לעילוי נשמת בתיה וינגרטן בת משה חיים ז"ל,
ולעילוי נשמת חנה רות (רדו) בת חיים ושושנה ז"ל
שיום פטירתה חל בכ' אייר. ת.נ.צ.ב.ה
להקדשות ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת יבמות לחץ כאן.
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
סיכום הדף היומי דף עד
(עד. 2+ עד עה. 2+)
חלק א – המשך: האם ערל אסור במעשר שני?
ראיות שאסור:
א. ערל (מל ונשתיירו ציצין שמעכבין את המילה) – לא אוכל: תרומה, פסח, קודשים, מעשר.
ולכאורה הכוונה למעשר שני.
דחיות – הכוונה למעשר אחר:
- מעשר בהמה
דחייה – הרי כתוב כבר קודשים,
(ואמנם גם כתוב פסח שגם זה קודשים, אבל שם זה נצרך – אחרת היינוחושבים שרק בפסח ערל לא אוכל ובשאר קודשים מותר).
- מעשר ראשון
וכשטית ר"מ (נגד רוב הדעות) – שמעשר ראשון הוא קדוש ואסור לזרים, ולכן הגיוני שיאסר גם לערל, משא"כ מעשר שני שמותר לזרים, ואלי מותר לערלים.
ב. דתני ר' חייא בר רב מדפתי – ערל אסור בשתי מעשרות,
ולכאורה הכוונה למעשר שני ומעשר בהמה.
דחייה – כדלעיל – הכוונה למעשר ראשון (כר"מ) ומעשה בהמה.
(עד. שליש)
ג. ת"ש – ברייתא שמשווה בין גבי פרה, תרומה ומעשר שני,
ומביאה אנשים שאסורים באחד מהם ומותרים בשניים האחרים:
אונן – אסור במעשר, מותר בתרומה ופרה,
טבול יום – אסור בתרומה, מותר בפרה ומעשר,
מחוסר כיפורים – אסור בפרה, מותר בתרומה ומעשר
כעת הראיה: למה לא הביאו גם את הערל שהוא לכאורה כמו טבול יום:
ערל –אסור בתרומה, מותר בפרה ומעשר,
אלא כנראה שאסור גם במעשר (ולכן לא הביאו, כי מביאים רק מקרים שאסור בדבר אחד).
דחייה – יתכן שמותר במעשר, אלא שאסור בפרה, כשיטת ר"ע.
[הערות:
1. מניין שזה ר"ע –
לעיל ע. המשנה אמרה שערל אסור בתרומה,
ר"א למד את זה גז"ש מפסח,
אך ר"ע למד מהפסוק של תרומה – "אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן וְהוּא צָרוּעַ… בַּקֳּדָשִׁים לֹא יֹאכַל…" שהערל כטמא, ממילא הוא פסול גם לפרה אדומה.
- הברייתא הזו שאוסרת לפרה אדומה מחוסר כיפורים (וערל, כאמור) היא שיטת רבי יוסף הבבלי.
אך יש תנא קמא שחולק על ר' יוסף הבבלי ומתיר מחוסר כיפורים לשרוף פרה, וממילא סביר שגם מתיר ערל.
(עד. מתחת לאמצע)
ד. ר' יצחק – גז"ש מפסח למע"ש על ידי המילה "ממנו"
(כמו שלעיל ע. ר"א למד גז"ש מפסח לתרומה לאסור ערל, וגם שם פרכנו וענינו שזה מופנה)
והרי אפשר לפרוך (שפסח חמור יותר)!
תשובה – הג"ז מופנה.
והרי זה מופנה רק מצד אחד (של פסח), ויש דעה שבמקרה כזה אפשר לפרוך?
תשובה – דוחים את הלימוד שלומדים מה"ממנו" השני במע"ש, וכך זה מופנה מהצד של מע"ש.
מאיזה מילים לומדים, ולמה היא מופנה? רבא:
בפסח יש 3 "ממנו" (שמות יב, ט-י) –
- "אַל־תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא" – לגופו, שרק ממנו (הקרבן) אסור לאכול נא, אבל המצה והמרור נאכלים חיים.
- "וְלֹא־תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד־בֹּקֶר" – מיותר לגז"ש הנ"ל,
- "וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד־בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ" – כל החלק בא ללמד משהו נוסף, ואגב זה נכתב שוב גם ממנו.
(מה מלמד?
או שזה לאו הניתק לעשה שיש מצווה לשרוף,
או ליתן לו בוקר שני לשרפתו (שלא ישרפו ביו"ט))
ובמעשר יש 3 "ממנו" (דברים כו, יד) –
- "לֹא־אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ" – לגופו, ללמד שרק במע"ש אונן אסור, אך במעשר ראשון מותר.
- "וְלֹא־בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא" –
תחילה אומרים –
ר' אבהו- רי"ח – ראינו גם אתמול (עג:) – רק במעשר שני שנטמא אסור להנות מהביעור, אך בתרומה מותר,
אך בסוף אומרים שזה פנוי לגז"ש
ואת הדין של ר' אבהו נלמד ממקור אחר:
"ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי" (במדבר יח, ח) – לשון רבים – תרומה טהורה וטמאה, כלורמ שגם התרומה הטמאה נתונה להנאת הכהן בשריפה.
- "וְלֹא־נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת" – ר"ל – שאם המע"ש נטמא, לא סכתי בו את המת, אך כן סכתי את החי. (אפילו שלכאורה אמור להיות אסור כי סיכה כאכילה, ואם נטמא אסור לאכול).
מתקיף מר זוטרא –
אולי הכוונה שלא קניתי בכסף ארון ותכריכים למת,
ואז נדייק שלקנות בגדים לאדם חי – מותר.
תשובה – חייבים לומר שמדובר בהנאה בגוף השמן –
רב הונא בריה דרב יהושע – "ממנו" – מגופו,
רב אשי – כמו אכילה (שמוזכרת לעיל) שהיא מגופו.
(עד. 2-)
חלק ב – חזרה למשנה – מניין שטמא לא אוכל תרומה?
הפסוקים (ויקרא כב, ד-ח) –
ד – אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן וְהוּא צָרוּעַ אוֹ זָב בַּקֳּדָשִׁים לֹא יֹאכַל עַד אֲשֶׁר יִטְהָר, וְהַנֹּגֵעַ בְּכׇל־טְמֵא־נֶפֶשׁ אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר־תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת־זָרַע׃
ה – אוֹ־אִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּכׇל־שֶׁרֶץ אֲשֶׁר יִטְמָא־לוֹ אוֹ בְאָדָם אֲשֶׁר יִטְמָא־לוֹ לְכֹל טֻמְאָתוֹ׃
ו – נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע־בּוֹ וְטָמְאָה עַד־הָעָרֶב וְלֹא יֹאכַל מִן־הַקֳּדָשִׁים כִּי אִם־רָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם (אתמול ראינו – מע"ש).
ז – וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר וְאַחַר יֹאכַל מִן־הַקֳּדָשִׁים כִּי לַחְמוֹ הוּא׃
א. מניין שפסוק ד מדבר על תרומה?
"אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן" – מדובר בדבר ששווה בכל זרעו. במה? בתרומה, שגם הבנות אוכלות.
בניגוד לקודשי קודשים – שרק הזכרים ולא כל זרעו.
ואולי הכוונה לקודשים קלים (חזה ושוק), שגם את זה אוכלים גם הנשים?
תשובה: קודשים קלים לא תמיד מותרים לבנות הכהנים (מי שהתחתנה והתגרשה לא חוזרת לאכול), ואילו תרומה כן (אא"כ יש לה ילד, אך אם ימות חוזרת).
והרי גם חללה לא אוכלת תרומה? חללה לא נחשבת זרע הכהן.
(עד: 3+)
ב. המקור למתי נפסק האיסור –
(עד: 10+)
משנה בנגעים –
אחרי הטבילה – מותר במעשר
אחרי הערב שמש – מותר בתרומה
אחרי הכפרה (קרבן) – מותר בקודשים.
- A. לגבי תרומה (פסוק ד) –
אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן וְהוּא צָרוּעַ אוֹ זָב בַּקֳּדָשִׁים לֹא יֹאכַל עַד אֲשֶׁר יִטְהָר, וְהַנֹּגֵעַ בְּכׇל־טְמֵא־נֶפֶשׁ אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר־תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת־זָרַע׃
שם מדובר בתרומה, וברור שם שלא צריך כפרה ("עד אשר יטהר").
דחייה – תנא דבי רי"ש – שם מדובר במי שלא צריך כפרה (קרבן),
אבל אין משם מקור שגם מי שצריך כפרה, לא צריך לחכות לכפרה, וכן אין מקור לשאר הדברים.
[מניין שמדובר שם במי שלא צריך כפרה?
כי מוזכר שם טמא מת (שלא צריך), ומילא גם השאר שם לא צריכים: מצורע – הכוונה למוסגר ולא מוחלט), וזב (הכוונה ל2 ראיות ולא 3).
- B. רבא – יש 3 פסוקים לכאורה סותרים עם שלבי טהרה שונים,
אלא שנעמיד אותם במע"ש, תרומה, קודשים: - טבילה
ויקרא כב, ו – "נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע־בּוֹ וְטָמְאָה עַד־הָעָרֶב וְלֹא יֹאכַל מִן־הַקֳּדָשִׁים כִּי אִם־רָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם –
← נעמיד במעשר שני
- הערב שמש –
ויקרא כב, ז – "וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר וְאַחַר יֹאכַל מִן־הַקֳּדָשִׁים כִּי לַחְמוֹ הוּא"
← נעמיד בתרומה
- קרבן –
ויקרא יב, ח (לגבי יולדת) – "…וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה".
← נעמיד בקודשים.
(עד: קצת לפני האמצע)
שאלות:
- a. ואיפוך אנא? (מע"ש ותרומה) –
תשובות:
- תמורה חמורה ממע"ש –
חומרות בתרומה – מחפז – מיתה בידי שמיים (אם טמא אוכל), חומש, אין פדיון, אסורה לזרים (כדלעיל עג:)
חומרות במע"ש – הדס טב – הבאת מקום (ירושלים), וידוי, אסור לאונן, טומאה (אם הפרי נטמא האוכלו לוקה (ולארק איסור עשה ואסור להנות משריפתו (עג:)), ביעור.
אך תרומה חמורה יותר בגלל חיוב המיתה.
- רבא – פסוק ו חייב לדבר על מע"ש ולא תרומה,
כי כתוב "נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע־בּוֹ…" – מדובר בדבר שכל נפש יכולה לאכול (מע"ש ולא תרומה). - b. לגבי מע"ש וקודשים המקור טוב, אבל לגבי תרומה עדיין יש לשאול את אותה שאלה:
אולי זה רק מי שלא צריך כפרה (טמא מת, זב של שתיים, מצורע מוסגר),
אבל מי שצריך – אולי צריך כפרה גם לתרומה?
(עד: שליש תחתון)
- C. אביי – יש שני פסוקים ביולדת (ויקרא יב) – שהיא ודאי כן צריכה כפרה:
פסוק ד – "…בְּכׇל־קֹדֶשׁ לֹא־תִגָּע וְאֶל־הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד־מְלֹאת יְמֵי טׇהֳרָהּ" –
← לתרומה
פסוק ח (שהבאנו לעיל) – "…וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה".
← לקודשים.
שאלות:
- a. ואיפוך אנא?
תשובות:
- קודש חמור יותר (כדלעיל עג) –
חומרות בקודש: (6)- פנקעכס –
פיגול, נותר, קרבן, מעילה, כרת (ולא רק מיתה בידי שמיים), איסור לאונן
חומרות בתרומה – (4) – מחפז –
מיתה בידי שמיים (ממונו אבד, אין ממתינים לו לגיל 50), חומש, אין פדיון, אסורה לזרים לעולם.
(או כדלעיל עג: – כרת חומר ממיתה בידי שמיים).
- רבא – לא ייתכן שנתיר לאכול קודש בהערב שמש,
כי פסוק ח אומר – "וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה" – משמע שעד הכפרה היא עדיין טמאה, ולא ייתכן שנתיר לטמאה לאכול קודשים!
(עד: 6-)
- b. מתקיף רב שישא –
הרי פסוקי יולדת עוסקים גם בגיורת ("דבר אל בני ישראל לאמר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ…" לרבות גיורת),
והרי גיורת לעולם לא תוכל לאכול תרומה (אסורה להינשא לכהן).
עונה רבא – הפסוק עוסק גם בגיורת, אבל לא רק, ו"מילי מילי ק אחשיב"
(לגבי גיורת הפסוק אוסר עליה קודשים, ולגבי ישראלית/כהנת הפסוק מתייחס גם לתרומה),
הראיה שפסוק ד עוסק בתרומה: ברייתא – "בכל קודש לא תיגע" – לרבות תרומה.
