השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אברהם יששכר בן משה הכהן מברך ז"ל
שיום פטירתו חל היום.
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת יבמות לחץ כאן.
2022לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
הדף היומי הקצר – הסיכום הכתוב
(ז. באמצע – ח. מתחת לאמצע)
תזכורת: בדף ג: ראינו לימוד ("עליה") שלא מייבם את אחות אשתו.
כלומר שלולי הלימוד היינו חושבים שכן מייבם אותה.
למה שנחשוב בהווה אמינא שמייבם ערווה?
עד כה אמרנו – כי עשה דוחה לא תעשה עם כרת.
אך דחינו – כי אין מקור לזה שדוחה כרת.
כעת נציע הצעות אחרות:
א. יש לכאורה לימוד שכן מייבם ערווה (לימודים ודוגמאות),
וזה ללמוד מההיתר של אשת אחיו (שהרי גם היא היתה ערווה), איך לומדים? כמה הצעות:
- דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד (אשת אחיו היתה ערווה כמו כל העריות, והותרה)
לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא (להתיר גם את שאר העריות בייבום).
דחייה –
- זה לא מתאים לצורת הלימוד.
בצורת הלימוד – הדבר שיצא דומה לכלל, ולומדים מזה שבכ"ז הוזכר.
כאן לעו"ז הדבר שיצא (אשת אחיו) יצא בידל את עצמו מהכלל (שהותרה)!
- (ז. 14-)אם כבר, מתאים יותר לצורת הלימוד הבאה –
דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש,
שאי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו לך הכתוב בפירוש,
ולכן רק אשת אחיו הותרה ושאר עריות לא!
(ז. 7+)
- "במה מצינו" (בניין אב) מאשת אחיו.
+ הואיל ואשתרי אשתרי
(כיון שהותר איסור אחד, ניתן ללמוד להתיר גם שני איסורים (אשת אחיו + ערווה נוספת)),
כמו שלעולא – מצורע ביום השמיני שהוא גם טבול יום מקרי, כיון שמותר לו להכניס בהונותיו לעזרה להיטהר מצרעתו, זה מותר אפילו שהוא גם טבול יום.
(ז: 1-)
דחייה חלקית –
שם עולא התיר רק אם היה זמן שהאיסור הראשון היה בפני עצמו –
כלומר במצורע – רק אם ראה קרי ביום, כך שבתחילת היום היה רק מצורע ויכל להכניס בהונותיו, ואז כשנוסף גם הקרי – אומרים שכיון שהותר הותר,
וכן בייבום – היינו לומדים שרק אם ראובן התחתן ומת, ושמעון יכל לייבם את א,
אך במקום זה התחתן אם אחותה ב (אחות זקוקתו מותרת מהתורה),
ואח"כ רוצה לייבם את א, שאז נתיר כי היה זמן שהיתה רק אשת אחיו ולא אחות אשתו.
אך אם שמעון היה כבר נשוי ל-ב, לא יכול לייבם את א, כי לא היה שום זמן שבו איסור אשת אחיו עמד בפני עצמו.
תשובה – יתכן שאכן לזה נצרך הלימוד! (שהיינו חושבים שזה יהיה מותר, קמ"ל מ"עליה" שאסור).
(ח. 13+)
- היקש של ר' יונה – שהוקשו כל העריות זה לזה
("כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם" (ויקרא יח, כט)).
לכן היינו חושבים שנקיש לאיסור אשת אחיו שהותר,
קמ"ל ("עליה") שאחות אשתו אסורה, ומקישים את שאר העריות לאחות אשתו.
ולמה מקישים שאר העריות לאחות אשתו (לאסור) ולא לאשת אחיו (להתיר)?
- עדיף להקיש לחומרא.
- מדמים למקרה שבו יש שני איסורים ולא למקרה עם איסור אחד.
- (ז. באמצע)דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל
- 2.(ז. רבע תחתון) – דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש
- 3.(ז: באמצע) הואיל ואשתרי אשתרי
- הקדמה א –
מצורע משתלח מ3 מחנות
הרחבה לגבי הדוגמאות:
זב ובעל קרי – מ2 מחנות
טבול יום גם אסור :
לברייתא זה מהתורה (עשה "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב", ומרבים טבול יום).
(+ לכאורה גם "ולא יטמאו את מחניהם").
רי"ח – רק מדרבנן, לומד שניתקן בזמנו של יהושפט מלך יהודה.
טמא מת – ממחנה 1 (וכן מחוסר כיפורים).
- B.הקדמה ב – טהרת מצורע
(בהתחלה אסור גם במחנה ישראל)
- ביום הראשון:
שתי ציפורים עץ ארז שני תולעת ואזוב (מתואר בתחילת פרשת מצורע),
תגלחת וטבילה,
(כעת מותר במחנה ישראל, ואסור בלווייה)
- ספירת 7 ימים (וכעת מטמא רק במגע ומשא),
- ביום ה7 – שוב תגלחת וטבילה,
(כעת הוא "טבול יום", ועדיין אסור במחנה לוייה
ביום ה8 הוא רק "מחוסר כיפורים" –
(כעת מותר במחנה לוייה (הר הבית), ואסור בשכינה (עזרת ישראל, משער ניקנור ופנימה))
קרבנות, ונתינת דם ושמן על גופו.
(את נתינת הדם והשמן עליו עשו כשעומד בשער ניקנור (מחנה לוייה),
ומכניס בהונותיו לעזרה (מחנה שכינה),
כי מצד אחד אסור לו להיכנס,
אך מצד שני כן צריך להיות לפני ה' + אי אפשר להוציא את הדם החוצה.
ואמנם לפי עולא (זבחים לב) ביאה במקצת שמה ביאה, כאן יש היתר מיוחד.
- C.אם חל שמיני שלו בערב פסח –
אין בעיה, יביא קרבנותיו ואז יביא את הפסח.
אבל אם באותו יום גם ראה קרי וטבל –
[למחנה לווייה –
אמנם אסור לו להיכנס (לברייתא מדאורייתא, לרי"ח מדרבנן), אך התירו לו כדי שלא יפספס פסח שזה כרת].
למחנה שכינה –
איך יכול להכניס את בהונותיו לעזרה? (הרי לעולא זה היתר מיוחד למצורע!).
אלא שהואיל והותר לצרעתו – הותר לקריו!
תגובה אחת
יישר כח על המפעל המדהים והבהיר! בדף של יבמות דף ז מוצג השיעור של דף ו.