הדף היומי – יבמות פז

לעילוי נשמת
משה יצחק בן ליפא הלוי קאן ז"ל
עשה דרכו בתשובה וזכה לעלות לישראל, נפטר בדמי ימיו אך זכה לאחר פטירתו לילדים, נכדים ונינים נאמנים לארץ, לעם ישראל ולתורתו
להקדשות ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת יבמות לחץ כאן.

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

סיכום הדף היומי דף פז

(פו: במשנה – פז: סוף פרק יש מותרות)

אחרי שבמשנה הקודמת (פד.) חזרנו לענייני ייבום, במשנתנו שוב חוזרים לענייני אכילת תרומה.

כללי אכילת אישה בתרומה והמשנה –

1. אישה אוכלת תרומה ע"י שלושה גורמים – אבא כהן, בעל כהן, זרע מבעל כהן.
2. אם הגורם נעלם (מת, התגרשה) – מפסיקה לאכול.
3. הגורמים הנ"ל גם יכולים לבטל את אכילת התרומה,
   וגורם אחד יכול לבטל גורם אחר – בעל > זרע > אבא

כלומר –

אם יש לה בעל – הולכי לפי הבעל הנוכחי (אשת כהן אוכלת, אשת זר לא), ולא משנה אם היא בת כהן או אם  יש לה זרע מזר.

אין לה בעל – הולכים לפי הזרע האחרון זרע מכהן – אוכלת, זרע מישראל – לא אוכלת).

אין לה זרע – הולכים לפי אביה, ובת כהן אוכלת.

4. יכולה ללכת קדימה ואחורה בהיתר או באיסור –
   למשל – בת כהן אוכלת,
   אם התחתנה עם ישראל – לא אוכלת,
   אם הישראל מת ללא זרע – שוב חוזרת לבית אביה ואוכלת.
5. המשנה –

בת ישראל שנישאה לכהן – אוכלת.
מת הכהן ויש לה בן – עדיין אוכלת.
נישאה לישראל – מפסיקה לאכול (הבעל > הבן).
מת הישראל ויש לה זרע מישראל – עדיין לא אוכלת (הבן האחרון (ישראל) > הבן הקודם (כהן).
מת הזרע מישראל – חוזרת אחורה לזרע מהכהן – וחוזרת לאכול.

ובסדר הפוך:
בת כהן אוכלת.
נישאה לישראל – מפסיקה לאכול (בעל > אבא).
מת בעלה ויש לה זרע – עדיין לא אוכלת (זרע > אבא).
נישאת לכהן אוכלת (בעל > זרע).
מת הכהן ויש לה זרע – עדיין אוכלת (זרע אחרון (כהן) > זרע קודם (ישראל).
מת הבן מהכהן – חוזרת לזרע מישראל – ולא אוכלת.
מת גם הזרע מישראל – חוזרת לבית אביה ואוכלת.

חלק א – מקורות שחוזרת –

זה שחוזרת לבית אביה – זה מפורש (ויקרא כב, יב-יג) –

יב – וּבַת־כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר הִוא בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵל.

יג – וּבַת־כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין לָהּ וְשָׁבָה אֶל־בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל וְכׇל־זָר לֹא־יֹאכַל בּוֹ.

מניין שחוזרת גם לזרע כהן? מפסוק יג –

1. וּבַת

דחייה – אבל זה רק לר"ע שדורש ו"ו.

2. וּבַת – מכל המילה.

חלק ב – כשחוזרת לאכול תרומה – האם חוזרת גם לחזה ושוק?

1. A. ת"ר – אם חוזרת לבית אביה – לא חוזרת לחזה ושוק של שלמים.

מקור –

1. רב חסדא – פסוק יב – " וּבַת־כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר הִוא בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵל"

הכוונה לחזה ושוק (שהרי לגבי תרומה ניתן ללמוד מפס' יג), ומלמד שלא תאכל לעולם, גם אם בעלה ימות (אא"כ תתחתן עם עוד כהן).

2. רב נחמן – מפסוק יג – "וְשָׁבָה אֶל־בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל…"

מִלֶּחֶם – ולא כל לחם.

מתקיף רמי בר חמא – אולי זה ממעט שאביה לא חוזר להפר נדריה?
תשובה – לזה לא צריך לימוד, הראיה שלתנא דבי רי"ש זה מובן מאליו

["וְנֵדֶר אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה כֹּל אֲשֶׁר־אָסְרָה עַל־נַפְשָׁהּ יָקוּם עָלֶיהָ" (במדבר ל, י) – לכאורה מיותר,
כי ברור שבעלה לא מפר, וברור שגם לא חוזרת לבית אביה,
אלא מלמד שאם התארסה (שאז אביה+בעלה מפרים יחד), ונמסרה לשליחי הבעל לקראת הנישואין – מאותו רגע אביה כבר לא יכול להפר, וממילא לא ניתן להפר לה עד הנישואין].

(פז. אחרי האמצע)

3. רב ספרא – מִלֶּחֶם – ולא מבשר (קודשים).
4. רב פפא – מִלֶּחֶם אָבִיהָ – וחזה ושוק אינם של אביה אלא משולחן גבוה.
5. רבא – מהפסוק של חזה ושוק –
   "וְאֵת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת  שׁוֹק הַתְּרוּמָה תֹּאכְלוּ בְּמָקוֹם טָהוֹר אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אִתָּךְ…" (ויקרא י, יד) – בזמן שהם היו (ונשארו כל הזמן) איתך.

1. B. תנא – אבל אם חוזרת לזרע כהן – חוזרת גם לחזה ושוק!

שואל רב מרדכי – הרי המקור שחוזרת לזרע כהן נלמד מ"ובת" של הפסוק שחוזרת לבית אביה, אז איך ייתכן שהחזרה לזרע כהן חזקה יותר?!

עונה רב אשי – המיעוטים שראינו נאמרו רק לגבי מה שמפורש בפסוק – כשחוזרת לבית אביה.

(פז. 10-)

חלק ג – ת"ר – שומרת יבם ומעוברת לא חוזרת לאכול

א. שומרת יבם – "…וְשָׁבָה אֶל־בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ" – ואילו שומרת יבם לא ממש שבה.

ב. מעוברת –

1. A. הקדמה השוואה בין ייבום ותרומה –

זרע מת (ייבום > תרומה) –

נחשב לייבום (זרע מת עדיין פוטר את אמו מייבום)
לא נחשב לתרומה (אם הזרע מהזר מת – חוזרת לאכול בתרומה).

תינוק של הראשון (תרומה > ייבום) –

נחשב לתרומה (בת כהן התחתנה עם שני זרים שמתו, ויש לה ילד מהראשון, עדיין לא חוזרת לאכול בתרומה).

לא נחשב לייבום (התחתנה עם שני בעלים שמתו, ויש לה ילד מהראשון, עדיין צריכה ייבום מהשני).

(פז: 5+)

ושואלת הגמרא למה לא ללמוד זה מזה (או בעצם: מה המקור לדינים השונים)

1. לגבי זרע מת (בהנחה שלומדים מתינוק של הראשון שתרומה > ייבום) –
   1. בתרומה לא נחשב, אז קל וחומר שבייבום לא נחשב –

תשובה – בייבום כן נחשב:
"דרכיה דרכי נועם" – ולא ייתכן שכשהילד חי תיפטר מייבום ותתחתן, ופתאום כשימות תצטרך ייבום.

1. בייבום נחשב, אז קל וחומר שבתרומה נחשב –
   תשובה – בתרומה לא נחשב:
   כתוב בתרומה "וזרע אין לה" – ואם מת, נחשב שאין לה.

2. לגבי ילד מהבעל הראשון בהנחה שלומדים מזרע מת שייבום >תרומה) –
   1. בתרומה נחשב, אז קל וחומר שבייבום נחשב –

תשובה – בייבום לא נחשב –
"ובן אין לו" – והרי אין לו (הבעל השני) בן.

1. להפך – בייבום לא נחשב, אז קל וחומר שבתרומה לא נחשב –

תשובה – בתרומה נחשב –
כתוב בתרומה "וזרע אין לה" – והרי יש לה (מהבעל הראשון).

(חזרה ל- פז. 10-)

1. B. המקור שעובר נחשב (כלומר מעוברת לא חוזרת)
2. לכאורה אפשר בקל וחומר מייבום –
   שאם בייבום מעוברת נחשבת, קל וחומר שגם בתרומה,

למה זה קל וחומר – כי לגבי תינוק של הראשון – תרומה > ייבום

דחיית הקל וחומר – יש דבר שבו ייבום > תרומה – לגבי זרע מת.
אז אולי גם מעוברת נחשבת לייבום ולא לתרומה.

2. " כִּנְעוּרֶיהָ" – דווקא שהיא כפי שהיתה בנעוריה, ולא בהריון.

1. C. למה צריך לכתוב גם שזרע פוטר אותה וגם שעובר פוטר אותה? צריכא:

אולי דווקא זרע פוטר אותה, כי זה גוף נפרד, משא"כ עובר
ואולי דווקא עובר פוטר, כי הדוף שלה עצמה השתנה, משא"כ זרע.
קמ"ל ששניהם פוטרים.

הדרן עלך יש מותרות.