הדף היומי – יבמות עג

לעילוי נשמת פייגלע בת ישראל ז"ל
ולעילוי נשמת ר' זאב יהודה הכהן מרקוביץ ז"ל ממירון.
הונצח ע"י בתו וחתנו, תלמידי השיעור.
להקדשות ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת יבמות לחץ כאן.

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

סיכום הדף היומי דף עג

(עג. 3+ עד. 2+)

המשך דיני ערל –

חלק א – האם ערל מותר במעשר שני?

השאלה –

אונן אסור במע"ש, ומשם למדנו שאסור בפסח (דף ע)
ערל אסור בפסח, השאלה האם נלמד מפסח למע"ש?

                      הצדדים:

פסח הרי חמור יותר ממע"ש,
והשאלה האם הלימוד ממע"ש לפסח הוא בגז"ש מופנה (הסברנו בדף ע), ואז ניתן ללמוד גם מהחמור (פסח) לקל. או שנלמד מקל וחומר או גז"ש לא מופנה – ואז אי אפשר.

הגמרא מביאה כמה ראיות, היום נראה אחת מהן –

ראיית רב ששת שאסור – משנה בביכורים

המשנה ביכורים ב, א מביאה רשימה של דינים משותפים לביכורים ותרומה ושונים וממע"ש
והיא לא מזכירה הבדל לגבי ערל,
יוצא שכיוון שערל אסור בביכורים ותרומה (כמו שראינו בדף ע),
מכאן שהוא גם אסור במע"ש, כי אחרת המשנה היתה מזכירה גם הבדל זה.

דחייה – תנא ושייר:
המשניות לא כתבו את כל הדברים המשותפים והשונים,
עובדה שיש עוד דברים שלא כתבו.

חלק ב – הרחבה לגבי ההשוואה בין תרומה, ביכורים ומעשר:

המשנה שראינו היא חלק מ3 משניות שמשוות בין תרומה, ביכורים ומעשר:
משנה א – המשותף לביכורים ותרומה (ולא במע"ש)
משנה ב – המשותף לביכורים ומע"ש (ולא בתרומה)
משנה ג – המשותף לתרומה ומע"ש (ולא בביכורים)

(נראה את ההבדלים שכתובים במשניות א-ב,
את המקורות של משנה ב,
והבדלים נוספים שכאמור המשניות לא הזכירו במשניות א+ב).

(עג. 7+)

א. משנה א – המשותף לביכורים ותרומה (ולא במע"ש)

1. כהן טמא שאוכל אותם חייב מיתה בידי שמיים – מע"ש רק מלקות

וצריכים נטילת ידיים

וטבול יום אסור בהם, אך מותר במע"ש

2. אסורים לזרים (וזר האוכלם חייב קרן וחומש) – מע"ש מותר לזר
3. נכסי כהן (עושה איתם מה שרוצה) – מע"ש צריך דווקא לאכול וזה ממון גבוה (ר"מ, קידושין נב:)
4. עולים (בתערובת) ב1 ו100

דברים שהמשנה לא כתבה:

1. כאמור, לגבי ערל –
   ייתכן שערל אסור בתרומה וביכורים, אבל מותר במע"ש (אם נחלוק על רב ששת).
2. רב אשי (דילוג גדול – עג: 2-)

נוהגים בכל השנים (מלבד השמיטה), ואילו מע"ש רק בשנים 1,2,4,5.
אי אפשר לפדות אותם, ואילו מע"ש נפדה.

(עג. 5-)

ב. משנה ב – המשותף לביכורים ומע"ש (ולא בתרומה)

1. טעונים הבאת מקום (לירושלים)
2. צריכים ביעור (לאוכלם (ובביכורים – לאכול או לבער) לפני פסח של שנה 4,7) + ווידוי,
   ואילו תרומה צריך לתת לפני זמן הביעור אבל הכהן יכול להשאירם אצלו כמה שירצה.
3. אסורים לאונן, תרומה מותרת

ר"ש חולק: ביכורים כמו תרומה – לא צריכים ביעור ווידוי ומותרים לאונן.

עוד דברים שלא הוזכרו – כשהפירות נטמאו ("טומאת עצמן") –

אסור לאוכלם אלא צריכים ביעור –

תרומה – יכול לבערה ותוך כדי השריפה להנות,
ואילו בביכורים ומע"ש לא יהנה בביעור,

ואם בכ"ז אכל כשהפירות טמאים –

בביכורים ומע"ש – לוקה,
בתרומה – לא לוקה (רק איסור עשה).

(עג: 3+)

ג. מקורות למשנה ב –

1. A. המקור למחלוקת לגבי אונן וביעור –
   מע"ש אסור לאונן ("לֹא־אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ" (דברים כו, יד) וחייב בביעור
   תרומה מותר לאונן (כמו שראינו ע:) ולא צריכה ביעור

המחלוקת לגבי ביכורים – "לֹא־תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ… וּתְרוּמַת יָדֶךָ: (דברים יב, יז), התרומה שם זה ביכורים, ולכן:

רבנן – מקיש ביכורים למעשר שאסור לאונן וצריך ביעור
ר"ש – מקיש ביכורים לתרומה (שהרי נקראים תרונה) שמותר לאונן ולא צריכים ביעור.

(עג: רבע)

1. B. המקור לדין שלא הוזכר – כשהפירות טמאים –
   שבמע"ש אסור (לאו) לאוכלם, או לבערם,
   ובתרומה יש רק איסור עשה, ומותר להנות מביעורם.

לגבי מע"ש –

[יש כאן שתי רמות של מקורות: 1. ר"ש, 2. חיפוש של מקור לאו מפורש].

ר"ש – "וְלֹא־בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא" (דברים כו, יד) – הכוונה לשני איסורים של כילוי (ריטב"א מכות יט:) –

1. לא לאכול את המע"ש כשהאדם טמא

מקור – (גמרא, בהערה באמצע הברייתא) –
"נפש אשר תיגע (בטומאה)… ולא יאכל מן הקודשים (ממע"ש!)" (ויקרא כב, ו)

2. ולא לאכול או לכלות (בישול) את המע"ש כשהפירות טמאים,

מקור לאיסור האכילה[1] –
ר"ש לא מצא מקור אך הברייתא מצאה:
כתוב לגבי בכור בעל מום – "בִּשְׁעָרֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו כַּצְּבִי וְכָאַיָּל" (דברים טו, כב),

ותנא דבי רי"ש – הכוונה שמותר לטמא וטהור לאכול יחדיו מהבשר (כלומר מותר גם כשהאדם טמא, וגם כשהבשר טמא (כי נטמא מהאדם הטמא).

ואילו במע"ש כתוב – " לֹא־תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ…" (דברים יב, יז) – "בשעריך" מלמד שמה שמותר בבכור בעל מום אסור במע"ש.

(עג: מתחת לאמצע)

לגבי תרומה –

1. a. שמותר להנות מביעור בתרומה

רי"ח – "וְלֹא־בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא" (דברים כו, יד) – ממנו לא מבערים, אבל תרומה כן.

קשה – למה אתה לומד דווקא לשמן תרומה, אולי תלמד אפילו לשמן קודש?
תשובה –
מצד אחד – מע"ש קל יותר מתרומה וקודש, לכן לכאורה אם במע"ש אסור בטח שבהם אסור,
מצד שני – יש את הלימוד של "ממנו" שבכ"ז מותר,

לכן אנחנו בוחרים לומר שבתרומה מותר, ובהקדש אסור, ולמה? ("ומה ראית") –

כי הקדש חמור יותר מתרומה חומרות בהקדש (6)-  פנקעכס –
פיגול, נותר, קרבן, מעילה, כרת (ולא רק מיתה בידי שמיים),            איסור לאונן

והרי גם בתרומה יש חומרות – (4) – מחפז –
מיתה בידי שמיים (ממונו אבד, אין ממתינים לו לגיל 50), חומש, אין פדיון, אסורה לזרים לעולם.

תשובות:
1. להקדש יש יותר חומרות.
2. כרת חמורה ממתה בידי שמיים, וזה מנצח את כל שאר החומרות.

           (עג: 6-)

1. b. שהאוכל תרומה כשהפירות טמאים זה איסור עשה –

בפסוק לגבי בכור בעל מום – "בִּשְׁעָרֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו כַּצְּבִי וְכָאַיָּל" (דברים טו, כב),
ומדויק – רק אותו אוכלים הטמא והטהור יחדיו, אך בתרומה לא.
ולאו הבא מכלל עשה הוא עשה.

[1] לגבי איסור הביעור – אולי למדו מאיסור האכילה, ואולי זה פשוט פשט הפסוק (לא ביערתי) ולכן לזה אין צורך במקור נוסף (אך זה קשה, כי ר"ש מבין שזה הפשט גם לביעור וגם לאכילה, ובכ"ז מחפש מקור נוסף כדי שיהיה פסוק עם לאו שעליו לוקים, אז למה לביעור לא מחפש מקור?)..