לעילוי נשמות יהודה בן ישראל ולאה וייס ז"ל, שהיום יום פטירתו,
ואשתו אסתר בת יצחק ורבקה ז"ל,
ניצולי שואה שהקימו משפחה לתפארת,
ולעילוי נשמת בנם ישראל ז"ל שנפל במלחמת יום הכיפורים.
להקדשות ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת יבמות לחץ כאן.
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
סיכום הדף היומי דף סד
(סד. במשנה – סה. 4+)
משנה: היה נשוי 10 שנים ולא נולדו ילדים – צריך לגרשה ולשאת אחרת
א. הברייתא מוסיפה שני דברים:
- A. צריך לתת כתובתה, "שמא לא זכה להיבנות" – כי אולי זה (גם) אשמתו.
(נדבר על זה בהמשך – סעיף ד)
- B. רמז לדבר מאברהם אבינו –
"וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת־אַבְרָם אֶת־הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה" (בראשית טז, ג)
הערות על המקור:
- הברייתא – רואים שישיבת חו"ל לא נחשבת
כלומר אם יש סיבה שבה ניתן לתלות את העקרות כמו אם היו חבושים בבית האסורים או עם מחלה – אז הזמן הזה לא נספר, כי כשהגורם יעבור – היא תוכל להרות.
- רבא – לפי זה, למה לא לומדים מיצחק שאפשר גם 20 שנה?
"וַיְהִי יִצְחָק בֶּן־אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת־רִבְקָה… וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ… וְיִצְחָק בֶּן־שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם (בראשית כה, כ-כו)
עונה ר"נ: יצחק ידע שגם הוא עקר, ולכן לא צריך לגרשה.
[והרי גם אברהם היה עקר (כדלהלן), וממילא גם הוא לא היה צריך לקחת את הגר (ורק לקחה כי שרה ביקשה), אז איך לומדים משם 10 שנים?
תשובה:
כי הפסוק ("מיקץ עשר שנים") באברהם מיותר – ולכן מלמד,
ואילו הפסוק ביצחק לא מיותר (אלא נכתב כחלק מהפסוקים שמאפשרים לחשב את ימי יעקב אצל לבן).
(סד. 11- עד סד: 6+)
ב. על עקרותם על האבות
- A. דרשות ר' יצחק –
- מניין שגם יצחק היה עקר?
"וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ"
לְנֹכַח (במקום על) – משמע ששניהם התפללו כל אחד על השני,
כלומר שניהם היה עקרים.
אז למה כתוב " וַיֵּעָתֶר לוֹ" ולא להם?
כי תפילת צדיק בן צדיק טובה יותר, וה' נענה (בעיקר) בזכות התפילה שלו (גם על עקרותה וגם על עקרותו).
- למה היו האבות עקרים? כי ה' מתאווה לתפילתם.
- "ויעתר" – מלשון עתר – שהתפילה שלהם מהפכת מידות הקב"ה מרוגז לרחמים כמו קלשון שמהפך את התבואה.
- B. מה היתה הבעיה הרפואית?
- ר' אמי – אברהם ושרה היו טומטומים
(טומטום שנפתח, וכעת ידוע אם הוא זכר או נקבה, עדיין לא יכול להוליד),
מקור: " הַבִּיטוּ אֶל־צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל־מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם׃ הַבִּיטוּ אֶל־אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל־שָׂרָה… (ישעיהו נא, א-ב).
- ר"נ – רבה בר אבוה – איילונית –
מקור: " וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד" (בראשית יא) – אין לה כלל בית ולד (רחם)!
(סד: 6+)
ג. בימינו –
הגמרא – כיון שתוחלת החיים קצרה יותר – צריך להחמיר יותר:
רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת בשם רב: שנתיים וחצי
שלוש מחזורי עיבור ולידה (9 חודשים + חודש (10 חודשים) כפול 3 = 30 חודשים).
רבה – רב נחמן – 3 שנים
3 פעמים שיכלו להפקד בראש השנה.
אך דוחה הגמרא – לא מחמירים יותר:
שהרי תוחלת החיים התקצרה הרבה לפני ימי המשנה (מימי דוד – ימי שנותינו בהם שבעים שנה (תהלים צ)) ובכ"ז המשנה אמרה 10 שנים.
ואדרבה – המפרשים אומרים שבימינו לא כופים אפילו על 10 שנים.
(סד: שורה רחבה 2)
ד. אשמת מי זה? לא יודעים, ולכן:
- A. מצד אחד – ראינו בברייתא שמקבלת כתובתה – "שמא לא זכה להיבנות ממנה"
כלומר אולי זה אשמתו.
שואלת הגמרא – והרי אולי זה אשמתה (המוציא מחברו עליו הראיה)?
תשובה – סביר יותר שזה אשמתו, כי הוא מצווה והיא לא, ולכן הצער שלו גדול יותר, וסביר יותר שזה בא כעונש אליו.
- B. מצד שני – אחרי שמגרשה הוא נושא אחרת, כי אולי זה בכ"ז אשמתה
ושואלים – ר' אבא בר זבידא לא הוליד בנים מאשתו הראשונה,
ואמרו לו שישא אשיה שנייה ולא רצה, כי אם לא זכה מהראשונה למה שיזכה מהשנייה?
תשובה – שם ר' אבא ידע שהוא עקר.
[הוא התעקר מכך שהתאפק מלצאת לשירותים בשיעורים של רב הונא,
וכן קרה לעוד אמוראים רבים בשיעורים אלו! (ויש מפרשים שהיו שקועים בשיעור ולא שמו לב שנזקקו)].
- C. מצד שלישי – היא מותרת להינשא פעם שנייה, כי כאמור, אולי זה אשמתו.
אבל משמע: אם קרה פעם שנייה, אסורה להינשא פעם שלישית, כי אחרי פעמיים יש חזקה.
וזה תלוי במחלוקת רבי ורשב"ג מתי יש חזקה (לגבי תינוקות שמתים במילה):
רבי – אחרי פעמיים
רשב"ג – אחרי שלוש.
(סד: באמצע)
ה. אחרי כמה פעמים נקבעת חזקה
כאמור – ברייתא א לגבי תינוקות:
רבי – אחרי פעמיים
רשב"ג – אחרי שלוש.
- A. לגבי תינוקות – הרי בברייתא ב הדעות הפוכות?
תשובה – דעותיהם התחלפו עם השנים, וברייתא א היא האחרונה והנכונה.
ראיות מרי"ח:
(שחי בסוף ימי רשב"ג, וההנחה שפסק על פיו):
- אמר ר' חייא–רי"ח: שאלו את רשב"ג אחרי 3 מיתות (של 3 אחיות) ואמר לא למול את ה4 (וברור שזו הדעה האחרונה של רשב"ג, כי רי"ח חי בסוף חיי רשב"ג).
דחייה:
אולי במקרה שאלו אחרי 3, אך באמת אחרי 2 עושה חזקה,
ואם כן מה החידוש בסיפור? החידוש שאחיות מצטרפות לחזקה.
- רי"צ בר יוסף – אימא שאלה את רי"ח במעון על התינוק ה3 שלה ואמר למול (ביו"כ בשבת)
(סד: שליש תחתון)
- B. חזקה באישה קטלנית –
אביי סמך על עדות רי"צ בר יוסף-רי"ח (שחזקה זה ב3),
ולכן נשא את חומה שמתו לה כבר שני בעלים, ובכ"ז מת גם הוא.
ורבא התפלא שאביי סמך על זה:
1. הרי אביי אמר שאין לסמוך על רי"צ סומקא (רי"צ בר יוסף)?
2. וגם – אולי רשב"ג אמר זאת רק לגבי מילה ולא לגבי מיתת בעלים?
דחיית טענה זו:
הם אכן נחלקו גם במיתת בעלים.
[ואגב – ואיך זה הגיוני שאישה "הורגת" בעליה?
1. רב אשי – מזלה גורם.
2. רב הונא – המעין שלה גורם (תשמיש).
(ונפק"מ – אם ברור שלא מת מחמת תשמיש אז לא נכלל בספירת החזקה:
אם מת בין האירוסין לנישואין,
אם אם מת מתאונה (נפל מדקל) ולא ממחלה).
(סד: 6-)
- C. כמי ההלכה?
רב יוסף אמר לרב יוסף בן רבא פעם אחת שהלכה כרבי ופעם אחרת כרשב"ג,
והסביר רבא – שזה כי יש סתם משניות לכאן ולכאן, וזה תלוי בתחום המדובר:
סתם כרבי (2) –
בנישואין – משנתנו לגבי אישה שלא יולדת שחזקה אחרי פעמיים,
ומלקויות (סנהדרין פא:) – מי שחטא פעמיים וקיבל מלקות הוא בחזקת רשע, ובפעם הבאה כבר לא מלקים אלא הורגים על ידי הכנסה לכיפה והאכלה בשיעורין עד שכריסו נבקעת.
סתם כרשב"ג (3) –
וסתות – קיבעת וסת של אישה ב3.
שור מועד – אחרי שנגח 3 פעמים, בפעם הרביעית משלם נזק שלם.
[וכאמור – רי"ח פסק כרשב"ג גם בברית מילה ומשם למדנו גם לאישה קטלנית]
