הדף היומי – יבמות קב

השיעור מוקדש לעילוי נשמת
דוד בן ברוריה ז"ל
לרגל יום השנה לפטירתו
להקדשות ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת יבמות לחץ כאן.

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

סיכום הדף היומי דף קב

(קב. 7+ עד קג. 6+)

חלק א – סוג הנעל

הפסוקים (דברים כה) –

ט – וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא־יִבְנֶה אֶת־בֵּית אָחִיו׃

י – וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל׃

במשנה – שלושה סוגים:

חולצים בסנדל,
לא חולצים באנפיליא (בד – לא נחשב נעל).
מנעל – כשרה.

[ההבדל בין סנדל לנעל –

1. בעור – סנדל קשה ונעל עור רך
2. במבנה – סנדל יש רק סוליה מלמטה ומאחורי השוק, ובנעל יש עור שגם מכסה את כף הרגל מלמעלה (מאירי).

א. חליצה במנעל

הבעייתיות –

(קב. אחרי האמצע)

1. במנעל יש שתי שכבות:
   פנתא – חלק שמכסה את גב הרגל, אקרתא – רצועות שקושרים מעליו.
   ולכן לא נחשב "מעל רגלו" אלא "מעל דמעל".

דחייה – אם כך זה פסול גם בדיעבד.

2. אלא כי נעל זה מעור רך, וגוזרים שמא יחלצו בנעל מרופטת (קרועה) מלמעלה או חצי מנעל (חתוך לגמרי מלמעלה) שלא נחשב.

ואילו סנדל מעור קשה, ולא גוזרים כי ברור שלא יחלצו בנדל מרופט כי הוא לא שמיש.

(נחזור לתחילת הגמרא – קב. 8+)

האם חולצים בנעל לכתחילה –

באמוראים – שתי דעות בשם רב –

רבה – לכתחילה לא (אבל אם יבוא אליהו ויבטל את הגזירה – שומעין לו)
רב יוסף – לכתחילה כן (אבל אם יבוא אליהו ויגזור – שומעין לו)

בתנאים –

1. משנתנו – "חלצה במנעל חליצתה כשרה" – משמע בדיעבד, אבל לכתחילה לא
   (קשה על רב יוסף).

תשובה – באמת גם לכתחילה מותר,
והמשנה רק ניסחה את זה בדיעבד בגלל ההמשך – שבאנפיליא אסור גם בדיעבד.

2. מחלוקת תנאים – דתניא –
   ר"י בן בתירא לא חלץ במנעל (כך העיד זקן אחד לר' יוסי בנציבין),
   ר' יעקב – חולצין במנעל.

(קב. מתחת לאמצע, אמר רב)

ב. סוג הסנדל – רב –

הכי טוב סנדל של ערבים שמהודק לרגל,

סנדל עם שינצין – גם בסדר (אפילו שרחב, ונח לחליצה, זה עדיין נחשב חליצה) – כי רב ראה שכך עושה דודו ר' חייא.

אבל סדנל שלנו – שיש לו רק חומרתא (כפתורים ולולאות), זה לא מספיק, וצריך להוסיף לו רצועות שיהיה מהודק.

(דילוג קב. שליש תחתון – קב: רבע עליון)

ג. לגבי הצורך בעור

1. A. רב יהודה – רב – סנדל שתפור בחוטי פשתן פסול (אלא צריך הכל עור)

מקור –

מצד אחד ביחזקאל – "וָאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ" – דווקא עור תחש,
מצד שני בחליצה – כתוב פעמיים נעל "וְחָלְצָה נַעֲלוֹ… בית חלוץ הנעל" – מרבה כל נעל,

לכן – צריך דווקא עור, אבל לאו דווקא תחש.

1. B. שואל ר' אלעזר – הוא של עור, אבל טרסיותיו (הרצועות) משיער (למשל עיזים) –

רב – ודאי כשר (גם לתחש יש שיער…)

אם כך אז גם נעל שכולה שיער?
לא, זה לא נקרא נעל אלא קרקא (נעל מאוד עבה).

ד. אנפיליא פסול

הסבר – כי זה לא נחשב נעל,

חיזוק – גם לגבי כניסה לעזרה זה לא נחשב נעל (ורק אסור למיש נכנס לתרום את הלשכה, משום שלא יחשדו בו שמחביא באנפיליא מהכסף).

קשה –  למה ביום כיפור אוסר גם נעלי אנפיליא?

תשובות:

1. אביי – שם מדובר שיש בו "כתיתי" (בד רך בפנים), ואפילו שלא נחשב נעל אסור משום תענוג.

והרי אם זה לא נעל מותר ביו"כ, גם אם זה תענוג
שהרי רבה בר רב הונא כרך סודר על רגליו ויצא בזה ביו"כ.

2. רבא – אנפיליא מעור אסור (נעל), אנפיליא מבד מותר (לא נעל).

ראיות לתירוץ:

1. הכי נמי מסתברא –
   שיש עוד ברייתא שמתירה אנפיליא ביום כיפור – אז נעמיד ששם מדובר בבד.
2. תניא כוותיה דרבא –

ברייתא שמפרטת כמה דינים בחליצה, ובין השאר אומרת שחלצה אנפיליא של עור – כשר.

(ומחר נפרט את שאר חלקי הברייתא)

(קב. חזרה לשליש תחתון בנקודותיים)

חלק ב – תהליך החליצה

(מה שחורז את החלק זה 3 אמירות של רב יהודה-רב שהגמרא נותנת להם סימן).

א. ר"י – רב – מספיק שתוריד את רוב העכב
(יש מפרשים – הסוליה שמתחתית הסנדל, יש מפרשים החלק העבה של הסוליה שמתחת לעכב).

מיתיבי (ברייתא) – צריך רוב הרגל

תשובה – הכוונה גם שם לרוב העכב.

ב. בברייתא הנ"ל –
אם האישה לא פתחה את הרצועות (אלא היבם/מעצמם), או אם הבעל שמט את רגלו – פסולה.

וזה מסייע לר' ינאי – שצריך שהיא תעשה את שני הדברים –
תתיר את הרצועות + תשמוט את הרגל מהסנדל.

ג. ספקות – האם צריך גם חליצה וגם גילוי הרגל?

1. בעי ר' ינאי –
   אם במקום לחלוץ את הרגל מהנעל – היא פשוט השמידה את הנעל (שרפה/קרעה)
   כך שלא חלצה אבל כן גילתה את הרגל – תיקו.
2. שאל ר' נחמיה – מה דין נעל על גבי נעל?
   אם חלצה רק את העליון – ודאי שפסול (זה לא מעל רגלו אלא מעל דמעל)
   אם שלפה (איכשהו) רק את התחתון – כך שכן חלצה אבל לא גילתה את הרגל?

ואין תשובה.

(דילוג קב: 2+ עד קב: באמצע – אמר ליה רב כהנא)

ד. רב כהנא – מניין שחליצה זה הסרת הנעל –

המקור שזה חליצה –

״וְחִלְּצוּ אֶת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר בָּהֵן הַנָּגַע״ (ויקרא יד).

והרי יש פסוקים בהם לכאורה זה דווקא תיקון (ואז נפרש שהיבמה צריכה לשים לו את הנעל עליו) –

1. ״הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא״ (במדבר לא)
2. ״יְחַלֵּץ עָנִי בְעׇנְיוֹ״ (איוב לו)
3. ״חֹנֶה מַלְאַךְ ה׳ סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם״ (תהלים לד)
4. ״וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ״

תשובות:

1. גם בפסוקים אלו הכוונה לחילוץ והוצאה ממשהו (מהבית למלחמה, מדינה של גהנום).

דחייה – את הפסוק האחרון א"א להסביר כך.

2. אכן חליצה זה גם וגם, אבל אצלנו ודאי הכוונה להסרה, כי אחרת היה כתוב "וחלצה נעלו ברגלו" ולא "מעל רגלו".

דחייה – ייתכן שכתוב מעל רגלו ללמד שגם אם שמה את הנעל על שוקו זה נחשב (לקטוע כף רגל).
דחיית הדחייה – אז היו כותבים "במעל רגלו".

[אגדתא] ואגב, עוד פסוק עם חליצה – ״בְּצֹאנָם וּבִבְקָרָם יֵלְכוּ לְבַקֵּשׁ אֶת ה׳ וְלֹא יִמְצָאוּ חָלַץ מֵהֶם״ (הושע ה),

ואמר מין – משמע שה' עשה לעם ישראל חליצה וגרש אותם.

וענה ר"ג – להפך – ה' קיבל חליצה מעם ישראל (חלץ מהם), ולזה אין ממשות (א"א לגרש את ה'…).

(חזרה ל-קב: 2+)

(אגב, עוד הוראה של רב יהודה – רב)

חלק ג – כוונה + יבמה שהגדילה בין האחים

ר"י-רב – לא חוששים שמא חלצה, ומותרת להתייבם.

ושואלים – משמע שלא חוששים לעצם המעשה חליצה, אבל אם עשתה מעשה – גם ללא כוונה – מועיל! והתניא שצריך ששניהם יתכוונו?

תשובות:

2. יש לחלק: כדי להתירה לעולם – צריך כוונה, כדי לאוסרה על האחים – לא צריך כוונה.
3. הדיוק ברב לא נכון, ובאמת צריך כוונה להכל, ומה שרב אמר זה שלא חוששים שהתכוונה (גם אם ראינו שעשתה חליצה).