{enclose shvuot_09.mp3}
גמרא דף יומי, שבועות ט
(ח: נקודותיים למטה – י. נקודותיים בשליש העליון)
המשך – מקור לכפרות של השעירים השונים
א. שעיר שבחוץ
במשנה – מניין שמכפר על טומאת מו"ק ושצריך ידיעה (כאן זה בסוף) – היקש משעיר הפנימי.
[ולא ניתן להקיש ביניהם לגמרי – כי בשעיר הפנימי יש שני מיעוטים "אחת" – ששעיר הפנימי עושה רק את התפקיד שלו, ורק הוא עושה את התפקיד שלו]. [לרי"ש ששעיר החיצוני מכפר כשאין ידיעה כלל, ההיקש מלמד שמכפר על טומאת מו"ק ולא על שאר עבירות].
ב. שעירי רגלים ושעירי ר"ח
A. ר"י – שניהם בטומאת מו"ק ושלא היתה ידיעה בכלל.
שעיר ר"ח – "לחטאת לה'" – ה' יודע ולא החוטא, וזה רק בטומאת מו"ק – בניין אב משעיר החיצוני (ששניהם עם זמן קבוע).
שעירי רגלים – 1. בניין אב משעיר החיצוני ור"ח שזה בטומאת מו"ק [דחייה – יש פירכא – ר"ח תדיר ויו"כ מרובה כפרתו]. 2. "ושעיר" – הו"ו מחברת את שעירי הרגלים לשל ר"ח.
[איבעיא להו – כשהחוטא לא יודע אך אחרים יודעים – האם שעירי רגלים ור"ח מכפרים? כן].
B. ר"ש – מחלק בין שני השעירים
שעיר ר"ח – בטהור שאכל קודש טמא – גזירה שווה ("עוון") לריצוי הציץ שמרצה על קרבן שנטמא (ואין גזירה שווה מלאה כי: 1. עוון – רק אחד, אותה – רק הוא מכפר על זה. 2. רב אשי – בר"ח – "עוון העדה" – ולא קודשים, בציץ – "עוון הקדשים" ולא עדה.
שעירי רגלים – "ושעיר" – כמו שעיר ר"ח שהוא בטומאת מו"ק. ומניין שבטמא שאכל טהור ודווקא שלא הייתה שום ידיעה – כי כל שאר התפקידים תפוסים.
