מסכת סוטה דף מט

השיעור מוקדש להצלחת אחד הלומדים ומשפחתו,

ולהבדיל,
לעילוי נשמת רחל ארליך ע"ה, שיום פטירתה חל ביום שחרור ירושלים

ולעילוי נשמת
דומיניק רות שמחה בלונדר ז"ל, ממשפחת לוי
שנהרגה בתאונת דרכים כשהיתה רק בת 34,
עלתה לארץ מצרפת מתוך תחושת שליחות, ציונות, אהבת אדם והארץ
תנצב"ה

להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת סוטה לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

להורדת תמלול השיעור לחץ כאן

סיכום הדף היומי סוטה דף מט

(מט. 3+ עד מט: סיום המסכת)

חלק א – מימרות של ר' אילעא בן יברכיה –

1. A. עשירות –

(נקדים – המהר"ל אומר שבאופן טבעי עם ישראל אמורים להיות עניים, שכן הם יותר מתאימים לעוה"ב. אבל בזכות תפילות זכו לאפשרות להיות עשירים – )

1. בזכות תפילת דוד זכו אלו שעוסקים במקח וממכר שיוכלו להתעשר ולא סתם למכור רבב (דברים מאוסים).
2. זכות תפילת חבקוק זכו גם תלמידי חכמים שיוכלו להתעשר (אחרת היו עניים עד כדי כך שהיו שניים צריכים להצטופף וללמוד תחת טלית אחת).

אגב זה:
ת"ח שעוסק בתורה מתוך הדחק –

ר"י בריה דר' חייא – תפילתו נשמעת,
ר' אבהו – משביעין אותו מזיו השכינה,
ר' אחא בר חנינא – אף אין הפרגוד ננעל בפניו.

1. B. שני תלמידי חכמים –
2. שהולכים ולא מדברים בדברי תורה ראויים להישרף

נלמד מאליהו ואלישע שכן עסקו בדברי תורה, ולכן לא נשרפו מרכב האש.
(ואולי בגלל זה כל הסוגיה מובאת כאן – אגב הדיבור על אלישע אתמול).

4. אם דרים באותה עיר ולא נוחים זה לזה בהלכה – אחד מת ואחד גולה (שאחד הורג את השני בשוגג וגולה לעיר מקלט, וגם אם לא בפועל – אז בחינת זה).

(מט. באמצע)

חלק ב – המשך המשנה – המשך מיום שחרב המקדש

משנה והערות מהגמרא –

רשב"ג – ר' יהושע – אין יום שאין בו קללה, ולא ירד הטל לברכה (אלא מקלקל את הפירות), וניטל טעם הפירות

רבא – ובכל יום מרובה קללתו מהיום הקודם.

מקור (דברים כח) – "בבוקר תאמר מי יתן ערב, ובערב תאמר מי יתן בוקר" – שרוצים לחזור אחורה בזמן לערב/בוקר הקודמים.

אם כל כך גרוע – בזכות מה העולם עוד ממשיך להתקיים?
בזכות הקדושה שאומרים ב"ובא לציון" (שזה גם לימוד תורה וגם קדושת ה'),
ובזכות "יהא שמיה רבה" בקדיש שאחרי לימוד תורה.

הערות התנאים:

1. רי"ס – אף ניטל שומן הפירות (לא מזינים כמו פעם)
2. רשב"א – חוסר הטהרה נטלה את טעם וריח הפירות, וחוסר המעשרות נטלו את שומן הדגן והפירות.

סיפור לגבי זה (רב הונא – רבה – אבא)

רב הונא מצא תמרה עם ריח,
בא בנו רבה והריח – אמר לו רב הונא זה שאתה מריח מראה שיש בך טהרה, ונתן לו,
בא אבא בנו של רבה – ורבה נתן לו.

אמר לו רב הונא – שימחת אותי בטהרתך, אבל הקהת את שיני שהעברת לבנך ולא חזרה אלי.

היינו דאמרי אינשי –
האב מעדיף את בנו על אביו.

וגם אם הסבא מגדל את הנכד, הנכד לא מכבדו כאביו.

3. חכמים – הזנות והכשפים כילו את הכל.

(מט. במשנה למטה)

חלק ג – משנה – גזירות להימנע משמחה בעקבות חורבן בית שני

משנה (וגמרא בעמוד ב רבע עליון) –

1. בפולמוס של אספסיינוס (בשלב הראשון של המלחמה) –

גזרו על עטרות (קישוט) חתנים, ועל האירוס (כלי נגינה מסוים בחתונה)

(מט: רבע) –

בגמרא –

עטרות –

רב – אסור של מלח וגופרית, של הדס וורד מותר,
שמואל –  גם הדס וורד אסור, אבל של קנים מותר

ולוי – גם קנים אסור.

אירוס – "טבלא דחד פומא" (רמב"ם – סוג של תוף)

סיפור – רבה הכין לחתונת בנו טנבורא (תוף – tambourine),
בא אביו רב הונא ושברו, כי עלולים לטעות ולהתיר גם אירוס,
ואמר לו להכין תוף על כד, שאז הצליל שונה.

2. בפולמוס של טיטוס (בן אספסינוס, כלומר בשלב השני של המלחמה (תוס')) –

גזרו על עטרות כלות, ושלא ילמד בנו יוונית,

גמרא –

עטרות כלות – עיר של זהב (אסור רק לכלות, סתם כך מותר),

אבל מותר כיפה של צמר,

(מט: שליש תחתון)

ושלא ילמד בנו יוונית –
           A. ת"ר – היתה גזירה הרבה יותר מוקדמת –

כשהורקנוס צר על אריסטובלוס בירושלים (שניהם בני ינאי), היו הנצורים שולחים כסף והצרים מעלים כבשים לקרבן התמיד,
עד שזקן אחד מבפנים רמז להם ביוונית שרק אם לא יקריבו אז הם ינצחו,
והעלו חזיר,
ואמרו חכמים ארור מי שיגדל חזיר וארור מי שילמד בנו יוונית.

(תוס' – התקנה הראשונה לא התקבלה, ורק התקבלה מאוחר יותר בימי טיטוס, כמו שאומרת המשנה).

1. B. איך כתוב שאסור, והרי מצינו שהתירו:
   הרי רבי אמר שהכי טוב לדבר בארץ ישראל עברית או יוונית!

תשובה – לשון יוונית מותר, חכמת יוונית (לשון יוונית שרק האצילים הבינו) – אסור.

2. הרי רשב"ג אמר שבבית אביו היו 500 לומדי תורה ו500 לומדי חכמת יוונית (וכולם מתו ע"י הרומאים).

תשובה – הם היו צריכים כי הם היו קרובים למלכות,
(כמו שהתירו לאבטולוס להתספר "קומי" (משאיר שיער רק מאחורה), אפילו שלכולם אסור כי זה מדרכי האמורי, כי הוא מקורב למלכות וצריך שיראה כמותם).

3. בפולמוס האחרון (בכשלון מרד בר כוכבא (תפארת ישראל)) –

שלא תצא כלה לבית בעלה מתוך אפיריון (כילה מקושטת),

ורבותינו בתקופה מאוחרת יותר התירו.

גמרא –

1. A. למה בסוף התירו? משום צניעות.
   B. (שלב מוקדם יותר בגמרא) – תנא – בשלב זה (לפי התוספתא) גזרו גם על חופת חתנים, אם היא עשויה זהב,

אבל מותר פפירית – חופה בקנים קלועים, ושם גם יכול לתלות קישוטי זהב

חלק ד (חזרה למשנה) – "משמת… בטל…"

• ר"מ – מושלי משלים
• בן עזאי – שקדנים
• בן זומא – דרשנים (טעמי התורה)
• ר"ע – כבוד התורה, שהיה דורש כל קוץ וקוץ

ובברייתא – בטלו זרועי תורה (גיבורים בתורה), ונסתתמו מעיינות החכמה

• ר' חנינא בן דוסא – אנשי מעשה (צדיקים שעושים ניסים)
• ר' יוסי קטונתא (בברייתא – אבא יוסי בן קטונתא) – בטלו חסידים
  ונקרא קטונתא כי היה הקטן והאחרון שבחסידים,
• ר' יוחנן בן זכאי – זיו החכמה (שהיה חכם)
• רבן גמליאל – כבוד התורה (שאחרי שמת התחילו ללמוד בישיבה ולא בעמידה)
  וכן בטלו הטהרה והפרישות,
• ר' ישמעאל בן פאבי – זיו הכהונה (שהיה מאכיל כהנים רבים ובזה עשה כבוד לכהונה)
• רבי – ענווה ויראת חטא,

ובבריייתא – הוכפלו הצרות

ובברייתא מוסיפים עוד:

• משמת ר' אליעזר – נגנז ספר התורה (שזכר הרבה הלכות בע"פ)
• ר' יהושע – בטלה עצה ומחשבה
• ר' אלעזר בן עזריה – בטלו עטרות חכמה (שהיה גם חכם וגם עשיר גדול, והעושר היה מעטר את חכמתו)
• משמת רשב"ג – עלה גובאי (ארבה) ורבו צרות

ומסיימת הגמרא לגבי "משמת רבי" –

רב יוסף – אל תשנה ענווה, דאיכא אנא.

(שגם אמר בסוטה ה. – לעולם ילמד אדם מדעת קונו, שהרי הקב"ה הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני, ולא גבה הר סיני למעלה).

רב נחמן – אל תשנה יראת חטא – דאיכא אנא.

יש גורסים רנבי"צ, (שעליו נאמר שאמו שמה לו כיסוי ראש – "אמרה ליה כסי רישיך כי היכי דתיהוו עלך אימתא דשמיא" (שבת קנו:).

(מט. 4-)

חלק ה – סיום המשנה (או ברייתא) –

א. מיום שחרב בית המקדש

רבי פנחס בן יאיר –

• בושו החכמים ובני חורין (אנשי מעלה מיוחסים)

ונידלדלו אנשי מעשה (צדיקים, בעלי צדקה),

• וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון
• ואין דורש רחמים על ישראל

ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים.

ר' אליעזר הגדול –

• רמת הלימוד ירדה – החכמים נהיו כמלמדי תינוקות, מלמדי התינוקות כחזנים (שמש בית כנסת), והשמשים כעם הארץ, ועמי הארץ הולכים ודלים בשמירת התורה, ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים.

(מט: 2+)

ב. בעקבות משיחא (בדור של ביאת המשיח)

• חוצפה יסגי
• ויוקר יאמיר, והגפן תתן פריה אבל בכל זאת יהיה יוקר,
• והמלכות תהפך למינות (המלכות תלך ע"פ הנצרות (רש"י)),
• ואין תוכחת (אף אחד לא יוכל להוכיח אחרים)
• בית ועד יהיה לזנות (בתי המדרש יהיו שוממים ויהפכו לבית זנות),
• והגליל והגבלן יחרבו, ואנשי הגבול יחזרו על הפתחים כי יברחו מהגבול, ולא ירחמו עליהם
• וחכמת סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו, והאמת תהיה נעדרת,
• נערים ילבינו פני זקנים, זקנים יעמדו בפני קטנים (לכבדם), בן מנוול אב ובת קמה באימה וכלה בחמותה, אויבי איש – אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב ואפילו הבן לא מתבייש באביו
• ועל מה יש לנו להישען – על אבינו שבשמיים!

הדרן עלך עגלה ערופה, וסליקא לה מסכת סוטה