השיעור מוקדש לזכות יאיר בן יעקב וקרין למשפחת שלום נ"י
נאחל לו שתמיד יאיר מזלו ושימשיך להאיר את העולם בתורה ומצוות
להקדשות ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת יבמות לחץ כאן.
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
סיכום הדף היומי דף ק
(צט: 8- עד ק: 1-)
אגב מה שראינו אתמול (מחלוקת האם העבד יכול לבוא לבדו לקחת תרומה – ר"י – לא יכול, ר"מ – יכול)
חלק א – לגבי חלוקת תרומה
א. ת"ר – שלא מחלקים להם תרומה בפרהסיא בבית הגרנות
אבל בכ"ז לא חולקים להם תרומה בבית הגרנות (אלא (ברוב המקרים) שולחים אותה לביתם בשבילם (אם מותרים) או בני ביתם ועבדיהם):
| הטעם | האם מותרים באכילה | האם משגרים | ||
| חרש שוטה וקטן | משום זלזול בתרומה לחלק להם בפרהסיא | אין להם דעת | מותרים | משגרים בשבילם |
| טומטום ואנדרוגינוס | בריות משונות | אסורים (ערלים) | משגרים בשביל עבדיהם | |
| ערל | מאוסים | אסור | משגרים בשביל בני ביתו | |
| וטמא | אסור | לא משגרים (למרות שבני ביתו מותרים) | ||
| עבד | שלא יעלו מתרומה ליוחסין (כשיטת ר"י מאתמול) | מותר | משגרים | |
| כהן שנשא אסורה | קנס | (מותר) | לא משגרים (קנס) | |
| אשת כהן | ראה להלן | מותרת | משגרים | |
שוב ללא טבלה:
- זלזול לחלק להם תרומה בפרהסיא:
חרש, שוטה וקטן – כיוון שאינם בני דעת (אפילו שמותרים באכילה בעצמם)
טומטום ואנדרוגינוס – משום שהם בריות משונות (וגם אסורים באכילה בעצמם, כי הם אולי ערל זכר, אך שולחים לביתם בשביל עבדיהם).
ערל וטמא – מאוסים (לערל משגרים לביתו, לכהן טמא לא משגרים – קנס שלא נזהר מספיק)
- עבד – כר"י שראינו אתמול – שלא יראו שמקבל תרומה, ויעלו מתרומה ליוחסין (יניחו שהוא כהן).
- כהן שנשא פסולה – קנס, כדי שיגרשנה (לכן גם לא שולחים לביתו – חלק מהקנס)
- אשת כהן –
שתי אפשרויות:
או – שמא יגרשנה, ולא ידעו, ותמשיך לבוא לקחת תרומה
נפק"מ – אם קרוב לעיר אין חשש כי מכירים אותה
או – משום ייחוד עם מחלק התרומה.
נפק"מ – אם זה מקום עם הרבה אנשים אין חשש
(ק. שליש)
ב. Ladies First –
ת"ר – לא מחלקים לעבד ואישה (כנ"ל), אך אישה – נותנים לה ראשונה שתלך מהר.
- A. והרי אמרת שלא מחלקים?
אלא הסיפא מדברת על חלוקת מעשר עני
[שם אין בעיה שתאכל אחרי גירושין, כי מעשר עני מותר לישראל,
וגם אין חשש ייחוד כי מחלקים בבית המחלק ולא בגורן].
- B. מחלקים לה ראשונה משום זילותא – לא לפגועה בכבודה שתמתין בתור,
ולכן גם רבא היה דן בדין של נשים לפני של גברים.
(ק. מתחת לאמצע)
חלק ב – חזרה למשנה
א. בן כהן ובן שפחה שנתערבו – הגדילו ושחררו זה את זה – יכולים להתחתן וכו'
האם לא חייבים לשחרר? (הרי לא יכולים להתחתן!)
רבא – אכן – כופין לשחרר.
ב. אחרי השחרור כל אחד הוא ספק כהן ספק ישראל, ומסיימת המשנה – "נותנין חומרי כהנים וישראלים" – מה זה מוסיף?
רב פפא – למנחת נדבה –
מנחת שמביא ישראל נקמצת והקומץ קרב על המזבח והשיירים נאכלים לכהנים.
מנחה שמביא כהן לא נקמצת אלא קריבה כולה.
לכן כאן מספק – גם נקמצת (כישראל) וגם השיריים לא נאכלים (ככהן),
אלא מה עושים עם השיריים?
- מקריבים את הקומץ ואח"כ את השיריים.
והרי אסור להקריב שיריים אחרי שכבר הקריבו את הקומץ ("כל שהוא ממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו")?
הסבר: מעלים את השיריים והקומץ ע"י תנאי – אם זה של כהן אז בתור מנחה, אם זה של ישראל – אז בתור עצים (כר' אלעזר שכך אמר לגבי אבירי חטאת שהתערבו באיברי עולה).
והרי לרבנן גם לשם עצים אסור?
- אלא את השיריים שמים בבית הדשן (על הקרקע ממזרח למזבח, איפה ששמים את תרומת הדשן) (כשיטת ר"א בר"ש (לגבי שיירי מנחת חוטא כהן), וגם ר"ש יסכים לזה כאן).
