הדף היומי – יבמות קכ

לרפואת שלמה בן לאה הי"ו ולהצלחת הניתוח
ולרפואה שלמה במהרה לשי בן שושנה הי"ו
בתוך שאר חולי ישראל

להקדשות ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת יבמות לחץ כאן.

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

סיכום הדף היומי דף קכ

(קכ. משנה – קכא. במשנה)

עדות על גופת הבעל

חלק א – זיהוי הגופה –

הקדמה: יש שני סוגי זיהוי – 1. הכרה על פי טביעות עין (אפשרי רק בפנים). 2. סימנים.

הדין: סימנים זה לא מספיק, אלא רק הכרת הפנים.

מקור (גמרא) – "הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם" (ישעיהו ד)

א. איזה חלק בפנים צריך להכיר:

במשנה – פרצוף (לחיים) + חוטם.
בברייתא – צריך גם פדחת (מצח).

סיפור: אבא בר מניומי שם שעווה על המצח וכך לא זיהו אותו הנושים.

(קכ. 14-)

ב. לא מזהים על פי סימנים

1. A. הקדמות –
2. 1. מחזירים מציאה על פי עדים,
   אבל יש התלבטות האם סימנים זה דאורייתא או דרבנן.
3. 2. יש 3 רמות של סימנים:
   סימן גרוע – לא נחשב, סימן בינוני – בזה ההתלבטות, סימן מובהק – נחשב.

עכשיו לנושא שלנו – זיהוי הבעל ע"י סימנים

1. B. ברייתא ב (דתניא) – האם מזהים מת על פי שומא?

ת"ק – לא,
ר' אליעזר בן מהבאי – כן.

במה הם נחלקו:
אביי – מדובר בסימן בינוני, והמחלוקת: ת"ק – סימנים דרבנן, ראב"מ – סימנים דאורייתא.
רבא –

1. אפשרות א – לפי כולם סימנים דאורייתא –
   אלא שלפי ת"ק שומא זה סימן גרוע כי:
2. a. זה שומא שמצויה בבן גילו.
3. b. זה שומא העשויה להשתנות אחרי מיתה.
4. אפשרות ב – להפך – לפי כולם סימנים דרבנן –

אלא שלפי ראב"מ כן מזהים כי זה סימן מובהק.

1. C. ועכשיו למשנה – לכאורה יש סתירה:

במשנה – לא מזהים על פי סימנים – סימנים לאו דאורייתא
בברייתא א (ורמינהו) – מזהים גט על פי סימנים (מצא את הגט קשור לכיס, ארנק, טבעת, בין כליו (בגדיו) – סימנים דאורייתא

תשובות:

1. לאביי – זה מחלוקת אם סימנים דאורייתא או דרבנן –
   המשנה כת"ק – דרבנן, הברייתא לגבי מציאה כר' אליעזר בן מהבאי – דאורייתא.
2. לרבא –

לאפשרות ב – לפי כולם סימנים דרבנן,
ואילו בגט מדובר בסימן מובהק.

(קכ: 2+)

לאפשרות א (להפך) – לפי כולם סימנים דאורייתא,
ואילו במשנתנו (שלא מזהים) –

בסימן בגוף – מדובר בסימן גרוע (ארוך או גוץ, (ואולי גם – שומא)).

בסימן בבגדים –

2. סימן גרוע (בגדים אדומים או לבנים).
3. חוששים להשאלה

[והרי יש דברים בהם לא חוששים להשאלה:
a. ברייתא שמחזירים חמור שאבד לפי האוכף.

תשובה – לא משאילים אוכף (פוצע את החמור).

1. b. ברייתא א לגבי הגט (מטבע וכו') –

תשובה – אלו דברים שלא משאילים אותם].

(דילוג: קכ: רבע לקכא. 3+)

ג. כמה זמן אחרי המוות ניתן לזהות?

ת"ק – עד 3 ימים,
ר"י בן בבא – זה תלוי באדם ובמזג אויר.

בגמרא – האם ר"י בן בבא בא להקל (שיש מצבים שניתן לזהות אחרי 3) או להחמיר (שיש מצבים שגם לפני 3 אי אפשר)?

ת"ש – היו מקרים שזיהו גם אחרי 3,
אז כנראה שזה כר"י בן בבא, ובא להקל.

דחייה – אולי שם כי זה היה במים גם לת"ק אפשר אחרי 3.

[והרי לעיל (להלן חלק ב, א, C, 1) אמרנו שמים לא מאפשרים לרפא פצע?
תשובה: מים מפריעים לריפוי פצע, אבל מועילים לשימור פני הגופה כשאין פצע].

(חזרה מ – קכא. במשנה ל – קכ: רבע)

חלק ב – מתי אפשר להניח שפצע הרג אותו (גם בלי שראה בפועל שמת)

א. ראוהו מגויד (חתוך) –

1. A. מחלוקת בברייתא ב –

ת"ק – מעידים על מגויד.
רשב"א – לא מעידים על מגויד (יכול לחיות על ידי כוויית הפצעים).

1. B. סתירה בין המשנה לברייתא א:

במשנה – ראהו מגויד (חתוך) – לא בטוח שימות.
ורמינהי – מגויד אינו מטמא מת עדיין, אבל כן ודאי ימות.

תשובות:

1. אביי – זו מחלוקת תנאים –

ברייתא א כת"ק ברייתא ב – מעידים על מגויד.
המשנה כרשב"א – לא מעידים על מגויד (יכול לחיות על ידי כוויית הפצעים).

(קפיצה לקכ: שליש תחתון)

2. רבא – באמת לפי כולם מעידים על מגויד (ודאי מת),
   אלא שהמשנה אצלנו מדובר בסכין מלובנת, ובזה לפי כולם יכול לחיות, כי צורב את הפצע מייד.

(קכ: באמצע, בין אביי לרבא, אבל בפשטות זה לא שאלות על אביי אלא על שיטת רשב"א) –

1. C. שאלות על רשב"א (לאו דווקא על אביי) ממקרים בהם כווייה לא מועילה:
2. במשנה קכא. מצאו רק רגל אחת שלו שנחתכה מעל הברך – ודאי מת. ולמה, הרי יכול להירפא על ידי כוויה?

תשובה – במים כוויה לא מועילה.

2. רבה בב"ח ראה גמל שחתכו אותו ומת מיד (אז איך אפשר להספיק לרפא ע"י כוייה?).

תשובה – זה היה גמל כחוש.

(קכ: רבע תחתון)

ב. ראו חיה אוכלת אותו – לא מעידים (אולי חי)

ר"י-שמואל – אא"כ זה ממקום שנפשו יוצאת בו (מח, לב, בטן).

ג. ר"י – שמואל – אם שחט בו רוב שני סימנים – ודאי ימות ומעידים.

שאלות:

1. והרי אם שחט בו רוב שני סימנים עדיין יכול לומר לכתוב גט לאשתו?

תשובה – הוא ודאי ימות, אבל לא נחשב מת עד שמת, ויכול להספיק למנותם לכתוב גט.

2. והרי אם שחט כנ"ל, והנשחט מת, בכ"ז השוחט לא גולה לעיר מקלט (משמע שלא ודאי ימות).

תשובה – הוא ודאי ימות, אבל לא גולה כי זה לא 100% אשמת הדוקר –
אולי הרוח או הפרקוס תרמו למוות (ונפק"מ כשאין רוח או פרקוס).

(הגענו לקכא. 3+, את השאר עד המשנה ראינו בסוף חלק א).