מסכת סוטה דף כד

לעילוי נשמת מנוחה פסיה בת שמואל ז"ל, לבית נתן, שהשבת יום השנה לפטירתה

להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת סוטה לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

להורדת תמלול השיעור לחץ כאן

סיכום הדף היומי סוטה דף כד

(כג: תחילת פרק ארוסה – כה. 3+)

משנה

א. נשים שלא שותות ונאסרות –

1. A. לא נוטלות כתובה –
2. ארוסה ושומרת יבם – כי הן לא "תחתיו" ("אשר תשטה אישה תחת אישה")

ואין להם כתובה:

חלוצה – מאבדת את הכתובה של בעלה הראשון (שהיתה אמורה לקבל מנכסיו),
ארוסה – אם כתב לה תוספת מיוחדת מאבדת,

לגבי מאה/מאתיים – יש אומרים שממילא אין לארוסה, ויש אומרים שיש ואז מאבדת.

2. כי אסורות:

איסורי לאו – "כי תשטה אשתו" – בראויה לאישות (ספרי)[1]

אלמנה לכה"ג, גרושה לכהן, ממזרת וכו'.

וגם איסורי דרבנן –

1. a. חלוצה לכהן, נתינה לישראל (לפי רש"י))

ובהמשך המשנה:

1. b. מעוברת או מינקת חברו (שיש איסור עד שהוולד בן שנתיים)
   ר"מ – לא שותה (קנסוהו שלא יכול להחזירה)
   רבנן – שותה, כי אמנם כרגע אסורה ומגרשה, יכול להחזירה אחרי השנתיים
2. c. איילונית, זקנה ומי שאינה ראויה לילד, אם אין לו ילדים ואין לו עוד אישה –

רבנן – לא שותה, כי מדרבנן חוששים שלא ימצא אישה נוספת וצריך לגרשה ולשאת אחרת,
ר"א – שותה, כי יכול לקיימה כי סומכים על זה שיכול למצוא אישה אחרת.

3. בגלל פעולת האישה –
4. אמרה טמאה אני,
5. באו עדים שטמאה,
6. האומרת איני שותה, אפילו שאינה מודה שטמאה (לפני המחיקה)

1. B. כשזה מצד הבעל – לא שותה, אך מקבלת כתובה
2. הבעל לא רוצה להשקות
3. בא עליה בדרך
4. מת הבעל –

ב"ש – מקבלת כתובה, ב"ה – לא מקבלת.

ב. נשים שזה חידוש ששותות (בגמרא נראה את החידוש) –

1. אשת כהן – שותה ואם נקייה חוזרת לבעלה
2. אשת סריס (בהנחה שהסתרס רק אחרי שנישאו ושכבו, כי צריך שקדמה שכיבת הבעל לבועל).

ג. הבועל החשוד –

גם איסורי עריות, ואפילו כאלה שאין להם איסור יחוד (כמו אביה ואחיה).

קטן ומי שאינו איש – לא ("ושכב איש אותה").

ד. מצבים בהם בי"ד מקנא בשביל הבעל (שלא יכול לקנא בעצמו) –

נעשה חרש ושוטה (אין לו דעת)

חבוש בבית האסורים

האם גם משקים?

רבנן – לא (אלא נאסרת ויוצאת ללא כתובה)

הבי"ד לא – "והביא האיש את אשתו אל הכהן"

וגם הבעל לא – "וקינא… והביא" – רק מי שקינא יכול להביא ולהשקות.

ר"מ – הבעל יכול להשקותה כשיצא/יתפקח (לא דורש את הסמיכות הנ"ל).

(מאירי – גם בי"ד יכולים).

גמרא –

א. לגבי ארוסה ושומרת יבם שלא שותות –

1. A. מניין שכן מקנא להן?
   הרי הלימוד הוא מסוף הפרשייה – "זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאֹת אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ…" (כט)
   ולכאורה זה כולל גם שלא מקנא.

תשובה – ריבוי מתחילת הפרשייה – "דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם" (יב).

1. B. בברייתא זו מחלוקת:

ארוסה – לא שותה לפי כולם

           שומרת יבם –

ר' יאשיה – שותה,
ר' יונתן – לא שותה.

(והמשנה כר' יונתן (אם כי במשנה לומדים את שניהם מאותה פסוק))

1. a. המקור – יש שני מיעוטים וריבוי:

מיעוט – "וְאִם־לֹא שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ" (יט)
מיעוט – "אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ" (כט)
ריבוי – "אִישׁ אִישׁ כִּי־תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ" (יב)

ר' יאשיה (ארוסה לא, שומרת יבם כן) –

"תַּחַת אִישֵׁךְ" – ממעט את שניהם,
"אִישׁ אִישׁ" – מרבה שומרת יבם ששותה,

סברא – למה ממעט ארוסה ומרבה שומרת יבם?
כי הקשר של היבמה חזק יותר – כי לא מחוסרת מסירה לחופה.

("אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ" – לא ממעט, אלא להקיש איש לאישה ואישה לאיש – כפי שיפורט בברייתא כז.).

ר' יונתן – (ארוסה לא ושומרת יבם לא)

משתמש בשני המיעוטים:
"אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ" – ממעט שומרת יבם,
"תַּחַת אִישֵׁךְ" – ממעט גם ארוסה,

סברא – כי מפסוק אחד ממעט רק את היבמה, כי הקשר של יבמה חלש יותר – שהרי אין לה איסור מיתה, וזה לא הוא קידש אותה, לכן צריך את המיעוט השני למעט גם ארוסה.

"אִישׁ אִישׁ" – מרבה שבי"ד מקנים לבעל חרש ושוטה וכו'.

(כד: 3+)

1. b. ומקשים – למה צריך מיעוט –

הרי דורשים מ"וַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת־שְׁכׇבְתּוֹ מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ" שמשקים רק אם קדמה שכיבת הבעל לבועל?

תשובה – כל הדיון בבא עליה באיסור.

בארוסה זה מובן – זה שבא עליה לא קונה אותה, וצריך לימוד למעט כנ"ל.

אבל בשומרת יבם – זו מחלוקת – שאם בא עליה (שלא לשם ייבום):
שמואל – קנה רק לדברים מסוימים (לא אשתו),
רב – קנה אותה (אשתו),

ולפי רב עדיין קשה, כי שוב:
אם לא בא עליה – ודאי שלא שותה ולא צריך את הלימודים,
ואם כן בא עליה – היא אשתו וודאי שכן שותה לפי כולם!

לכן מציעה הגמרא – באמת רב רק כר' יאשיה ששותה, כי היא אשתו,
ויותר מזה, אולי בעצם זו המחלוקת ביניהם האם היא אשתו או לא:

ר' יאשיה כרב – היא אשתו ולכן שותה,

ר' יונתן כשמואל – היא לא אשתו, ולכן לא שותה.

1. c. דוחה הגמרא – אפשר לחזור להבנה הראשונה שהמחלוקת סביב הפסוקים,
   וזה מובן בין לרב ובין לשמואל:

שמואל – היא לא אשתו, ובכ"ז ניתן לרבות כר' יאשיה ששותה
רב – היא אשתו, ובכ"ז ניתן למעט כמו ר' יונתן שאינה שותה.

נספח – סיכום בטבלה של המקורות –

[1] ובירושלמי – לא מוחקים את שם ה' בשביל להציל זוג אסור