מסכת סוטה דף מז

השיעור מוקדש לעילוי נשמת
פסח יעקב גיטלמן ז"ל, שנפטר בשבת האחרונה,

ולעילוי נשמת
דומיניק רות שמחה בלונדר ז"ל, ממשפחת לוי
שנהרגה בתאונת דרכים כשהיתה רק בת 34,
עלתה לארץ מצרפת מתוך תחושת שליחות, ציונות, אהבת אדם והארץ
תנצב"ה

להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת סוטה לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

להורדת תמלול השיעור לחץ כאן

סיכום הדף היומי סוטה דף מז

חלק א – המשך סוגיית לוייה – אלישע

א. ר"יח-ר"מ – כל שאינו מלווה ומתלווה כאילו שופך דמים,

כי אם היו מלווים את אלישע כל הסיפור עם הדובים לא היה קורה.

ב. הסיפור של אלישע והדובים (מלכים ב) –

הפסוקים

אחרי שאליהו עולה השמימה, אנשי ירחיו מספרים לאלישע שהמים ביריחו רעים, ואלישע מתקן את המים. ואז –

כג – וַיַּעַל מִשָּׁם בֵּית־אֵל וְהוּא  עֹלֶה בַדֶּרֶךְ וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן־הָעִיר וַיִּתְקַלְּסוּ־בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ׃

כד – וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם ה' וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן־הַיַּעַר וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים׃

כה – וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם אֶל־הַר הַכַּרְמֶל וּמִשָּׁם שָׁב שֹׁמְרוֹן׃

1. A. דרשות על הפסוקים
2. עֲלֵה קֵרֵחַ – עלה שהקרחת עלינו את המקום, שהיו מתפרנסים ממכירת מים לעיר, ועכשיו שתיקן את המים אין להם פרנסה.
3. וּנְעָרִים קְטַנִּים – תחליט – נערים או קטנים?
4. ר' אלעזר: נערים – מנוערים מהמצוות, קטנים – קטני אמנה (דואגים לפרנסה)
5. רב יוסף – אולי הכוונה שהם ממקום שנקרא נעורן (כמו שם בפרק ה).
   דחייה – כאן מפורש שהם מיריחו.
6. וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם ה' – מה ראה –

רב – הסתכל בהם כחלק מהקללה (נתן בהם עיניו)

שאר הדעות – ראה שהם לא בסדר:

שמואל – שכולם נתעברה אמן ביו"כ
רי"צ נפחא – ראה שיש להם בלורית כמו אמוראים (רש"י בע"ז – שגידלו שיער למשך שנה)
רי"ח – שאין להן לחלוחית של מצווה (ורבי אלעזר – גם לא בזרעם).

4. וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן־הַיַּעַר – רב ושמואל –

חד אחר – היה כאן נס אחד – שהיה יער אבל אל היו בו דובים.
וחד אמר – שני ניסים – שלא היה לא דובים ולא יער, ושניהם נוצרו בנס.

(ולמה לא ליצור רק דובים? כי אז יפחדו הדובים לתקוף, אם אין להם יער לחזור אליו).

5. וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים –

ר' חנינא – 42 הקרבנות שהקריב בלק מלך מואב גרמו לזה (הקללה חלה על הילדים).

והרי ר"י-רב אמר שיצא מהקרבנות דבר טוב!
שלעולם יעסוק במצוות אפילו שלא לשמה, שבזכות הקרבנות יצאה מבלק רות שממנה יצא שלמה!

תשובה – יצא גם טוב (בגלל הקרבנות, אפילו שלא לשמה) וגם רע (בגלל הכוונה הרעה).

הולכים קצת אחורה בסיפור –

6. וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר אֶל־אֱלִישָׁע הִנֵּה־נָא מוֹשַׁב הָעִיר טוֹב כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי רֹאֶה וְהַמַּיִם רָעִים וְהָאָרֶץ מְשַׁכָּלֶת

           אם המים רעים, מה היה טוב?

ר' חנין – לא באמת היה טוב, אלא "חן המקום על יושביו" – כל אדם חושב שהמקום שלו הוא טוב.

וכר' יוחנן – שלושה חינות הן:
חן המקום על יושביו,
חן אישה על בעלה,
וחן מקח על מקחו.

(מז. לפני האמצע)

1. B. ביקורת על אלישע – ת"ר – שלושה חלאים חלה אלישע – "ואלישע (1) חלה (2) את חליו (3) אשר ימות בו"

1 – בגלל הדובים

2 – בגלל שדחאו לגיחזי, כדלהלן

3 – מחלתו האחרונה שבה אכן מת.
(ובבב"מ (פז.) – באמת היה אמור למות בחולאים הראשונים, אלא שהתפלל, והוא הראשון שניצל ע"י תפילה מחולי שבו אמור למות).

1. C. הרחבה – ת"ר – לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, ולא כאלישע ולא כר' יהושע בן פרחיה שדחו תלמידיהם בשתי ידיים.
2. a. אלישע שדחאו לגיחזי –
   אלישע ריפא את נעמן (שר צבא ארם) מצרעת, נעמן רצה לשלם לו ואלישע לא הסכים, אך אז גיחזי משרתו אמר לנעמן שאלישע ביקש שיתן לו כסף עבור נביאים אחרים, ונתן לו כסף ובגדים.

אלישע כועס עליו ומעביר אליו את צרעת נעמן לו ולזרעו לעולם, ובזה דחאו שלא יוכל להיכנס לשום עיר מוקפת חומה, וגרם לו לעבור לדמשק.

אלישע מגיע לדמשק להחזירו בתשובה, אך גיחזי אומר שמי שהחטיא את הרבים אין מספיקים בידו לעשות תשובה.

דרשות:

1. כשאלישע כועס עליו אומר שלקח 8 דברים – כסף, בגדים, זיתים, כרמים וכו' – והרי לא לקח כ"כ הרבה?

תשובה – רמז לזה שעכשיו למדו פרק שמונה שרצים (במסכת שבת), ושזה לא הזמן לקחת את השכר על לימוד התורה שלו!

2. במה חטא גיחזי שהחטיא את הרבים?
   1. ששם אבן שואבת (מגנט) מעל העגלים של ירבעם כדי שירחפו וכך יראה שיש להם כוחות
   2. חקק את שם ה' על פי העגל של ירבעם כדי שתאמר "אנוכי ה' אלוקיך וכו'",
   3. היה דוחה תלמידים מלבוא לאלישע (ולכן רק אחרי שהורחק פתאום אמרו התלמידים שהמקום צר, כי באו הרבה תלמידים חדשים).

1. b. ר' יהושע בן פרחיה שדחה את תלמידו (יש גורסים כאן שהתלמיד הוא ישו, אך מקשים התוס' שמדובר 100 שנה לפני תקופת ישו, ויש גרסאות הסיפור כלל לא מופיע)

ר' יהושע בן פרחיה ברח לאכסנדריה מפני ינאי המלך שהרג את כל החכמים, וכשהמצב התייצב שמעון בן שטח קרא לו לחזור,

בחזרתו נכנסו הוא ותלמידו לאכסניא, ובעלת האכסניא עשתה להם כבוד גדול,
אמר ר' יהושע – "כמה נאה אכסניא זו"

אך תלמידו הבין שמתייחס ליופיה, ואמר – הרי עניה טרוטות!"
אמר לו ר' יהושע – על זה אתה חושב?!, ונידה אותו.

התלמיד ניסה שוב ושוב שיקבלו בחזרה ולא הסכים.
יום אחד בא לבקש שיקבלו אבל ר' יהושע היה באמצע קריאת שמע וסימן בידו שיחכה, אבל התלמיד הבין ששוב דוחהו – לקח לבינה והפכה לע"ז.
אמר לו ר' יהושע שיחזור בו, אך אמר – כך מקובלני, שמי שמחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה

במה חטא – כישף, הסית הדיח והחטיא את ישראל.

ואגב כל זה – תניא רשב"א – גם לגבי יצר, תינוק ואישה – צריך שמאל דוחה וימין מקרבת.

(מז. למטה במשנה)

חלק ב – משנה וגמרא – המשך עגלה ערופה (3 נושאים)

א. נמצא הרוצח –

אם כבר נערפה – היא כמו כל עגלה ערופה, שאסורה בהנאה וצריכה קבורה,

ולא אומרים שהכל היה טעות ותצא לחולין – כי בזמן בו נערפה אכן היה ספק,
אם עוד לא נערפה –

משנתנו – יוצאת לחולין

הערות:

1. רש"י – ברייתא בכריתות – כבר כשהורידו אותה לנחל נאסרת, גם לפני העריפה.
2. במקרה שערפו ואז מצאו – זה לא מכפר על הרצח, אלא הוא עדיין חייב מיתה.

גמרא – מקור – "ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך, כי אם בדם שופכה".

ב. וויכוח בין עדים –

(הסוגיה כאן זהה לגמרי לסוגיא בדף לא לגבי אם יש עד שזינתה שאז לא שותה)

אם יש עד אחד (אפילו פסול) שמעיד שיודע מי הרוצח, הוא נאמן ולא עורפים.

גמרא – מקור – דת"ר – "לא נודע מי היכהו" – וכאן נודע.

[ואגב, דין דומה: ר"ע – אם הסנהדרין ראו את רצח, גם אם לא יודעים מי הרוצח, גם לא עורפים, כי כתוב: "ועיניניו ראו" – והלא ראו].

אם יש סתירה בין עדים –

מקרה א – 1 ראה, 1 לא ראית – השני מתקבל, וזה נשאר ספק ועורפים.

מקרה ב – 1 ראה, 2 לא ראית – השניים מתקבלים, וזה נשאר ספק ועורפים.

מקרה ג – 2 ראו, 1 לא ראיתם – הראשונים מתקבלים, ולא עורפים.

לגבי מקרה א – מקשה הגמרא:

שאמר עולא שכשהתורה האמינה לעד אחד, הוא נחשב כשניים, אז למה השני מתקבל?

תשובות:

1. תני ר' יצחק – משנים את הגירסה – הראשון מתקבל, ולא עורפים!
2. ר' חייא – אין צורך לשנות את הגירסה – והשני מתקבל ועורפים,

ואיך מסתדר עם עולא? כי זה תלוי:
עולא בזה אחר זה – ואז הראשון מתקבל, ולא עורפים,
המשנה בבת אחת – ואז השני מתקבל, ועורפים.

אבל קשה (תחילה הגמרא מקשה על ר' חייא, אבל עונה ר' חייא שקושיה דומה אפשר להקשות על ר' יצחק) –
על ר' חייא קשה – אם במקרה א השני מתקבל,
למה צריך את מקרה ב (שני עדים) השני מתקבל?

על ר' יצחק קשה – אם במקרה א הראשון מתקבל,
למה צריך את מקרה ג (שני עדים) שהראשון מתקבל?

אלא באמת צריך את מקרים ב+ ג למשהו אחר:
שהם באים ללמד על מקרים של עדים פסולים,
שלפי ר' נחמיה כשהתורה האמינה לעד אחד, אז:
1. היא גם האמינה לעד פסול.
2. לא אומרים תרי כמאה, אלא הולכים לפי הרוב, בין בבת אחת ובין בזה אחר זה, וזה מה שב+ג מחדשים, ולא ניתן ללמוד מהם למקרה א.

        הערות:

1. מתי זה חידוש

במקרה ב (1 ראה, 2 לא ראית – השניים מתקבלים ועורפים) –

אם זה בבת אחת – זה לא חידוש, כי גם 1 שני היה מתקבל,
אם זה בזה אחר זה – יש כאן חידוש שהשניים מתקבלים כי הם רוב, ואפילו שהם פסולים

במקרה ג (2 ראו, 1 לא ראיתם –הראשונים מתקבלים, לא עורפים)

אם זה בזה אחר זה – ממילא זה הדין שהראשון מתקבל,
אם זה בבת אחת זה חידוש – שלא הולכים לפי השני אלא הראשונים מתקבלים כי הם רוב

1. יש שתי גרסאות בר' נחמיה –

גירסה א – שני עדים פסולים גוברים גם על אחד אחד כשר.
גירסה ב – שני פסולים גוברים רק על אחד פסול.
אבל אם הראשון כשר – זה כמו אחד נגד אחד כשרים, שהדין כדלעיל –

בזה אחר זה – הראשון מתקבל ולא עורפים
בבת אחת – השני מתקבל ועורפים.

1. למה צריך להשמיע גם את ב וגם את ג?
   ללמד שהרוב קובע בין לחומרא (מקרה ב – עורפים) ובין לקולא (מקרה ג – לא עורפים).

(מז: אחרי האמצע)

ג. משרבו הרוצחים בטלה עגלה ערופה ומשרבו המנאפים פסקו המים המרים

1. משרבו רוצחים בטלה עגלה ערופה

כי כיוון שידוע מי בדר"כ רוצח, זה נחשב כ"נודע מי היכהו".

1. משרבו המנאפים פסקו המים המרים

סיבות:
1. "וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֺן וְהָאִשָּׁה הַהִוא תִּשָּׂא אֶת־עֲוֺנָהּ" – כשהאיש חוטא באותו תחום המים לא בודקים, וכיון שרבו מנאפים המים בד"כ לא יבדקו וזה יוציא לעז על המים.

2. "לֹא־אֶפְקוֹד עַל־בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה וְעַל־כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה כִּי־הֵם עִם־הַזֹּנוֹת יְפָרֵדוּ וְעִם־הַקְּדֵשׁוֹת יְזַבֵּחוּ וְעָם לֹא־יָבִין יִלָּבֵט" (הושע ד, יד)

לֹא־אֶפְקוֹד עַל־בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה – שהמים לא יבדקו.
ולמה צריך גם את הפסוק?
a. ללמד שלא רק אם הבעל חוטא אלא גם בני ביתו – בנותיכם, כלותיכם.
b. ללמד שלא רק ניאוף עם אשת איש, אלא גם זנות עם פנויה או קדשה.

1. המשך הברייתא – ירידת הדורות בעוד תחומים:

דיינים –

1. משרבו בעלי הנאה – נתעוותו הדינים
2. משרבו רואי פנים בדין – בטל "לא תגורו"
3. משרבו לוחשי לחישות בדין – רבה חרון אף ונסלתקה שכינה
4. משרבו "אחרי בצעם לבם הולך" – רבו האומרים "לרע טוב ולטוב רע"
5. משרבו האומרים "לרע טוב ולטוב רע" – רבו הוי הוי בעולם

כולם –  

6. משרבו מושכי הרוק – רבו היהירים ונתמעטו התלמידים והתורה חוזרת על לומדיה
7. משרבו היהירים – התחילו בנות ישראל להינשא ליהירים (שרואות רק את החיצוניות)

והרי אדם יהיר לא מקובל אפילו על אשתו?
תשובה – זה אחרי אחרי שהיא נישאת לו…

דיינים

8. משרבו מטילי מלאי על בעלי מתים – רבה השוחד והטיית משפט
9. משרבו מקבלני טובתך ומחזקני טובותיך – רבו איש הישר בעיניו יעשה והמלכות הולכת ומתנוונת.

כולם –

10. משרבו צרי עין רבו מאמצי הלב וקופצים ידיים מלהלוות.
11. משרבו נטויות גרון ומשקרות עין – רבו המים המרים (אלא שפסקו, כאמור במשנה)
12. משרבו מקבלי מתנות – נתמעטו הימים

לומדי תורה –

13. משרבו תלמידים זחוחי לב – רבו מחלוקות בישראל
14. משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שימשו כל צרכן – רבו מחלוקות בישראל

משרבו מקבלי צדקה מהגויים – הגוים עלו ואנחנו ירדנו.