{enclose shvuot_11.mp3}
דף יומי, שבועות דף יא
(י: שליש תחתון – יב. רבע עליון)
חלק א – סיכום הסוגיא
א. רי”ח – תמידים מיותרים של ציבור נפדים גם בלי מום (פודים אותם, ואח”כ קונים אותם שוב מהתרומה החדשה). (בקרבן של יחיד – תרעה עשד שתסתאב (יפול בה מום, ואז תיפדה, אא”כ זה חטאת – שאז מתה)).
ב. רבה – ראיה מהקטורת – את שארית הקטורת היו פודים (איך – נתנו כסף מהתרומה לשכר האומנים (כרגע הכסף חולין), בכסף פדו את הקטורת (כסף קדוש, קטורת חולין – אצל האומנים), בכסף חדש קנו את הקטורת (קטורת קדושה, כסף חולין – אצל האומנים).
דחיית רב חסדא – הקטורת אינה קדושת הגוף אלא דמים, רבה – היא קדושת הגוף.
הדיון לגבי הכתורת (תוס’ – מההקדשה, רש”י – מהמכתשת (והדיון הוא האם המכתשת כלי שרת)
רב חסדא – קדושת דמים | רבה – קדושת הגוף |
נפסלת בטבול יום (והרי קדושת דמים לא נפסלים בטבול יום – ראיה (משנה במעילה) ממנחות שנפסלות רק אחרי שניתנו בכלי שרת) | |
לא נפסלת בלינה (מהמכתשת, אלא רק כשניתנת בכלי שלפני ההקטרה) | תשובה – בקטורת לא שייך לינה (תוס’ – עשויה מראש לשנה שלימה) |
רבה – סברת רי”ח – לב בית דין מתנה עליהן.
ג. קושיות אביי על “לב בית דין מתנה עליהן”
1. הרי כל קדושת דמים הופכת לקדושת הגוף? תשובה – רק כהמטרה אותה מטרה.
2. פר ושעיר של יו”כ שאבדו והביאו אחרים תחתם – לפי ר”א ור”ש לא מתה אלא ירעו עד שיסתאבו. למה לא משתמשים ב”לב בי”ד”? שם אינו שכיח.
[דיון על התשובה – אביי – והרי בפרה אפשר לפדות אותה אפילו שרק מצא פרה נאה ממנה, וזה ודאי מדין “לב בית דין” ואפילו שאינו שכיח? 1. פרה אדומה היא רק קדושת דמים (דחיה – לא יתכן שזה קדושת דמים, כי אז צריך “הערכה” וזה לא שייך בבהמה מתה). 2. כי הפרה יקרה].\
3. ממשנתנו – מכך שר”ש נזקק לסברא שכל הקרבנות בטומאת מקדש וקודשיו, ולא פשוט אומר “לב בית דין מתנה”. תשובה – רי”ח כרבנן, ור”ש באמת חולק.
ד. מציאת מקור תנאי לרבנן
1. בקטורת – שפודים (דחייה – שם אין ברירה).
2. בפרה אדומה שפודים (דחייה – אולי דווקא שם כי יקר).
3. ממשנתנו – מי ששאל על ר”ש הבין שאפשר להעביר שעירים מחג לחג – כנראה בגלל “לב בית דין מתנה”. (דחייה – אול זה ר”מ, ואפשר כל כל הכפשרות של השעירים משותפות).
חלק ב – מושגים
א. קדושת הגוף מול קדושת דמים
לא ניתן לפדות, אלא אם נפל בו מום | חלה גם אם התכוון לדמים | חלה על דברים שראוים להקרבה (בהמות, יין וכו’). | קדושת הגוף |
ניתן לפדות | הערך של הדבר קדוש, לא גוף הדבר. | קדושת דמים |
ב. מותרהקרבנות והקטורת
תרומת הלשכה – את התמידים הביאו מהשקלים של השנה.
מותר התמידין – תמיד דאגו שיהיו 6 תמידים שראוים להקרבה. ממילא בסוף השנה נשארו 4 מיותרים.
מותר הקטורת – תמיד הכינו מראש קטורת לכל השנה, בכמות של 365 מנים (כל יום צריך חצי מנה בבוקר וחצי אחה”צ) + 3 לכהן הגדול ביו”כ. אך הכהן באמת השתמש רק בחצי, לכן נשאר,
ג. סיכום הדעות שמותר הקרבנות
מותר קרבנות (שנגמרה השנה, או שאבדה ולקחו אחרת)
א. בשל יחיד –
בעולה – יכול להשתמש לעולת נדבה, אך אם רוצה לפדות – תרעה עד שתסתאב ואז יפדה,
בחטאת יחיד (שהתכפרו בעליה באחרת) – תמות.
ב. בשל רבים –
A. עולה
נגמרה השנה –
רבנן (רי”ח) – אפשר או לפדות גם בלי מום (או להשתמש לקרבן נדבה)
ר”ש – חייבים מום, ואפשר לעולת נדבה (קיץ המזבח), או לקרבן דומה (חטאת רגלים לר”ח).
אבד ונמצא –
אין דין של “לב בי”ד” – לכן מעביר רק לקרבן דומה (גם בחטאת),
B. בחטאת –
1. בחטאת חיצונית/רגלים/ר”ח – ניתן להעביר לחג אחר – כי כולם נחשבים אותו קרבן (אם נגמרה השנה, אי אפשר כי זה משקלי שנה שעברה, אם אבד – אין “לב בי”ד”, לכן צריך שיחשבו כאותו קרבן),
ר”י – ?
2. כשאי אפשר להעביר לחג אחר (נגמרה השנה, חטאת פנימית) –
ר”י – תמות,
שאר הדעות – לא תמות, אלא – או לעולה (אך יש גזירה שלא (ר”ש)), או יפדו (רבנן – גם בלי מום (לב בי”ד), ר”ש ור”א – רק עם מום).
תגובה אחת
[b]יש שלושה מקורות[/b] לגבי קרנות חטאת שנותרו (או כי הגיע חודש ניסן, או כי איבד ושוב מצא):
1. משנתנו – שם ניתן להעביר את החטאת לחטאת של חג/ר"ח/חטאת חיצונית.
2. משנה בשקלים ו,,ו – קרבן חטאת הופך לקרבן עולה.
3. הברייתא לגבי שעיר הפנימי – ר"י – ימות, ר"ש ור"א – ייפדה (ירעה עד שיסתאב).
[b]לא ברור לי היחס בין המקורות:[/b]
1. מה היחס בין משנתנו למשנה בשקלים? חשבתי שתחילה מנסים להעביר לחג אחר כך שעדיין יהיה חטאת, כשאי אפשר – אז עולה. אך לא משמע כך בלשון המשנה בשקלים.
2. האם גם לר"י אפשר להעביר חטאת של ר"ח לרגלים, ורק לגבי חטאת פנימית אמר שתמות,, או שגם במשנתנו יאמר שהחטאת תמות.
[b]בסיכום של השיעור מובא סיכום של הנתונים, אך לא ברור לי אם זה נכון.[/b] [b][i][u][i][i][i]אשמח לדעתכם[/i][/i][/i][/u][/i][/b].