לעילוי נשמות יהודה בן ישראל ולאה וייס ז"ל, שהיום יום פטירתו,
ואשתו אסתר בת יצחק ורבקה ז"ל,
ניצולי שואה שהקימו משפחה לתפארת,
ולעילוי נשמת בנם ישראל ז"ל שנפל במלחמת יום הכיפורים.
להקדשות ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת יבמות לחץ כאן.
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
סיכום הדף היומי דף סב
(סא: במשנה- סב: רבע תחתון)
מצוות פרו ורבו
משנה – לא יתבטל מפרייה ורבייה אא"כ יש לו 2 ילדים
ב"ש – 2 בנים
ב"ה – בן ובת (כמו ה' בבריאת העולם – "זכר ונקבה בראם")
גמרא
א. אם יש לו 2 בנים – פטור מפו"ר, האם פטור גם מלישא אישה?
גירסא א – חייב לישא אישה,
וכן שמואל – אסור להיות בלי אישה ("לא טוב היות האדם לבדו").
גירסא ב – פטור.
אך דוחים משמואל הנ"ל, ואכן גם למשנה חייב,
וכוונת הפטור היא:
- לא חייב לשאת אישה שאינה בת בנים
2. לא ימכור ספר תורה בשביל לשאת אישה בת בנים.
ב. מחלוקת ב"ה וב"ש –
- A. הגירסה של משנתנו והטעם –
ב"ה – בן ובת – מברייתו של עולם ("זכר ונקבה בראם")
וב"ש – שם לא היה אפשר אחרת (חייבים נקבה כדי להוליד).
ב"ש – שני בנים – משה רבנו פרש מאשתו (בהר סיני) אחרי לידת גרשום ואליעזר.
וב"ה – זה היה מיוחד רק למשה:
שלושה דברים עשה משה מדעתו וה' הסכים:
- פירש מאשתו – קל וחומר מעם ישראל שפרשו כשדיברה איתם שכינה רק לפי שעה
- שבר את הלוחות – קל וחומר מפסח שכל בן נכר (או משומד לע"ז) לא יאכל בו.
- הוסיף יום אחד לפני מתן תורה – "וקידשתם היום ומחר" – היום כמחר, שצריך שגם היום יהיה מלא.
(סב. באמצע)
- B. גירסת ר' נתן א –
ב"ה – בן ובת
ב"ש – 2 בנים ו2 בנות
"…וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת־קַיִן… וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת־אָחִיו אֶת־הָבֶל…" (בראשית ד)
"את" מלמד שנולדה תאומה עם כל אחד.
וכשהבל נהרג ונולד שת – " שָׁת־לִי אֱלֹקים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן",
משמע שהיו חייבים להשלים ל2 בנים ו2 בנות.
אך ב"ה – היא רק הודתה על שת, אך זו לא חובה.
- C. ר' נתן ב –
ב"ש – כב"ה במשנה – בן ובת.
ב"ה – ילד 1 – או בן או בת.
"לא תוהו בראה, לשבת יצרה" (ישעיהו מה) – וילד אחד נחשב יישוב העולם.
(סב. שליש תחתון)
ג. האם בנים של גר בגויותו נחשבים?
(יש מחלוקת ראשונים אם מדובר שגם הבנים התגיירו)
רי"ח – נחשבים
ר"ל – לא נחשבים.
זה נאמר בשני נושאים:
- האם הבנים נחשבים לעניין פרו ורבו
2. האם הם נחשבים לעניין בכור לירושה (אם לא נחשבים – הבן היהודי הראשון יהיה בכור) - A. צריכותא:
יותר סביר שנחשבים לגבי פרו ורבו, כי גם גויים מצווים ברמה מסוימת, ואילו לגבי ירושה יש להם דינים אחרים. לכן צריך להשמיע שנחלקו בשני המקרים. - B. מקשה רי"ח לר"ל – "בְּרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן־בַּלְאֲדָן" (מלכים ב, כ) – גם בנים גויים מתיחסים לאביהם!
עונה ר"ל – הם מתייחסים כגויים, אך כשמתגיירים הכל נמחק.
- C. רב: בעבד כנעני גם רי"ח מודה שאין לו חייס (ייחוס) – כלומר הבנים לא נחשבים בניו (ומשמע מהמשך הגמרא: גם בנים מלפני שנמכר לעבד, וגם בנים מתקופת עבדותו לא נחשבים בניו).[1]
מקור: אברהם אומר לעבדיו – שבו לכם פה עם החמור – עם הדומה לחמור.
קשה: "ולציבא (עבד שאול) חמישה עשר בנים" – הרי שגם בני עבדים מתייחסים אליו
תשובה: זה לא מתאר ייחוס אלא פשוט שהוא נולד לו (כמו "פר בן בקר").
קשה: אז למה ב"בְּרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן־בַּלְאֲדָן" היה ברור לרי"ח שזה בא לייחס את בניו?
תשובות:
- כי שם כתוב שתי שמות – האב והבן.
- כי ברור שיש ייחוס (מפסוק אחר – שמתאר אפילו את הסבא (שזה רק בשביל ייחס) – "…אֶל־בֶּן־הֲדַד בֶּן־טַבְרִמֹּן בֶּן־חֶזְיוֹן מֶלֶךְ אֲרָם…" (מל"א טו),
ורב – עבד כנעני הוא יוצא דופן, שלו אין ייחוס.
(סב. 4-, איתמר)
ד. היו לו בנים, ומתו בחייו – האם קיים פרייה ורבייה?
רי"ח – לא קיים
סברא: מטרת המצווה – "לא תוהו בראה לשבת יצרה" (ישעיהו מה) –
ואם הבן מת לא יישב העולם.
רב הונא – קיים
סברא: מטרת המצווה היא שכמה שיותר נשמות יוולדו (אין בן דויד בא עד שייכלו כל הנשמות שב"גוף" (מקום בשמיים)), וזה לא משנה אם מתו אח"כ.
קושיות:
- מיתיבי – "בני בנים הרי הם כבנים" –
במה מדובר? הרי אם יש לו בנים – אז למה צריך את בני הבנים?
אלא מדובר שבנו מת, ולכן לא נחשב, ומחשיבים את בני הבנים.
תשובה: שם מדובר להשלים – הבן לא מת, אלא שנולד רק בן אחד, לכן צריך גם את בני הבנים (=נכדה).
- מיתיבי – ברייתא מפורשת: מת אחד מהם – לא קיים פרייה ורבייה!
תיובתא.
(סב: 5+)
ה. בני בנים הם כבנים
כאמור: אם הבן מת לא קיים, אך אם יש נכדים – קיים.
- A. שני נכדים לבן אחד – לא נחשב.
המצווה היא בבן ובבת, לא בנכדים,
הנכדים רק מראים על ההמשכיות של בנו ובתו.
- B. האם זה משנה אם זה נכד או נכדה?
רבא – זה לא משנה מין הנכד/ה,
סברא: זה לא שהנכד/ה מחליף את הבן/בת,
אלא שהבן/בת הם המצווה, והנכדים זה רק ליצור להם המשכיות של יישוב העולם – "לשבת יצרה".
אביי – אכן אם נולד בן לבת – זה נחשב,
אך אם נולדה בת לבן – לא נחשב (כי יש בכ"ז איזה מעלה לבן שאין בנכדה).
אך רבא כאמור דוחה.
- C. מקור שבני בנים כבנים –
לגבי בני בנים – זה ברור, כי התורה מתייחסת לצאצאי יעקב כבני ישראל (ישרש יעקב).
אך לגבי בני בנות –
- לבן ליעקב – "הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי"
דחייה – "והצאן צאני" – הרי ברור שהצאן לא צאצא שלו, אלא הכוונה שנקנו ממנו.
- "מיני מכיר ירדו מחוקקים" (שופטים ה)-
כלומר ממכיר יצאו צאצאים שהיו מחוקקים, והרי הצאצאים הם דרך בתו (שהתחתנה עם חצרון משבט יהודה) – ובכל זאת מתייחסים למכיר.
(סב: שליש)
ו. האם אחרי שני ילדים יכול להיבטל מפרייה ורבייה?
במשנה משמע שיכול להיבטל,
אך ר' יהושע בברייתא (וכן הלכה) – צריך להמשיך להוליד גם בזקנותו – "בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת־זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל־תַּנַּח יָדֶךָ, כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר…" (קהלת יא).
[ר"ע דרש את הפסוק על לימוד תורה – שגם אם למד בילדותו ילמד עוד בזקנותו,
וכן קרה לר"ע – שהיו לו 12000 זוגות תלמידים ומתו בין פסח לעצרת,
ואז לימד שוב בזקנותו – את ר"מ, ר"י, רי"ס, ר"ש, ר' אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה באותה שעה.
[1] שזה יותר חריף ממה שאמר ר"ל לגבי גויים – שר"ל כאמור הודה כשהם גויים יש להם ייחוס, ורק אם מתגיירים אז הייחוס מתחיל מההתחלה.
