4. מכאן ל3 קופות שבכל אחת 3 סאים שבהם שמו את המחציות, ולוקחים מהם 3 פעמים בשנה.

חלק ד – למה דווקא מחצית השקל?

1. ר' יהודה ור' נחמיה – כי חטאו/נענשו בעגל במחצית היום.
2. בשם ריב"ז – מחצית השקל זה 10 גרה (שקל = סלע = 20 גרה) – לפי שפגעו ב10 הדיברות.
3. ר' פנחס – האחים מכרו את יוסף ב20 דינרים, יוצא שכל אחד מהם קיבל 2 דינרים ("טבעה") = מחצית השקל.

(ואגב,
בגלל זה פדיון בכור 5 סלעים (=20 דינרים).

(ו: 1+ במשנה)

חלק ה – מותר קרבנות

[לגבי שקלים:

במשנה: מותר שקלים – חולין (כב"ה במצב השני בסעיף א).

בגמרא: הפריש שקלו ומת – ילך לנדבה.

הכלל במשנה:

מותר של חטאת או אשם – לנדבה,
מותר של שאר הקרבנות (עולה, מנחה, שלמים) – לאותו קרבן.

מקרים מיוחדים:

במשנה:

1. נזיר –
   אם אספו לצורך נזירים אחרים – המותר לנזירים אחרים.

נזיר שאסף לעצמו – המותר לנדבה (כי כל נזיר הוא גם קצת חוטא).

2. מותר פסח – לשלמים.

כי ברירת המחדל של פסח היא שלמים – כמו שנראה בסעיף הבא.

בגמרא:

3. עשירית האיפה
4. a. במשנה: מנחת חוטא (קרבן עולה ויורד לאדם עני) – לנדבה.
5. b. בגמרא: מותר מנחת חביתין של הכהן הגדול –

ר"א – לנדבה (כמו חטאת).

רי"ח – יוליכם לים המלח (ישמיד את הכסף).

והרי במשנה מפורש כר"א – לנדבה!
תשובה: שם הכוונה למנחת חוטא (עולה ויורד).

(ו: שליש, ר' יוסי אמר…)

חלק ו – פסח נעשה שלמים

כאמור – מותר הפסח לשלמים, כי ברירת המחדל של פסח היא שלמים,
ולכן גם פסח שלא בזמנו שנעשה שלא לשם פסח – שלמים.

א. מניין שפסח נעשה שלמים?

הם אמרו:
"וְאִם־מִן־הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ לְזֶבַח שְׁלָמִים לַה' זָכָר אוֹ נְקֵבָה תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ" (ויקרא ג,ו).
כל קרבן שבא מן הצאן – הופך לשלמים.

1. A. והקשה אבא בר בא (לגבי תחילת הלימוד):
   1. הרי עולה באה (גם) מצאן? (אז שגם היא תהפוך לשלמים).

תשובה: הכוונה שבא רק מן הצאן.

2. והרי אשם בא רק מהצאן (אייל = כבש בן שנתיים).
   תשובות:
3. a. הכוונה שבא מכל הצאן (כבש ועז) ולא רק כבש.

דחייה: והרי תמיד "מן" בא למעט, ואילו כאן זה מרבה? (מן הצאן = כל הצאן).
b. "מן הצאן" – מיעוט: שזה דווקא קרבן כזה שמוגבל לחלק מכל הצאן: זכר בן שנה.

1. B. קשה לגבי סוף הלימוד:
   הרי יש פסוק דומה: "ואם מן הצאן קרבנו… לעולה" – אז אולי שמותר הפסח יהפוך לעולה?

תשובה: יותר סביר שהופך לדבר הדומה לו:

1. ר' אבון: פסח ושלמים נאכלים ועולה לא.
2. ר' יוסי בר ר' בון: פסח ושלמים הם קודשים קלים ואילו עולה קודשי קודשים.

(ו: שליש תחתון, ר' יוחנן אמר…)

ב. באיזה כוונה הפסח נעשה שלמים?

1. A. אם שחט לשם שלמים (כאמור, שלא ביד ניסן) – ודאי נעשה שלמים.

אבל אם שחט למשל לשם עולה?

הם אמרו: פסול.

ר' חנינא: גם במקרה זה נעשה שלמים.

מקור: ר' אילה: מהפסוק הנ"ל: וְאִם־מִן־הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ לְזֶבַח שְׁלָמִים –
גם אם נעשה לשם זבח אחר.

עוד נפק"מ ("ומשתנה למחשבת פסול?":
כלומר: אם נעשה לשם עולה + מחשבת פיגול (לזרוק דמה למחר) – האם יהיה פסול או פיגול?

לשאר החכמים  ("אין תימר משתנה למחשבת פסול") – זה כבר פסול (כי נעשה לשם עולה), ולכן זה פסול ולא פיגול (פיגול לא מצטרף לפסול אחר).

לר' חנינא – ("אין תימר אין משתנה למחשבת פסול") זה לא פסול, ולכן הפיגול כן חל וזה פיגול.

1. B. לשמו ושלא לשמו (אלא לשלמים):

           לשמו – ודאי פסול (שלא בי"ד ניסן, כאמור).
השאלה אם ה"שלא לשמו" שבא אח"כ יכול להציל אותו.

1. שתי המחשבות היו על השחיטה –

כמו שאם שתק ואח"כ חשב לשם שלמים – זה כשר,
כך גם אם חשב במפורש לפסח ואז לשלמים – כשר.

2. בשחיטה חשב לפסח, וחשב שאת הזריקה יעשה לשלמים –

הגמרא מנסה לומר אותו עיקרון:
שכמו שאם את השחיטה עשה בשתיקה ואז חשב – זה כשר,
כך גם אם חשב במפורש לשם פסח.

אך דוחה רבי אבא מרי: אולי גם בשתיקה זה אכן פסול…
כי בניגוד למקרה הקודם – כאן כל השחיטה היתה לשם פסול (פסח).