הלימוד לעילוי נשמת ניצול שואה שזכה לשיבה טובה,
יוסף ג'ו לביא בן רחל ז"ל
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת יבמות לחץ כאן.
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
סיכום הדף היומי דף קכב
(קכב. משנה ראשונה – קכב: סיום המסכת)
המשך נאמנות להעיד שהבעל מת
(קכב. משנה 1)
חלק א – משנה – עוד קולות בעדות
משנה (הלכות וסיפורים) –
- העדים מעידים שמת גם אם ראו אותו רק באור הלבנה/נר.
- משיאין על פי הבעל עצמו – שצעק מרחוק שהוא פלוני בן פלוני ונשכני נחש והלכו ומצאו שם גופה.
- ומשיאין על פי בת קול – שאדם צעק מרחוק שפלוני מת, והלכו ולא מצאו שם את העד.
דיונים:
- ברייתא – זו מחלוקת: המשנה (ב"ה) – משיאין, ב"ש – לא משיאין.
(ולמה זה חשוב לדעת? שאם נמצא עוד בברייתא שאומרת שלא, נדע שזה רק ב"ש, ואין הלכה כמותם).
- איך סומכים על בת קול? והרי אולי זה –
שד?
בדקו שזה לא שד (שהיה לו בבואה דבבואה (צל של צל – הצל הקלוש הרחוק יותר), ולשדים אין).
צרתה? (שלמדנו בדף קיז שלא יכולה להעיד)
היתר עגונות זה חירום ולכן מקלים ולא חוששים (זה אולי גם תשובה לשד).
(כמו תנא דבי רי"ש שבשעת סכנה מקשיבים לאדם שאומר שהוא בעלה של פלונית ומצווה לתת גט).
(רכב. משנה שנייה + שלישית)
חלק ב – משנה – עד אחד ועד פסול
(לגבי האישה עצמה – זו תקנה קדומה שנאמנת שבעלה מת, הדיון כאן לגבי עד אחר)
א. משנה שנייה –
עולה במשנה ובגמרא שהיו 3 שלבים בתקנה:
שלב א –
חכמי ארץ ישראל, ובכללם ר"א ור' יהושע לא השיאו על פי עד אחד,
מלבד ר' יהודה בן בבא שהשיא על פי אחד.
שלב ב – העיד נחמיה איש בית דלי בפני ר"ע שרבן גמליאל הזקן כן השיא ע"פ עד אחד, ור"ע העביר את המסר לרבן גמליאל דיבנה (נכדו של ר"ג הזקן), וקיבלו את דבריו.
האם גם הרחיבו לעד פסול?
המשנה מספרת שהתירו גם עד פסול,
אך ר"ע המשיך לאסור עד פסול.
שלב ג – (גמרא) אח"כ גם ר"ע הודה שמקבלים עד פסול.
מניין שהודה?
כי ר"ע אמר שחמש נשים פסולות (כמו שראינו דף קיז),
משמע ששאר נשים מעידות!
ומסבירה הגמרא שזה היה שלב מאוחר יותר (שלב ג).
(קכב. משנה 3)
ב. משנה שלישית – הרחבה לגבי שלב ב (שחכמים התירו עד פסול ור"ע אסר) –
- A. הדיון ביניהם במשנה –
חכמים – והרי היה מקרה שחברים השאירו את חברם החולה בפונדק, וכשחזרו אמרה הפונדקאית שמת וקברה אותו – והיתה נאמנת והשיאו אשתו.
ר"ע – שם זה כי היו לה עוד סימנים – הראתה להם את החפצים שלו (מקלו, תרמילו וספר תורה) שהשאיר בפונדק (רואים שלא הלך מהפונדק אלא מת שם).
- B. הניסוח של חכמים היה – "שלא תהא כוהנת גרועה מפונדקאית" (אם אתה מאמין לפונדקאית, צריך להאמין לכל אחת).
מה רע בפונדקאית?
רב כהנא – היא היתה גויה (שנאמנת לא כעדות אלא רק כמשיחה לפי תומה), וטענו שאם לגויה מאמינים שלא בעדות, ודאי שנאמין שלישראלית בעדות.
(ואילו ר"ע – שם האמינו בגלל הסימנים).
והרי שאלו אותה איפה החבר, אז זה לא מסיחה לפי תומה?
אלא שקודם ראו שבוכה מעצמה, ואז שאלו ואז ענתה.
(קכב: שליש)
חלק ג – האם צריך דרישה וחקירה
הערות:
- המקור לדרישה וחקירה בעיר הנידחת – " וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב" (דברים יג, טו)
בודקים ע"י ניסיונות להטעות ולעמת את העדים.
דרישה – ברור פרטי המקרה (איזה צבע חולצה הוא לבש?)
חקירה – בירור הזמן והמקום.
- ודאי שאם מקבלים עד מפי עד, או בת קול (עד שלא יודעים מי הוא) אז לא רלוונטי דרישה וחקירה, אבל השאלה אם שומעים מהעד עצמו – האם צריך).
סתירה בין שתי ברייתות שמספרות את אותו סיפור –
שני אנשים הלכו בדרך ורדפו אחריהם חיילים, אחד לקח ענף של זית/תאנה וניצח את החיילים. השני אמר לו "אריה! (גיבור)", והלה ענה – באמת קוראים לי יוחנן בן יהונתן, ומכנים אותי – אריה מכפר שיחיא".
עבר זמן והוא מת, והשני בא להעיד עליו לפני ר' טרפון.
גירסא א – ר' טרפון פשוט קיבל דבריו ללא דרישה וחקירה
גירסא ב – ר' טרפון עשה דרישה (ניסה להטעות אותו בפרטים, אמר – "אז אמרת לי שהוא מכפר אריה?…"
תשובה – זו מחלוקת תנאים בדעת ר' טרפון,
וכפי שמצאנו ברייתא אחרת שבה נחלקו בזה בפירוש ר"ע ור"ט.
ובמה נחלקו:
בדיני נפשות ודאי צריכים דרישה וחקירה (כמו עיר הנידחת),
ברוב דיני ממונות[1] מהתורה צריך אך מדרבנן לא (שלא תנעול דלת בפני לווים),
והמחלוקת –
האם עדות על האישה זה כדיני נפשות (איסור אשת איש),
או כדיני ממונות (שהרי יש פה דיון על הכתובה)[2]
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְכׇל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה׳ וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ״.
הֲדַרַן עֲלָךְ הָאִשָּׁה בָּתְרָא וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת יְבָמוֹת
[1] לא רק בהלוואות, שם שייכת הסברא של "שלא תנעול דלת", אלא גם בדיני ממונות מצויים אחרים כמו ירושות ודיני נזיקים, כדי שלא יהיה מצב שמי שמגיע לו כסף לא יקבל.
[2] אמנם כאן אין את סברת שלא תנעול דלת בפני לווים (הרי האישה לא תימנע מלהתחתן בגלל שיום אחד יהיה לה קשה להוכיח שבעלה מת ומגיעה לה כתובה), אבל ראה הערה קודמת שמרחיבים את הסברא הזו שלא יהיה מצב שקשה למי שבאמת מגיע לו כסף לקבל אותו.
