הדף היומי – יבמות ה

השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אמו של אחד הלומדים
רחל שלום בת אסתר ויעקב ז"ל
שביום ט אדר ב יום האזכרה שלה

להקדשות ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת יבמות לחץ כאן.

2022לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

הדף היומי הקצר – הסיכום הכתוב

(ה. 1+ עד ה: שליש עליון)

עשה דוחה לא תעשה – מקור לפי רבנן

תזכורת מהדף הקודם:

• למדנו ע"י סמוכים – "צמר ופשתים יחדיו. גדילים תעשה לך" – שציצית דוחה שעטנז.
• לר"י זה בגלל שהלימוד "מוכח" (לא במקומו הטבעי) או "מופנה" (מיותר).
• הפסוק מופנה לפי תנא דבי רי"ש, כיון שבויקרא כבר נאמר "וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז", ובגד זה צמר ופשתים.

עכשיו השאלה – מה המקור לשיטת רבנן? (שחולקים על תנא דברי"ש, ולדעתם הפסוק לכאורה לא מופנה).

שני כיוונים:

1. מקור אחר – מטהרת מצורע

שמגלח כל ראשו וזקנו –

"וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת עֵינָיו וְאֶת כָּל שְׂעָרוֹ יְגַלֵּחַ וְכִבֶּס אֶת בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְטָהֵר" (ויקרא יד, ט).

וזה דוחה את הלאוים:

1. "לא תקיפו פאת ראשכם" (בהנחה שאכן יש איסור הקפת הראש כשמקיף את כל הראש).
2. b."וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ" שנאמר בכהנים (ובדומה גם בישראל).
3. בנזיר – "תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ", וגם נזיר מצורע מגלח.
4. אותו מקור – שציצית דוחה שעטנז –

דחייה – אי אפשר ללמוד משם כי הלאוים חלשים,

a-b. הקפת הראש וגילוח הזקן חלש – כי אינו שווה בכל (רק בגברים).

הערה: הגמרא ניסתה בכ"ז ללמוד מזקן, כי זה מיותר, ואם אינו עניין ללאו חלש תנהו עניין ללאו חזק (ששווה בכל).

דחייה – זה לא מיותר, כי היינו חושבים אולי להחמיר בכהנים שלא יכולים לגלח, קמ"ל שמגלחים.

c. נזיר חלש – כי ישנו בשאלה.

            הערה: ראיה לדחייה,
שהרי אם נלמד מנזיר, צריך גם ללמוד שעשה דוחה לא תעשה + עשה, וזה לא נכון.

            (ה. 1-)

"לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו. גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ… "

ומה כאן מופנה?(הרי לרבנן צריך לכתוב "צמר ופשתים").

1. a."גדילים" במקום ציצית.

דחייה – בא ללמד שצריך ארבעה חוטים (גדיל = 2 מלופפים, גדילים – 4, (וצריך שבנוסף לגדיל יהיו חוטים נפרדים).

1. b."שַׁעַטְנֵז".

דחייה – בא ללמד שכדי שיאסר מן התורה זה דווקא בצמר ופשתים שעובדו ברמת – שוע טווי ונוז (סרוק במסרק שיהיה חלק, טווית הנימים לחוטים, וארוג – יצירת חוטים כפולים).

1. "יחדיו".

ניסיון דחייה – ששעטנז זה דווקא כשהצמר והפשתים חוברו בשתי תפירות.

תשובה בסוף (לפי המאירי) – את זה לומדים מ"שעטנז" – שוע טווי ונוז.