מסכת סוטה דף כח

לעילוי נשמת דומיניק רות שמחה בלונדר ז"ל, ממשפחת לוי
שנהרגה בתאונת דרכים כשהיתה רק בת 34,
עלתה לארץ מצרפת מתוך תחושת שליחות, ציונות, אהבת אדם והארץ
תנצב"ה

להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת סוטה לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

להורדת תמלול השיעור לחץ כאן

סיכום הדף היומי סוטה דף כז

(כז: 1- עד כט. 😎

חלק א – כשם שהמים בודקים אותה, כך בודקים אותו

א. במי מדובר?

1. הבעל

דחייה – אם הבעל חטא, המים לא פועלים כלל.

1. הבועל
2. למה רי"ש פתאום מדבר על האיסור לכהונה?
3. מאיפה ר"ע ילמד את האיסור לכהונה?

דחייה – למה לא כתוב "את הבועל" כפי שכתוב בסיפא?

תשובה – כתוב "אותו" אגב זה שכתוב "אותה".

ב. הלימוד

במשנה – "ובאו ובאו" –

האם הכוונה ללמוד מהכפלות או מהו"ו?

תשובה:

לומדים מההמשך: כשם שאסורה לבעל כך אבורה לבועל,
ר"ע – מהו"ו, רבי – מהכפלות.

לר"ע – לומדים מהו"ו.

לרבי – כאן לא יכול ללמוד מהכפלות, כי זה תפוס, אלא מ" לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ", שמדבר בלשון כללית ולא לאישה.

            ועכשיו נפרט:

(כח. רבע תחתון)

חלק ב – כשם שאסורה לבעל, כך אסורה לבועל

הפסוקים:

[(יג) וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה: – הפסוק מדבר על עד אחד שראה את הזנות, לכן זה לא קשור לסוגייתנו].

(יד) וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִוא נִטְמָאָה אוֹ עָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִיא לֹא נִטְמָאָה:

(כז) וְהִשְׁקָהּ אֶת הַמַּיִם וְהָיְתָה אִם נִטְמְאָה וַתִּמְעֹל מַעַל בְּאִישָׁהּ וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ:

(כט) זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאֹת אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ וְנִטְמָאָה:

א. במשנה –

            ר"ע – מהו"ו.

            רבי – מהכפלות.

ב. ברייתא –

            ר"ע – מהכפלות: לבעל, לבועל, לתרומה.

רי"ש – אסורה לכהונה, קל וחומר מתרומה
(שהרי כהונה > תרומה, שהרי גרושה מותרת בתרומה ואסורה לכהונה).

(דילוג כח:7- עד כח: 7+)

קשיים בברייתא:

[ואם נאמר שזה כי עשה בה ספק זונה כזונה, וזונה אסורה לכהן,
אז שנאמר כך גם על האיסור לתרומה!].

1. [לא בגמרא – הרי במשנה למדנו שר"ע לומד מהו"ו!].
2. גם ר"ע התייחס לכהונה, ולכן רי"ש התייחס לזה.
3. ר"ע לומד כהונה מהפסוקים עצמם, ולא מהקל וחומר.
4. זה כבר לא סותר את משנתנו, כי גם בברייתא הוא לומד מהו"ו.
5. לא צריך דמיון בין שלושת הלימודים,
   ולכן אם היה רק פסוק אחד היינו לומדים את הדין החמור – כהונה,
   ולכן צריך לימוד נוסף לדין הקל – תרומה.
6. גם אם כן צריך דמיון, ואז אכן יכולנו לעשות קל וחומר כרי"ש,

אלא הלימודים הם כך:

וזה מתרץ את 3 השאלות:

ולסיום, הסבר המחלוקת לגבי תרומה וכהונה –

לרי"ש –

קשה – הרי אם יש פסוק אחד, יותר סביר שבא לאסור את האיסור החמור (כהונה), ואז בתרומה תהיה מותרת (כמו גרושה)!

תשובה – רי"ש מניח שיש דמיון בין שלושת הלימודים,
וכמו שהבעל והבועל אסורים עוד כשהבעל חי (אם התגרשה ולא שתתה),
כך גם האיסור הנוסף יהיה תרומה, שאסורה בו גם כשהבעל חי
ולא כהונה, שזה איסור מיוחד שנוסף אן התאלמנה (שהרי אם התגרשה ממילא אסורה בתור גרושה).

לר"ע – למה לא לומד מהקל וחומר:

בכל זאת – מילתא דאתיא בקל וחומר, טרח וכתב לה קרא.

או שלא סובר שצריך דמיון, וממילא פסוק אחד יהיה דווקא לכהונה, ומשם לא ניתן ללמוד לתרומה, לכן צריך פסוק נוסף.

                        2. או שאכן צריך דמיון, ובכל זאת מללתא דאתיא מקל וחומר טרח וכתב לה קרא.

(חזרה ל-כט. מעל האמצע ל – כח:7- עד כח: 7+, ובהמשך כט: מעל האמצע)

חלק ג – ספק טומאה

א. המקור מסוטה – ספק טומאה אסורה,

אם בסוטה לא אסורה באונס ושוגג, אסורה בספק, קל וחומר שבטומאת שרץ שמטמא באונס ושוגג, שמטמא בספק.

            אבל בשני תנאים:

1. רק ברשות היחיד.
2. רק בדבר שיש בו דעת להישאל (שיש בן אדם שמעורב בספק).

(כט: מעל האמצע)

ב. מקור נוסף לטומאה ולתנאי של דעת להישאל – מקרבן שלמים (ויקרא ז, יט)

"וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף" –

רק ודאי טומאה מטמא, מדובר שלא היה בן אדם מעורב,   

"וְהַבָּשָׂר כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר"

            רק ודאי טהור מותר, כלומר ספק אסור, וכאן מדובר בבן אדם – יש בו דעת להישאל.

וצריכא –