הדף היומי – יבמות קיז

לעילוי נשמת
משה יצחק בן ליפא הלוי קאן ז"ל
עשה דרכו בתשובה וזכה לעלות לישראל, נפטר בדמי ימיו אך זכה לאחר פטירתו לילדים, נכדים ונינים נאמנים לארץ, לעם ישראל ולתורתו

להקדשות ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת יבמות לחץ כאן.

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

סיכום הדף היומי דף קיז

(קטז: במשנה למטה – קיז: במשנה למטה)

המשך עדות שהבעל מת

חלק א – האם מאמינים לאישה שבעלה מת גם לגבי ממון?

תזכורת: במשנה הקודמת קיד: ראינו שתחילה ב"ש האמינו וב"ה לא, אך למסקנה כולם מאמינים ומותרת להינשא.

במשנה:

לגבי ירושה – לא (מאמינים לאיסורים, לא לממון).

לגבי כתובה – במשנה מחלוקת:

ב"ה – לא, כי זה ממון.
ב"ש – כן. למה?

1. אם מאמינים לכרת, לא נאמין לגזל?

תשובת ב"ה – עובדה שלירושה לא מאמינים.

2. בכתובה תולה את הכתובה בהיתר שלה להינשא,

ואז הודו ב"ה לב"ש.

גמרא:

1. A. רב חסדא: אם האח ייבם – אז כן יורש (הירושה תלויה בייבום – "יקום על שם אחיו")
2. B. אמנם מקבלת כתובה, אבל אם מראש אמרה – "בעלי מת, תנו לי את הכתובה" – לא מאמינים לא לכתובה ולא להיתר (חושדים שמשקרת בשביל הכסף).

איבעיא להו – אם אמרה גם את ההיתר וגם את הממון: "בעלי מת, התירוני ותנו כתובתי"?

האם באה בשביל הכסף – ולא מאמינים,
או שפשוט אמרה את כל תביעותיה – ומאמינים

ואת"ל שמאמינים – מה אם הפכה את הסדר (תנו כתובתי והתירוני)?

האם העיקר זה הכסף – ולא מאמינים,
או אולי חשבה שהכתובה זה מה שמתיר אותה, ולכן הפכה את הסדר.
תיקו.

(קיז. במשנה באמצע)

לא רק האישה נאמנת שמת, אלא כל עד אחד, אפילו קרוב, אישה, עד מפי עד, אבל יש יוצאי דופן:

חלק ב – נשים שלא נאמנות להעיד על מות בעלים של נשים אחרות (כי שונאות אותן)

במשנה – יש 5 נשים לא נאמנות:

שנאה שקשורה לממון (השונאת לא אוהבת שבאה אישה זרה למשפחה ואוכלת את ממון המשפחה)

1. חמותה שונאת את כלתה, כי הכלה אוכלת את ממון בנה שירש מאביו (בעלה)
2. בת חמותה – אחות בעלה מהאם שונאת את אשת אחיה מהאם – אוכלת ממון בעלה (אחיה), ואילו היא (האחות) לא יורשת.
3. בת בעלה (מאימא אחרת, הבת החורגת שלה) שונאת את אימה החורגת, כי רואה שאוכלת את עמל אימה (אשתו הראשונה של אביה).

שנאה מתוך קנאה:

4. צרתה – ברור
5. יבימתה (גיסתה – אשתו של אח של בעלה) שונאת אותה כי אולי יום אחד יהפכו לצרות[1]

אך כן נאמנות להביא גיטה ולהעיד "בפני נכתב ובפני נחתם" – כי שם הכתב מוכיח (הכתב הוא העיקר, והצורך בעדות השליח היא תקנת חכמים).

בגמרא – נשים נוספות:

א. איבעיא להו – מה לגבי בת חמיה (אחות בעלה מהאב)?
האם היא כמו בת חמותה (אחות בעלה מהאם)?

מצד אחד – אינה כמותה, כי בת חמותה שונאת אותה בגלל שאימה (חמותה) שונאת אותה,
מצד שני – כן כמותה, גם היא לא אוהבת שאשת אחיה אוכלת ממונו ואילו היא האחות לא יורשת.

ראיה מהמשנה שאינה כמותה – מעצם זה שלא הוזכרה במשנה.

דחייה – אולי כלולה בבת חמותה.

ב. והא תניא – חוץ מ7 נשים…

תשובה – הברייתא ר"י:

תשובה: הברייתא היא ר"י שמוסיף עוד שני מקרים הפוכים (כי מדברות נגדם) –  

1. במשנה כתוב: בת בעלה (הבת החורגת שונאת את אימה החורגת),

ר"י מוסיף את ההפך – האימא החורגת (אשת אביה) שונאת אותה (בת בעלה).

סיבה: כי מדברת עם אביה נגדה

2. במשנה: החמות שונאת את הכלה

ר"י מוסיף את ההפך – גם הכלה (אשת בנה) שונאת את החמות.

סיבה: כי מדברת עם בנה נגדה (נגד הכלה).

חכמים – הן אכן שונאות, אבל בגלל השנאה ההפוכה ("כמים הפנים לפנים"), לכן לא צריך להזכיר.

ואילו ר"י – (כמים הפנים לפנים מתייחס ללימוד תורה), ואילו הן שונאות מסיבה אחרת (כנ"ל), ולכן כן מוזכר.

(קיז. 2-)

ג. בעי במערבא – האם חמותה לעתיד (אימא של אח של בעלה, שאם הבעל ימות והאח ייבם אותה – היא תהפוך לחמותה) האם שונאת אותה כבר עכשיו?

ת"ש (משנה קיח.) – אישה שהלכה עם בעלה וחמיה למדינת הים, והעידה ששניהם מתו –

לגבי בעלה – נאמנת
לגבי חמיה – לא נאמנת (כי לגביו חוששים שמשקרת הן לגבי בעלה (ולכן הוא עדיין חמיה) והן לגביו) – כי שונאת את חמותה ורוצה לקלקל אותה.

והרי לפי ר"י היא שונאת את חמותה בגלל משהו עתידי (שכשיחזרו ממדינת הים ידברו נגדה), רואים שגם סיבה עתידית נחשבת שנאה.

דחייה – שם זה משהו בעבר (לפני שנסעו) + עתיד,
ואילו בייבום זה רק עתיד
(וגם – בייבום זה רק חשש רחוק שזה יקרה (תוס')).

(קיג: במשנה למעלה)

חלק ג – במשנה: עדויות סותרות

א. 1 אומר מת ו1 אומר לא מת –

אם כבר התחתנה – "לא תצא", כי יש נאמנות מיוחדת ל1 שאמר שמת, אין נאמנות ל1 שאומר שלא מת.

אם עוד לא התחתנה –

לכאורה מדויק במשנה שלכתחילה לא תינשא ("לא תצא" – משמע רק אם כבר נישאה).

אך דוחה הגמרא – הרי אמר עולא ש1 נאמן כמו 2 גם לכתחילה, אלא תינשא לכתחילה ("לא תצא" – לא תצא מהיתרה).

ב. בשני המקרים הבאים יש שני עדים נגד עד אחד, והולכים לפי השניים –

אחד אומר מת ושניים אומרים לא מת – אסורה, ואם כבר נישאה תצא.
שניים אומרים מת ואחד אומר לא מת – מותרת לכתחילה.

ושואלת הגמרא – פשיטא (ודאי שמאמינים לשני עדים כשרים).
ועונה – מדובר ב2 לא כשרים –

וכר' נחמיה – שכל מקום שהאמינה התורה לעד אחד אז גם אין משמעות לכשרות העדים, והולכים לפי הרוב.

           לכן –

           מקרה א – אחד אמר מת ושניים אומרים לא מת – הולכים לפי ה2 ואסורה:

                      הבנה א – אפילו שה1 כשר וה2 פסולות – מאמינים ל2.

                      הבנה ב – רק אם גם ה1 וגם ה2 פסולות, מאמינים ל2.

                                  אבל אם ה1 כשר וה2 פסולות – זה כפלגא ופלגא, ומותרת.

מקרה ב – שניים אומרים מת, ואחד אומר לא מת – הולכים לפי ה2 ומותרת:

החידוש: יכולנו לחשוב שר' נחמיה (שבעדים פסולים הולכים לפי רוב דעות) זה רק לחומרא, אך לקולא העדים מקזזים זה את זה ולא תותר. קמ"ל שמותרת.

[1] אם היא לא רוצה שיהפכו לצרות, למה שתעיד שקר שבעלה מת – הרי זה בדיוק מה שיגרום לבעלה ליבם אותה ויהפכו לצרות!
תוס' – היא יודעת שהאמת תתגלה מהר, אז היא מוכנה לסבול זמן קצר שבו יהיו צרות, בשביל לבייש אותה כשפתאום הבעל החי יחזור.