השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שושן בן מסעודה ז"ל
להקדשות ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת יבמות לחץ כאן.
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
סיכום הדף היומי דף נ
(נ. 1+ עד נ: 1-)
(היום נראה משנה ארוכה, עם כמה הערות של הגמרא שנסמן אותן בתכלת).
חלק א – העקרונות (עם הערות מתחילת הגמרא) –
מהתורה
אם אינו רוצה לייבם – עושה חליצה (ולא גט),
ואם רוצה לייבם – פשוט בא עליה (ללא קידושין), ובזה הם נשואים, ואח"כ אם רוצה לגרשה נותן גט.
מדרבנן –
תיקנו שלפני שבא עליה יקדש אותה (="מאמר").
ואם מתחרט (לפני שבא עליה) – צריך גם חליצה (בשביל הזיקה דאורייתא) וגם גט (בשביל הזיקה דרבנן של המאמר).
הרחבה –
אמנם תיקנו מאמר כהקדמה לייבום, ואמנם תיקנו גט רק כתגובה למאמר,
אבל גם בפני עצמם יש להם משמעות:
- אם עשה מאמר (ולא ייבם) – נאסר בשאר הצרות
גמרא –
כי מאמר דומה לייבום,
ואם יראו שמאמר לא משפיע בפנ"ע, יחשבו שגם ייבום לבד לא משפיע,
ואדם יבוא על אחת ואח"כ על השנייה,
(או יבוא עליה, ואז יעשה לה גם חליצה).
- ואם נתן גט (גם לפני מאמר) – כבר לא יכול לייבם לא אותה ולא את הצרות, ונאסר בקרובותיה.
גמרא –
כי גט דומה לחליצה,
ואם יראו שגט לבד לא עושה כלום ביבמה, יחשבו שגם חליצה לבד לא עושה כלום, ואז יטעו שאחרי שחלץ ניתן בכ"ז לייבם אותה או את הצרות.
חלק ב – המשנה –
הנושא הכללי: כשעשה כמה פעולות (מתוך 4 הפעולות: מאמר, גט, חליצה, ייבום) –
א. אותה פעולה לשתי נשים –
אם עשה שתי פעולות דאורייתא (בעילה/חליצה) – לפעולה השנייה אין משמעות, כי הפעולה הראשונה הפקיעה את הזיקה לשאר הנשים.
אבל – בשתי פעולות דרבנן (מאמר אחר מאמר, או גט אחר גט) –
ר"ג – לשני אין משמעות (כי הראשון (לפחות מדרבנן) מפקיע את שאר האחים והנשים מהזיקה דרבנן.
(בגמרא נראה שר"ג מתלבט בזה).
חכמים – גם לשני יש משמעות (כי זה רק מדרבנן, ולא מפקיע לגמרי, ולכן יש מקום לעוד).
ולכן:
במקרה של גט: נאסר בקרובותיה
במקרה של מאמר: נאסר בקרובותיה, צריכה גט, פוסלת גם את הראשונה מייבום (כי א"א לעשות ייבום עם שתי נשים, והמאמר זה קצת כמו ייבום).
(6+ במשנה ("כיצד")
ב. שתי פעולות שונות לאותה אישה –
- A. אם התחיל בפעולות דאורייתא (בעילה או חליצה) – זה תופס מהתורה (מובא בסוף העמוד)
ואין משמעות לפעולות שיעשה אח"כ (מאמר/גט, בעילה/חליצה), ולא צריך עוד משהו ("אין אחר חליצה ובעילה כלום").
- B. אבל אם התחיל בפעולות דרבנן, יש עדיין משמעות לעוד פעולות:
- עשה קודם מאמר –
יש לו עכשיו שתי זיקות (מדאורייתא ומדרבנן).
אם עשה אח"כ ייבום (ביאה) – מעולה ("הרי זו כמצוותה!")
אבל אם לא עושה ייבום, צריך להפקיע את שתי הזיקות במקביל (ואם עשה אחד מהם – צריך גם את השני):
גם גט – בשביל הזיקה מדרבנן,
וגם חליצה – בשביל הזיקה דאורייתא,
[הערות:
- גם אם עשה את החליצה לפני הגט, עדיין צריך גם את הגט, כי אלו שתי זיקות שונות.
- אם עשה תחילה את הגט – כבר לא יכול לייבם, כי מדרבנן הוא הפקיע את הזיקה, וחייב עכשיו גם חליצה.
.
- אם עשה קודם גט (בלי מאמר)
כעת כבר אי אפשר לעשות ייבום (כי מדרבנן הגט מפקיע מעט את הזיקה), ולכן –
חליצה ודאי שהיא צריכה (כמו יבמה שצריכה חליצה)
ואם עשה חליצה מיד – מעולה, ולא צריכה אח"כ כלום ("אין אחר חליצה כלום").
אם הוא עשה אחרי הגט מאמר – צריכה עוד גט (למאמר)[1] וגם את החליצה (דאורייתא).
אם בא עליה –
מדאורייתא היא נשואה לו – וצריכה גט מהתורה.
מדרבנן ה"ביאה פסולה" (כי מדרבנן לא היה אמור לייבם) – ולכן מתעלמים ממנה ועדיין צריכה גם חליצה מדרבנן.
(נ: 1+)
ג. שתי פעולות שונות לשתי נשים:
- A. אם לראשונה עשה פעולה דאורייתא (בעילה או חליצה) – זה תופס מהתורה, ואין כבר משמעות למה שעשה לשנייה ("אין אחר חליצה ובעילה כלום").
- B. אם לראשונה עשה פעולה מדרבנן (מאמר/גט) ואז עשה גם לשנייה –
כיוון שעשה משהו גם לראשונה וגם לשנייה – לא יכול לייבם אף אחת (-שני בתים).
מה הן צריכות?
חליצה – ודאי ששתיהן צריכות (מספיק לעשות לאחת מהן).
לגבי גט – תלוי מה עשה:
למי שעשה מאמר (ראשונה או שנייה) – צריכה גט מדרבנן
אפילו שעשתה חליצה, צריכה גם גט, כי אלה שתי זיקות שונות.
אם בעל את השנייה – צריכה גט מדאורייתא,
(ובכ"ז צריכה גם חליצה, כי מדרבנן היה אסור לבעול והביאה "פסולה").
(נ: שליש)
ד. לגבי חליצה וביאה פסולה
ראינו לאורך המשנה שאם עשה פעולה מדאורייתא חליצה/ביאה) – כל מה שיעשה אח"כ חסר משמעות.
אבל לפי רבנן יש הבדל בין ביאה לחליצה (כמו שכבר ראינו) –
בחליצה – לא משנה באיזה שלב עשה אותה, היא מפקיעה הכל מכאן ולהבא[2]
ואם אח"כ יעשה מאמר או ייבום לעוד אישה – לא יצטרכו כלום,
אפילו שהיא "חליצה פסולה" (כי כרגע יכול רק לחלוץ ולא לייבם)).
גמרא – למה כאן לא גזרו:
כי כאן אין משום מה לגזור –
אם נגזור חליצה אחרי גט, משום חליצה אחר חליצה –
הרי אין בעיה לעשות חליצה אחר חליצה
ואם נגזור חליצה אחרי מאמר משום חליצה אחרי ביאה (לאותה אישה)[3],
אין בעיה,
כי הרי גם בחליצה אחרי מאמר – צריכה גט מדרבנן בגלל המאמר
וממילא גם בחליצה אחרי ביאה ידעו שצריכה גם גט.
אבל בביאה – אם לפני הביאה קדם שלב נוסף (מאמר או גט לאישה אחרת), הביאה היא ביאה פסולה, ולכן לא מועילה לגמרי, ולכן:
גם הביאה עצמה לא טובה ("בסוף") – ואותה אישה צריכה גם חליצה (כי מדרבנן מתעלמים קצת מהביאה, ועדיין זקוקה לחליצה) כמו שכבר אמרנו,
וגם אם יעשה עוד פעולה אח"כ ("באמצע") – הפכולה תועיל, למשל אם ישה מאמר באישה שלישית – תצטרך גט.
גמרא – למה?
גזרו על ביאה אחר גט – משום ביאה אחר חליצה (שלא מועילה כלל),
וגזרו על ביאה אחר מאמר – משום ביאה אחר ביאה (שלא מועילה).
אך ר' נחמיה חולק – וביאה פסולה מועילה לגמרי
ואותה אישה לא תצטרך גם חליצה,
ואם יעשה אח"כ עוד פעולה – אין לה משמעות.
[1] גם לר"ג שאמר ברישא שאין מאמר אחר מאמר או גט אחר גט, הוא מודה שיש מאמר אחר גט (שהרי לר"ג זה רק ספק האם מאמר או גט מועילים מהתורה, אם לא מועילים מהתורה אלא רק מחלישים את הזיקה מדרבנן – ודאי שהמאמר גם תופס מעט, וצריכה ממנו גט).
[2] אמנם למי שכבר עשתה מאמר לפני כן – כן צריך גט, אבל זה לא כי יש בעיה בחליצה אלא כי זו זיקה נפרדת מדרבנן שגם אותה צריך להפקיע.
[3] אם זה לאישה אחרת אז ודאי אין בעיה – אם בא על אחת היא אשתו, ואז מה אכפת לנו אם גם יחלוץ לאחרת.
