{enclose shvuot_23.mp3}
סיכום הדף היומי, תלמוד בבלי שבועות כג
(כב: במשנה – כג: שליש תחתון)
הנושא הכללי – נשבע (שבועת ביטוי) לא לאכול ואכל
[אתמול – כמות האכילה. היום ומחר – מה אוכל (1. מספר מינים. 2. סוג האוכל (לא ראוי ואיסורי אכילה)]
א. משנה – אכל כמה מינים – שבועה אחת – קרבן אחד, שתי שבועות – שני קרבנות.
והחידוש – אפילו שאמר "שבועה שלא אוכל ממין א וממין ב" – נחשב כשתי שבועות.
הדוגמא הראשונה – "נשבע שלא יאכל ולא ישתה" ואכל ושתה – מביא שני קרבנות.
אבל – נשבע "שלא יאכל", שני חידושים: 1. אכילה כוללת גם שתייה. אך בכל זאת: 2. אם אכל ושתה – מביא רק קרבן אחד.
ב. שמואל – שתייה בכלל אכילה
A. מקורות: 1. סברא – אנשים מתכוונים גם לשתייה. 2. פסוקים – בפסוקי מעשר שני אכילה כוללת גם יין. דחייה – אולי הכוונה למאכל עם יין? תשובה – נלמד משכר (1. משכר רק כמשקה (דחייה – יש דבילה קעילית שמשכרת). 2. גזירה שווה מנזיר שזה משקה).
B. מקורות ממשנתנו
1. הגמרא מניחה שאכילה כוללת שתייה, ועל בסיס זה מחדשת שלמרות זאת – בנשבע לא לאכול ואכל ושתה – חייב קרבן אחד.
[קושיא – אם כן למה חייב על שתי שבועות כשנשבע לא לאכול ולשתות – הרי אין שבועה חלה על שבועה?
תשובות: 1. אכן בנשבע שלא יאכל וישתה – מביא אחד. המשנה בנשבע שלא ישתה ויאכל (דחייה – אם כן – למה המשנה לא חידשה שאפילו שנשבע שלא יאכל וישתה מביא רק אחד?).
2. כיוון שאמר גם אכילה וגם שתייה, סביר שבאכילה לא התכוון לשתייה.]
ג. למה כשנשבע על זה ועל זה – זה נחשב שתי שבועות?
A. בפת – בגלל שאמר "פת" בצורה מיותרת [היה צריך לומר "שבועה שלא אוכל פת חיטים, וכן של שעורים…"].
B. במשקאות – אוקימתא שיכל לא לפרט כלל את המשקאות: 1. כשהיו מונחים על השולחן (היה צריך לומר " שלא ישתה את אלו שעל השולחן ואת כל המשקאות מסוגם"). 2. כשחבר הציע לו לשתותם (והחבר כבר פרטם).
C. האם גם כאן ניתן לומר שחייב על 4 שבועות (כמו לדעה אחת ב/שבועת הפיקדון)? רבא – לא! (שהרי אם נאמר שברגע שאמר שבועה שלא יאכל" זאת שבועה כללית – לא נוכל להחיל עוד שבועות, מה שאין כן בשבועת הפיקדון – שם ניתן להישבע כמה פעמיים על אותו דבר).
