מסכת סוטה דף יד

לעילוי נשמת משה בן בויום ואידה ז"ל

להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת סוטה לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

להורדת תמלול השיעור לחץ כאן

סיכום הדף היומי סוטה דף יד

(יג: 2- עד טו: במשנה)

חלק א – קבורת משה רבינו

א. ולא ידע איש את קבורתו

1. סימן בתוך סימן ובכל זאת לא ידעו.
2. הרוצאים חיפשו באופן ניסי לא יכלו להגיע אליו (נדמה למעלה/למטה).
3. ר' חמא בר"ח – גם משה רבינו עצמו לא ידע (ולא ידע איש – משה איש האלקים).
4. ר' חמא בר"ח – הלך אחר מידותיו של ה', מה הוא קובר מתים אף אתה (וכן מלביש ערומים, מבקר חולים, מנחם אבלים).
5. ר' שמלאי – תודה תחילתה גמ"ח (וילבישם)וסופו גמ"ח (ויקבור אותו).

ב. ר' חמא בר"ח – נקבר מול בית פעור לכפר על חטא פעור (עם בנות מדין).

ג. החסד של ה' בכך שקבר את משה –

                        [אגב, כותנות עור – עשויות מעור או מכסות את העור).

א.      ר' שמלאי – משה התאווה להיכנס לארץ בשביל שכר המצוות התלויות בארץ, ה' מעלה לו כאילו נכנס – "לכן אחלק לו ברבים…" (והגמרא דורשת את המשך הפסוק).

(יד. פרק שני, היה מביא)

חלק ב – מנחת הסוטה

הקדמה – סדר הפעולות

א. נותן המנחה על ידיה – כדי ליגעה שתודה

למה?

אפריורית: או כדי להציל את המגילה, או כדי להציל את האישה.

בברייתא – ר"א – כדי להציל תא האישה (התורה חסה אפילו על עוברי רצונו).

            ומניין שזה לא כדי להציל את המגילה?

כי ר"א סובר כת"ק שמשקה ואז מקריב, ולכן כיוון שעדיין מחזיקה במנחה גם אחרי ששתתה, זה כבר בשביל לייגעה כדי להציל את האישה.

(יד: ברייתא יד: 2+ וביאור הברייתא בשליש העליון)

ב. שלבי שאר המנחות

מקורות והערות לשלבים השונים בשאר המנחות (לא כתבנו כאן מקורות שהם פשט הכתובים)

1. נותנה לכלי שרת ומקדשה בכלי שרת

לכאורה משמע שצריך לתת לכלי ואז לכוון לקדשה,

דחייה – "נותנה בכלי שרת לקדשה בכלי שרת".

1. נותן עליה שמן ולבונה
2. מוליכה אצל הכהן
3. הכהן מוליכה למזבח
4. מניחה בקרן דרומית מערבית –

מקור: שילוב של "אל פני המזבח" (דרום) + "לפני ה'" (מערב).

ור"א חולק – שם רק בדרום ליד הפינה, כי לדעתו המזבח עמד בחצי הצפוני של המשכן, ולא באמצע, ולכן כששמו בדרום, זה עדיין מול פתח ההיכל.

"ודיו" – מספיק בכלי ולא שהמנחה עצמה תיגע במזבח

         (נלמד מההגשה לכהן שגם נעשית בכלי).

1. מסלק הלבונה לצד וקומץ – כי אסור לקמוץ מהלבונה עצמה

קומץ ממקום שנתרבה שמנה – "מסלתה ומשמנה".

1. ונותן הקומץ לכלי שרת נוסף, ומעל זה את הלבונה –

כמו שאת הדם מקדשים גם בסכין וגם מקבלים בכלי

כך גם הקומץ התקדש פעמיים – גם בכלי הראשון של כל המנחה וגם בכלי נוסף רק לקומץ.

            (טו. 3+)

1. מעלה את הכלי, מולחו "ומקטירו בכלי שרת" – מעלהו בכלי שרת להקטירו.
2. קרב הקומץ – שייריה נאכלים.

ממתי?

ר' חנינא – משתתחיל לשלוט בו האור

ר' יוחנן – משתיצת האור ברובו

1. הכהנים רשאין להוסיף טעם לשיריים (יין, שמן, דבש) – ""לך ננתים למשחה" – לגדולה,
   אך לא להחמיצו – "לא תאפה חמץ, חלקם נתתי אותה מאישי…"[1]

(יד: 2+, ואח"כ טו. באמצע))

ג. ההבדלים בין מנחת הסוטה לשאר המנחות

במשנה: שלושה הבדלים בין מנחת סוטה

A. לגבי ההבדלים:

B. סברות לשינויים

1. שמן ולבונה במנחת חוטא (וכן נסכים בקרבן חטאת) – שלא יהא קרבנו מהודר

            (אפילו שיש סברה הפםוכה – שלא יהא חוטא נשכר).

            וקשה:

1. למה בחטאת מצורע יש נסכים, הרי גם צרעת באה על חטא?

תשובה – הצרעת באה על חטא, והיא כיפרה עליו,
הקרבן לא בא על חטא, אלא להתירו לקודשים.

1. למה בחטאת נזיר אין נסכים, והרי אינה באה על חטא?

תשובה – היא כן על חטא, כר' אלעזר הקפר, שציער עצמו מן היין.

2. שעורים במנחת סוטה –

            חכמים – היא האכילתו מאכלי עולם, לפיכך קרבנה מאכל בהמה (ברייתא ט. למעלה)

                                ר"מ (לפי גמרתנו) – מה לגבי אישה ענייה?

            ר"מ – כשם שמעשיה מעשה בהמה, כך קרבנה מאכל בהמה.

[1] לא ברור לי למה צריך דרשה, הרי הפסוק הקוםד אומר בפרשו – "וְהַנּוֹתֶרֶת מִמֶּנָּה, יֹאכְלוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו; מַצּוֹת תֵּאָכֵל בְּמָקוֹם קָדֹשׁ" (ויקרא ו, ט).