לעילוי נשמת דומיניק רות שמחה בלונדר ז"ל, ממשפחת לוי
שנהרגה בתאונת דרכים כשהיתה רק בת 34,
עלתה לארץ מצרפת מתוך תחושת שליחות, ציונות, אהבת אדם והארץ
תנצב"ה
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת סוטה לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
סיכום הדף היומי סוטה דף לא
(לא. תחילת פרק מי שקינא עד לב. סוף הפרק)
הרחבות על עדי קינוי, סתירה וטומאה
תזכורת: בתחילת המסכת – אם היו עדי קינוי:
עד טומאה 1 – נאמן לאוסרה ללא כתובה (לרש"י – מהתורה).
ובגמרא כאן מביאים שוב את המקור – "ועד אין בה" – אין שניים אך יש אחד (דף ב.).
עדי סתירה – ר"א – אחד מספיק (או כלום), ריה"ש – שניים
ואז אסורה עד שתשתה, ואם לא שותה יוצאת ללא כתובה.
א. במשנה: ר"א – לגבי עד הסתירה: "אפילו שמע מעוף הפורח"
רש"י – אותו עד אחד יכול להיות אפילו עד פסול (עבד ושפחה).
ב. במשנה: ר' יהושע – לגבי עדות הטומאה:
אם היה עד סתירה אחד פסול ("עוף הפורח") ואחר כך יש שמועות על טומאתה זה מצב שהוא לא יכול להשקותה לפי ר"א,
אך ראוי שיגרשה ויתן כתובה ולא ישקה אותה.
ג. במשנה: עד טומאה 1 –
A. גם עד פסול נאמן (עבד ושפחה) – ולא שותה ולא מקבלת כתובה.
אבל עדה שיש לה נגיעה (חמותה, צרתה וכד') – לא שותה, אך יש כתובה.
כיון שאולי משקרת כדי לפגוע בה, אז לא מאפשרים פגיעה בכתובה,
אך לגבי האיסור משאירים את דין התורה שנאסרת.
B. לגבי המקור לנאמנות עד טומאה 1[1]
ההווה אמינא – שאם עדות סתירה לר' יהושע ("עדות ראשונה") צריכה 2,
כל שכן עדות טומאה ("עדות אחרונה") שאוסרתה איסור עולם תצטרך 2.[2]
תלמוד לומר – "ועד אין בה" (אין 2 אלא 1).
ועכשיו קשה – לכאורה קל וחומר הפוך – שגם בעדות סתירה עד 1 יספיק?[3]
תלמוד לומר –
- "על פי שניים עדים יקום דבר" – "כי מצא בה ערוות דבר", מכאן שבירור של זנות זה על ידי 2 עדים.
גמרא – והרי בדף הקודם למדנו מ"'בה' ולא בסתירה"? כפי שראינו בדף הקודם?
- תשובת הגמרא – אכן המקור הוא "'בה' ולא בסתירה",
ומה שהמשנה הביאה זה מקור לסתם אישה שנחשדה ללא קינוי.
(לא: באמצע)
ד. עדי טומאה שמכחישים זה את זה
עדות ראשונה: "טמאה" | עדות שנייה: "טהורה" (כלומר עדיין ספק) | הדין | |
א | 1 | 1 | A. כשבאו ביחד: גירסתנו (ור' חייא) – ספק, ושותה עולא – טמאה, ולא שותה B. בזה אחר זה – טמאה ולא שותה. |
ב | 1 | 2 | ספק, ושותה |
ג | 2 | 1 | טמאה, לא שותה |
מהלך הגמרא:
A. לגבי א: למה במשנה עדיין ספק?
הרי עד הטומאה נחשב כשני עדים, ואיך עד הטהרה מכחיש אותו?
- עולא – משנה את הגירסה: טמאה ולא שותה.
- ר' חייא – שותה, כי מדובר ששני העדים באו ביחד.
אבל אם השני בא אחר כך, אז טמאה ולא שותה.
(אגב, אם יבואו שניים אחר כך, הם בכל זאת יגברו).
B. קשה על ר' חייא מ-ב:
אם אפילו במקרה א שותה, ודאי שבמקרה ב. אלא מכאן שבמקרה א לא שותה.
דחייה – ממקרה ג מוכח להפך:
אם אפילו במקרה א טמאה, ודאי שבמקרה ב. אלא מכאן שבמקרה א שותה.
C. אז בשביל מה הובאו ב + ג?
מילא אם הובא בשביל ללמד שמקרה א לא כמוהו. אבל הרי מקרה א כן כמו ב או ג!
אלא הובא בשביל דין אחר:
ששני העדים גוברים אפילו כשהם פסולים.
וכר' נחמיה – שבכל מקום שהאמינו עד אחד (כמו בעדות טומאה):
1. גם עדים פסולים כשרים.
2. הולכים לפי הרוב (ולא אומרים תרי כמאה).
ויש שתי איכא דאמרי מתי גוברים:
1. גם כשהשתיים פסולות והאחד כשר.
2. רק כשגם האחד פסול.
אבל אחד כשר מול שתיים פסולות – זה כמו אחד נגד אחד.
לפי זה:
עדות ראשונה: "טמאה" | עדות שנייה: "טהורה" (כלומר עדיין ספק) | הדין | |
א | 1 | 1 | A. כשבאו ביחד: גירסתנו (ור' חייא) – ספק, ושותה עולא – טמאה, ולא שותה B. בזה אחר זה – טמאה ולא שותה. |
ב | 1 | 2 | |
פסול | פסולות | ספק, ושותה, | |
כשר | פסולות | מחלוקת: א"ד 1 – ספק, ושותה א"ד 2 – כמו 1 על 1 (ותלוי במחלוקת עולא ור' חייא, אך אם באו זה אחר זה – טמאה). | |
ג | 2 | 1 | |
פסולות | פסול | טמאה, לא שותה | |
פסולות | כשר | ספק ושותה, כי זה כמו 1 על 1 שבאו יחד. |
ולמה צריך גם את ב וגם את ג?
הרי שניהם מלמדים שאפילו 2 פסולות גוברות?
תשובה – שהולכים לפי הרוב גם לחומרא (ששותה) וגם לקולא (שלא שותה).
[1] כל החלק הזה גם לעיל ג:
[2] תוספות (דף ג:) מקשים שלכאורה ההסבר פשוט – בעדות סתירה עדיין אין רגליים לדבר, בעדות טומאה כבר יש!
[3] גם כאן תוספות מקשים כנ"ל בהערה 2.
