מסכת סוטה דף מב

השיעור מוקדש
לעילוי נשמת בתיה בת רחל ומשה חיים ז"ל

להבדיל
לעילוי נשמת דומיניק רות שמחה בלונדר ז"ל, ממשפחת לוי
שנהרגה בתאונת דרכים כשהיתה רק בת 34,
עלתה לארץ מצרפת מתוך תחושת שליחות, ציונות, אהבת אדם והארץ
תנצב"ה

להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת סוטה לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

להורדת תמלול השיעור לחץ כאן

סיכום הדף היומי סוטה דף מב

(תחילת פרק משוח מלחמה עד מג. במשנה)

חלק א – כהן משוח מלחמה

א. בלשון הקודש – "ודבר אל העם" – "משה ידבר והאלקים יעננו בקול".

ב. מי זה הכהן? כהן שהתמנה לכך במיוחד.

            מקור – היקש לשוטרים שמדברים, שהרי שוטרים התמנו לתפקידם.

וזה לא הכה"ג – כי כמו השוטרים שיש מעליהם מישהו באותו תחום (בניגוד לכה"ג שרק המלך מעליו, והוא לא באותו תחום).

            וזה לא סגן הכה"ג – כי הוא לא נחשב שיש לו מינוי, אלא רק אם יקרה משהו לכה"ג.

ג. תוכן דבריו

שמע ישראל – מזכיר את קריאת שמע, שאפילו יש להם רק זכות זו – ינצלו (רשב"י לשיטתו במינימום של ת"ת).

על אויביכם – ולא על אחיכם, שאחיכם ירחמו עליכם, כמו במלחמת אחז (יהודה) מול פקח בן רמליהו (ישראל).

ארבעה "אל" – אל ירך לבבכם, אל ירך לבבכם, אל ירך לבבכם ואל תערצו מפניהם –

כנגד ארבעה דברים (במשנה ובברייתא) שנועדו להפחיד: צהלת סוסים (וצחצוח חרבות) , הגפת תריסין (מגנים) (ושפעת קלגסים), קול קרנות ו קול צווחות.

(במשנה יש גם את מה שבסוגריים, אך זה לא כדי להפחיד (רש"י)). הסדר בברייתא קצת שונה.

כי ה' אלוקיכם ההולך עמכם – לגוים יש גיבורים בשר ודם שהם מביאים למלחמה (גלית, שובך), לכם יש את ארון הברית.

ד. מיקום האמירה –

בפשט יש שני חלקים לאמירה: 1. הכהן – לא לפחד. 2. השוטרים – החיילים שחוזרים הביתה,

אך לגמרא (מג. למטה) הכהן אומר גם את החלק השני (מלבד הירא ורך הלבב), וגם הסדר הוא הפוך:

על הגבול אומר את החלק השני (כדי להחזיר חלק מהחיילים)

בשדה הקר אומר את החלק הראשון – לא לפחד.

(מב: 6+)

חלק ב – גלית (שמ"א יז)

א. יחסו לה' –

1. גלית – בגילוי פנים (בחוצפה) כלפי ה' –

ברו לכם איש וירד אלי" – "ה' איש מלחמה",

ובפועל נפל בידי "בן איש" (נער)- "ודוד בן איש אפרתי".

1. ויגש הפלשתי השכם והערב – לבטלם מק"ש.
2. ארבעים יום – כנגד ארבעים ימי נתינת התורה.

ב. פיו הכשילו –

1. 1."וירד אלי" – עלי

(ואמנם גם דוד אמר, אך דוד הוסיף – ואנכי בא אליך…)

1. 2."אם יוכל להלחם איתי והכני…"
2. 3."הכלב אנוכי כי אתה בא אלי במקלות"
3. שמבונה מכל מום
4. בינוני שבאחיו
5. עשוי כבניין
6. בן תערובת – בר מאה פפי וחדא נאנאי.
7. וגלית שמו מגת – שהכל דשין את אמו כמו שדשים ענבים בגת.
8. ממערכות פלישתים – הכתיב הוא "ממערות פלישתים" – שהכל הערו באמו.
9. בשמואל ב, כא מתוארים ארבע קרבות עם גיבורים שונים שהם בני "הרפה", וובסיכום כתוב "את ארבעת אלה יולדו להרפה בגת, ויפלו ביד דוד וביד עבדיו".

ג. איש הביניים

ד. עוד על אמו –

הרפה = ערפה (כלת נעמי).

1. רב חסדא – יבואו בני הנשוקה (שנשקה לחמותה ועזבה) ויפלו ביד בני הדבוקה (רות, שדבקה בנעמי).
2. ערפה – שעורפין אותה מאחור, הרפה – שדשים אותה כהריפות (חיטים כתושות).
3. בשכר ארבע דמעות שהורידה על נעמי ("ותישנה קולן ותבכינה עוד") זכתה לארבעה גיבורים.

ה. עוד על גבורתו

            "וחץ (כתיב – ועץ) חניתו כמנור אורגים" – שהתנ"ך מתאר רק חצי מגבורתו,

            שאסור לספר בשבח רשעים,

            אך סיפרו קצת, כדי לשבח את דוד שניצחו.

(מב: שליש תחתון)

חלק ג – שובך

א. שמו –

שובך – בנוי כשובך

שופך – מי שרואה אותו נשפל לפניו כקיתון

ב. פסוק על נבוכדנצר – "אשפתו כקבר פתוח, כולם גיבורים…" – אשפה=ערימה:

            1. שחץ אחד עושה ערימות של חללים

            2. שגיבוריו היו גדולים מאוד וממילא עשו ערימות של יציאות.

ג. פסוק נוסף עם מחלוקת רבי אמי ורבי אסי –"דאגה בלב איש ישחנה" –

            1. יסיח את דעתן

            2. ישוחח עם מישהו על זה.

(מב: 1-)

חלק ד – הארון הולך עמם למלחמה

וכן במלחמת מדין – הארון יצא, ופנחס היה הכן משוח מלחמה

ולמה דווקא הוא? כי אמו צאצאית של יתרו ושל יוסף, ויוסף נמכר ע"י המדינים אז פנחס נוקם.