הדף היומי – יבמות פג

השיעור מוקדש ע"י אחד הלומדות לעילוי נשמת אמה,
חנה בת אברהם דוד ואסתר רחל ע"ה,
שנפטרה לפני 22 שנה ביום ירושלים. היא עלתה לארץ 10 שנים לפני פטירתה ,
נהייתה לירושלמית ועודדה לימוד תורה לנשים ברמה גבוהה למשך שנים רבות.
להקדשות ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת יבמות לחץ כאן.

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

סיכום הדף היומי דף פג

(פב: באמצע – פג. סוף פרק הערל)

תזכורת (משנה פא.) –

אנדרוגינוס –

ר"א – הוא זכר, ולכן חייבים עליו סקילה על משכב זכר.

רי"ס ור"ש – מאכיל תרומה (וכן נושא אישה אבל לא נישא ע"י איש)
וראינו (פא.) מחלוקת בדעת רי"ס ור"ש:

ר"ל – הוא ספק, ומאכילה רק תרומה דרבנן (תרומה בזמן הזה),
רי"ח – הוא ודאי זכר, ומאכילה גם קודשים דאורייתא.

חלק א – אנדרוגינוס

א. מחלוקת ר"ל ורי"ח בדעת רי"ס ור"ש –

1. A. ראיות מהמשך המשנה –

ראיה לרי"ח (זכר) – המשך המשנה – רי"ס ור"ש – נושא אישה אבל לא נישא.

משמע שהוא זכר ונושא לכתחילה, ואינו נישא אפילו בדיעבד.
דחייה – הכוונה לבדיעבד –

שאם נשא – בדיעבד יכול לקיימה (אם הוא זכר, מעולה, ואם נקבה – אין כאן איסור תורה).
ואם נישא – אסור להישאר נשוי (שמא הוא זכר, וזה משכב זכור), ובדיעבד צריך גט (שמא הוא נקבה).

ראיה לר"ל (ספק) –

ר"א אומר שחייבים עליו סקילה (משכב זכר).

משמע שלר"א הוא ודאי זכר, לכן חייבים לומר שלרי"ס ור"ש הוא רק ספק.

תשובה – באמת גם לרי"ס ור"ש חייבים עליו סקילה כזכר,
אז מה המחלוקת?
רי"ס ור"ש – חייבים עליו על משכב זכר בין מאחור (כזכר) בין מנקבותו.
ר"א (מקל) – חייבים עליו רק מאחור כזכר.

(פב: 1-)

ב. סתירה בדעת רי"ס –

רב ושמואל סוברים כרי"ח (שלרי"ס במשנה – זכר),
אך מביאים ברייתא ששם אומר שזה ספק: רי"ס אמר בברייתא שאנדרוגינוס ברייה בפני עצמה, ולא הכריעו את דינו.

הסברים:

רב –

תחילה אומר שהמשנה נדחית מפני הברייתא (ספק), כלומר שיש מחלוקת בין המשנה לברייתא מה אמר רי"ס, והברייתא צודקת.

אך מקשים – אולי להפך – שהברייתא נדחית מפני המשנה?

אלא – זו לא מחלוקת, אלא רי"ס חזר בו – תחילה (במשנה) סבר כר"ש זכר, ואז נטש את ר"ש ושינה דעתו (לברייתא) שזה ספק.

           שמואל –

                      זו אכן מחלוקת, והברייתא נדחית מפני המשנה (זכר).

והרי שמואל חושש לדעת יחיד?
תשובה – זה כשאין משנה סותרת בגלל אותו יחיד (שהרי המשנה כאן חולקת ואומרת שאותו יחיד (רי"ס) לא אמר כך).

סיכום ביניים לדעות:

ר"א – ודאי זכר (וחייבים סקילה על משכב זכר)
רי"ס ור"ש –

ר"ל – שניהם ספק
רי"ח ושמואל – שניהם ודאי (כמו המשנה ולא כמו הברייתא של רי"ס)
רב – כאן ראינו שרב מחלק:

ר"ש – ודאי זכר,
רי"ס – ספק (כמו הברייתא, ולא כמו המשנה, כי רי"ס חזר בו).

אך בהמשך נראה (בחלק ג, פג. שליש) רב הונא-רב – שפוסק כרי"ס במשנה (זכר).

(דילוג – פג. שליש עד פג: באמצע)

ג. בהנחה שהוא זכר – האם חייבים עליו משני מקומות?

בסעיף א ראינו (סוף פב:) שלפי רי"ח זו המחלוקת במשנה:

רי"ס ור"ש – חייבים עליו על משכב זכר משני מקומות (בין מאחור (כזכר) בין מנקבותו).
ר"א (מקל) – חייבים עליו רק מאחור כזכר.

בשם רב – ודאי זכר, חייבים עליו משני מקומות.

מיתיבי – לר"א חייבים עליו רק בזכרות (מאחור).
תשובה – רב כר' סימאי (שני מקומות) (וכאמור – כך גם רי"ס ור"ש לפי רי"ח ורב[1]).

(פג. רבע תחתון)

המקור למחלוקת –

"ואת זכר לא תשכב משכבי אישה" (ויקרא יח, כב)

ר' סימאי, רב – משני מקומות –

"ואת זכר" – משכב זכר רגיל,
"משכבי אישה" – רבים – אנדרוגינוס – שני מקומות.

ר"א – מקום אחד –

"משכבי אישה" – הפסוק מדבר על אנדרוגינוס, ובכל זאת – "ואת זכר" – חייב רק על מקום הזכרות.

שאלות:
1. אם הפסוק על אנדרוגינוס – מה המקור למשכב זכר רגיל?
תשובה – "ואת זכר".
2. שאלה לשניהם – מניין לומדים שחייבים על ביאת אישה גם שלא כדרכה?
(הרי הגמרא בסנהדרין נד. למדה את זה מ"משכבי אישה"?)

תשובה – התורה יכלה לכתוב "משכבי". מזה שכתוב "משכבי אישה" – לומדים גם לאישה.

(פג: רבע תחתון)

ד. רב שזבי-רב חסדא – בקודשים גם ר"א מודה שאנדרוגינוס ספק (בשתי ברייתות)

ולכן מקדיש בהמה אנדרוגינוס – לא תופס (כי צריך זכר או נקבה, ואנדרוגינוס הוא ספק),
[אך מקדיש עוף – תופס (כי שם לא כתוב זכר או נקבה)

(ואילו ת"ק שם – גם בעוף לא תופס, ואם מלקו את העוף – העוף נבלה).

ה. תניא – רבי מספר שהלך ללמוד תורה אצל ר' אלעזר בן שמוע,

ותלמידיו רק חזרו בפניו על הדין של ר"א שאנדרוגינוס זכר וחייבים עליו סקילה (משכב זכר).

(נחזור ל- פג. שליש ועד פג: רבע עליון)

חלק ב – אגב: עוד משניות בהם יש רי"ס ור"ש, ורב/שמואל פסקו כרי"ס –

(רב פוסק בשני דברים כרי"ס, ואח"כ שמואל פוסק בשני דברים כרי"ס, ובסוף (פג: למעלה) הגמרא בודקת מה דעת כל אחד מהם על הדברים של השני, ונביא אותם כאן תוך כדי הדברים).

בי רב (רב הונא) – רב – פוסק כרי"ס ב:

1. אנדרוגינוס – רב פוסק כרי"ס במשנה
   (כלומר זכר, וזה בניגוד לגמרא לעיל שבסוף רב אמר שרי"ס חזר בו בברייתא וסובר ספק).

וכן שמואל.

2. הרכבה (משנה בשביעית) –
   תוך כמה זמן לפני ראש השנה של השמיטה צריך ליטוע/להבריך/להרכיב אילנות –
   ת"ק – 30 יום,
   ר"י – 3 ימים (וכן פוסק שמואל)
   רי"ס ור"ש – שבועיים – וכן פוסק רב

(ור"נ – רבה בר אבוה מוסיף לכולם עוד 30 יום של תוספת שביעית).

שמואל – פוסק כרי"ס ור"ש ב:

3. דם קישוי (אישה עם צירי לידה (אישה המקשה) שרואה דם מחמת צירי הלידה) – משנה בנידה –
   הקדמה – אישה שילדה יש לה שבוע או שבועיים ימי טומאה, ואז 33 או 66 ימים טוהר.
   אבל אם ראתה זיבה, ואז ילדה, אין לה ימי טוהר, אלא צריכה קודם 7 נקיים.
   אבל אם הזיבה שלפני הלידה היתה מחמת צירי הלידה – יש לה ימי טוהר.

כמה זמן לפני הלידה אפשר להחשיב את הדם כבא מחמת הלידה? (כל עוד עדיין יש לה צירים) –

ר"מ – עד 50 יום
ר"י – מראש חודש העברי של החודש שבו ילדה בפועל.
רי"ס ור"ש – שבועיים – וכן פוסק שמואל

ואילו רב – תיקו

4. קידוש – משנה בכלאיים –
   המסכך כרמו מעל תבואת חברו –

ר"מ – קידש (אסר את התבואה), וחייב לשלם על הנזק
רי"ס ור"ש – לא קידש, כי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו (באיסורים שתלויים במחשבה (תוס')) – וכן פסוק שמואל

[לגבי רב –
רב אדא-רב – כרי"ס,
רב הונא-רב – לא כרי"ס

ורב יוסף הביא אותו, כי הרי הנושא שלנו הוא בי רב-רב (כלומר רב הונא בשם רב).

(פג: רבע עד האמצע)

חלק ג – טומטום

כמובן שלא חולץ – כי אולי הוא בת,

ואם נפתח ורואים שהוא איש?

ר"י (במשנה) – לא יחלוץ כי הוא ודאי סריס חמה[2] (גם אם נקרע והתגלה זכר, מניחים שהוא סריס).

[מקשה רבי אמי – הרי היה טומטום שאחרי שנפתח הוליד שבעה ילדים! (אינו סריס)

תשובה – הם בטח לא באמת בניו אלא אשתו זינתה].

רי"ס בר"י – הוא לא ודאי סריס אלא רק חשש[3]

(לכן גם לדעתו לא יחלוץ, שמא יקרע ויגלו שהוא נקבה, וגם אם זכר – שמא יתברר כסריס).

(פג: אמצע)

מאי בינייהו?

1. אם יש עוד אחים, ועבר הטומטום וחלץ –

לר"י – החליצה לא חליצה, ויכולה לחלוץ או להתייבם לאח אחר.
לרי"ס בר"י – החליצה חליצה מספק, ואסורה בייבום על שא רהאחים, אלא צריכה        חליצה נוספת מספק.

2. אם אין עוד אחים –
   לר"י – לא צריכה חליצה כלל
   לרי"ס בר"י – צריכה חליצה מספק.

[1] וראו ריטב"א שמקשה למה הגמרא לא אמרה פשוט שזה מח' ר"א מול ר"ש ורי"ס? למה היא הכניס הלסיפור גם את ר' סימאי?

[2] (יש מחלוקת ראשונים אם הכוונה לסריס חמה (כר"ע) או סריס אדם (כר"א))

[3] לא ברור לי אם החשש קיים רק כל עוד לא נקרע, אך אחרי שנקרע יכולים לראות האם הוא סריס או לא, או שהחשש קיים גם אחרי שנקרע, שגם אז לא ניתן לדעת אם הוא סריס. אם האפשרות הראשונה נכונה, הרי שיש עוד נפקא מינה גדולה בין ר"י לרי"ס בר"י, שלר"י הוא תמיד לא חולץ (גם אם נקרע), ואילו לרי"ס בר"י – אחרי שנקרע ורואים שאינו סריס – לכאורה יכול לחלוץ.