לעילוי נשמת תמר בת רחל ע"ה
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת סוטה לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
סיכום הדף היומי סוטה דף י
(ט: במשנה עד י: רבע תחתון)
המשך מידה כנגד מידה
משנה –
עוד דוגמאות לרעה:
- שמשון – הלך אחר עיניו ונקרו עיניו,
- אבשלום – נתגאה בשערו ונתלה בשערו ועוד.
- מרים המתינה ליד היאור למשה, המתינו לה 7 ימים.
- יוסף קבר את אביו, משה קבר אותו.
- משה קבר את יוסף, הקב"ה קבר את משה.
- דלילה – שדלדלה את כוחו, לבו ומעשיו (רוח הקודש שלו – "כי ה' סר מעליו").
- 2."ותרא דלילה כי הגיד לה את כל ליבו". איך ידעה?
- a. ניכרין דברי אמת.
- b. כיון שאמר "נזיר אלוקים אני" – והוא צדיק ולא מוציא שם שמיים לבטלה.
- ותחל רוח ה' לפעמו – שהיתה שכינה מקשקשת לפניו כזוג (כפעמון ורימון שבמעיל הכהן).
- בסוף הסיפור: "זכרני נא…" – זכור לי 22 שנה ששפטתי את ישראל ולא ביקשתי שמישהו יעביר לי מקל ממקום למקום.
- רי"ח – שמשון דן את ישראל כאביהם שבשמיים ("דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל")
- רי"ח – שמשון נקרא מעין שמו של הקב"ה ("כי שמש ומגן ה' אלוקים" , שהגן בדורו על ישראל כמו ה').
- משנה וברייתא – הלך אחר עיניו (על האישה מתמנה- "כי היא ישרה בעיני") לפיכך נקרו את עיניו.
דוגמאות לטובה:
חלק א – מידה כנגד מידה בשמשון
(תזכורת: לשמשון היו 3 נשים פלשתיות: אחת מתמנה (פרק יד, אביו נתנה לאחר, ושמשון שרף את השדות ואז הרג 1000 באמצעות לחי חמור, והתפלל ונבקע לו מעיין), זונה מעזה (פלשתים צרים עליו והוא עוקר את דלתות העיר), והאחרונה דלילה מנחל שורק.
א. חטאיו או צדקותו של שמשון
צדיק –
חוטא –
והרי זה היה מה'? מבחינתו זה היה כי הלך אחר עיניו ולבו.
- תחילת קלקולו בעזה, לפיכך נהרג בעזה.
והרי האשה הראשונה היתה מתמנה? שם זה לא היה חטא כמו האישה שנייה שהיתה זונה מעזה.
- איווה לדבר טמא (אישה גויה) לכן נצלו חייו (נבקע מעיין) במקום שנקרא על שם דבר טמא (לחי חמור).
- ויהי טוחן בבית האסורים – לשון עבירה, שכל אחד הביא לו את אשתו שתתעבר ממנו.
- תמנה
אִם נִפְתָּה לִבִּי עַל אִשָּׁה וְעַל פֶּתַח רֵעִי אָרָבְתִּי. תִּטְחַן לְאַחֵר אִשְׁתִּי וְעָלֶיהָ יִכְרְעוּן אֲחֵרִין (איוב לא).
(ואגב, רי"ח – מהפסוק הנ"ל: כל המזנה, אשתו מזנה תחתיו).
מצד אחד – "וירד שמשון תמנתה",
מצד שני אצל יהודה – "הנה חמיך עולה תמנתה",
תשובות:
- שמשון נתגנה שם, יהודה התעלה שם.
- שתי תמנאות היו.
- באמצע השיפוע, שמשון הגיע מלמעלה ויהודה מלמטה.
(קטע זה מוביל אותנו לחלק השני של השיעור לגבי יהודה ותמר, י. 10-)
ב. גבורתו של שמשון
- ביון צרעה ובין אשתאול – היו שני הרים גדולים וטחנם זה בזה.
- ויגדל הנער ויברכהו ה' – באמתו וזרעו שהיו גדולים לגילו.
- תניא – בין כתפיו 60 אמה (שהרי הרים את דלתות עזה, וגמירי שהם היו לפחות 60 אמה).
- ר' יוחנן – היה חיגר בשתי רגליו
(אצל בלעם – "וילך שפי" (חיגר ברגל אחת), אצל שמשון בברכת יעקב "שפיפון"). - ברייתא – חמישה בבראו מעין דוגמא של מעלה (משהו בגופם יוצא דופן לתפארת), ובה לקו:
שמשון בכוחו,
שאול בגובה צוארו (ובה נדקר), אבשלום בשערו (נפרט בדף הבא), צדקיהו בעיניו (הבבלים עיוורו אותו), אסא מלך יהודה ברגליו (רבא – נענש כי עשה אנגריא בתלמידי חכמים), (ורש"י לא יודע במה התבלטו צדקיהו בעיניו ואסא ברגליו).
ג. ביאור הסיפור
- "ותאלצהו" – איך דלילה אילצה אותו לספר לה? היתה נשמטת מתחתיו בגמר ביאה.
- הוראות לאם שמשון – "ואל תאכלי כל טמא" – דברים האסורים לנזיר (משרת ענבים).
- נבואות והסכמים ישנים:
- ותחל רוח ה' לפעמו בין צרעה ובין אשתאול (כלומר בדרך ביניהם) – נבואת יעקב הוחלה (חלה): יהי דן נחש עלי דרך.
- הוחלה (חוללה, בטלה) שבועתו של אבימלך (שלא ילחמו צאצאיו עם צאצאי אברהם – "אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי" (בראשית כא)). הפלשתים הפרו ראשונים.
ובהמשך: שרף את שדותיהם עם שועלים – יבוא מי שהולך לאחוריו (שועל) ויפרע ממי שחזרו בשבועתן.
(י. 10-, אגב הזכרת יהודה שעלה לתמנה)
חלק ב – יהודה ותמר
א. "ותשב בפתח עיניים"
- פתחו של אוהל אברהם שעיני כולם נשואות לשם,
(י. 4- אגב הזכרת אוהל אברהם)
"וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע" (בראשית כא)– נטע פרדס עם כל מיני מגדים או פונדק.
המשך הפסוק "וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְקֹוָק אֵל עוֹלָם" – ויקריא, שהיה מלמד את האורחים לברך למי שהאוכל שלו.
- מקום ששמו עיניים.
- עשתה עיניים לדבריה (טענות ופתחים לכך שהיא מותרת ליהודה – יתומה אני, טהורה אני וכו').
- מך ותם (עניו),
- מכתו תמה (נולד מהול, והמקום ש"ראוי למכה" כבר היה תם ולא נצרך למילה),
- הקטין עצמו גם בגדלותו (ה"מך" שבו היה תם, בצעירותו וגדלותו).
- ולא אמרה בפירוש, כי נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש, ואל ילבין פני חברו ברבים.
- 2.הכר נא
(י. 6+)
ב. "ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה"
היתה מכסה פניה בבית חמיה, ולכן לא הכירה.
ר' שמואל ב"נ – כל מי שמכסה כך, יוצאים ממנה מלכים ונביאים (מלכי דוד, וישעיהו (בן אמוץ, שהיה אח אמציה המלך)
ג. "הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר…"
למה כתוב מוצאת (לשון מציאה) ולא מיתוצאת (לשון בעל כרחה)?
ר' אלעזר – שנמצאו סימניה,
וסמאל ניסה להרחיקם כדי שתישרף, וגבריאל קירבם.
ודורשים על זה את:
"לַמְנַצֵּחַ עַל יוֹנַת אֵלֶם רְחֹקִים לְדָוִד מִכְתָּם בֶּאֱחֹז אֹתוֹ פְלִשְׁתִּים בְּגַת" (תהלים נו, א),
שכשנתרחקו הסימנים נעשתה אילמת כיונה,
היא – שראויה שיצא ממנה דוד, שהיה "מכתם" –
(י: באמצע)
ד. "…לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה".
בהכר בישר יהודה לאביו – "הכר נא הכתונת בנך היא"
בהכר בישרוהו שהוא אשם "הכר נא למי…".
- נא – לשון בקשה, הכר פני בוראך ואל תעלים עיניך ממני.
- יהודה קידש שם שמיים בפרהסיא – זכה שכולו נקרא עם שם ה',
ה. "ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני… ולא יסף עוד לדעתה"
(לעומת יוסף שקידש שם שמיים בסתר, הוסיפו לו אות אחת – יהוסף).
- יצתה בת קול: אתה הצלת אותה ובניה מהאש, אני מציל את חנניה מישאל ועזריה צאצאיך.
- ממני –
הבנה ראשונה – היא הרתה ממני. קשה: מניין ידע?
אלא – יהודה אמר: "צדקה". ובת קול אמרה "ממני יצאו הדברים כבושים (דבירם עלומים שנגזרו מה').
- ולא יסף – כיון שידע שהיא צדקת, לא הפסיק.
