לעילוי נשמת
מרת חנה ע"ה
בת הרה"צ רבי שמואל זצ"ל
להקדשות ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת יבמות לחץ כאן.
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
סיכום הדף היומי דף צו
(צו. במשנה – צז. 10+)
חלא א – עוד מקרה שהתברר שחשב שאשתו מתה ונשא את אחותה
תזכורת: משנה צד:
אישה שחשבה שבעלה מת והתחתנה – תצא מזה ומזה.
איש שחשב שאשתו מתה ונשא את אחותה – לא נאסר על אף אחת –
ממשיך לחיות עם הראשונה,
מותר בקרובי השנייה,
ומותר בשנייה (אם תמות הראשונה).
יש 5 אחיות –
| א | ב | ג | ד | ה |
| אחיות מהאב | אחיות מהאב | |||
| אחיות מהאם | אחיות מהאם | |||
נשא את כולן אחת אחר השניה, כי אמרו לו שהקודמת מתה, ואז:
- התברר שכולן חיות:
מותר: א, ג, ה – כי אינן אחיות (והנישואין תפסו)
אסור: ב,ד – (כי הן אחיות של א,ג,ה), והנישואין איתן לא תפסו (לכן לא עושים להן חליצה וייבום).
הסבר – הולכים לפי הסדר:
ב לא תפס – אחות של א,
ג תפס – לא קרובה של א אלא רק של ב, והרי ב לא אשתו.
ד לא תפס – קרובה של ג אשתו.
ה תפס – כנ"ל – לא קרובה של א,ג, אלא רק של ד שלא באמת אשתו.
- א באמת מתה לפני שנשא את ב, אך השאר חיות, הכל זז אחד שמאלה:
מותרות: ב, ד
אסורות: ג,ה
הסבר –
ב תפס, כי א מתה.
ג לא תפס – אחות של ב.
ד תפס – כי לא אחות של ב אלא של ג, ו-ג לא תפסה.
ה לא תפסה – אחות של ד.
גמרא: שאלה על הניסוח –
למה כתוב "בא על השנייה לאחר מיתת הראשונה", והרי גם ברישא מדובר שחשב שמתה? מסביר רב ששת – כאן הכוונה שהתברר שזה אכן היה נכון.[1]
(חוזרים לדיני ייבום באמצע המשנה)
חלק ב – קטן בדיני ייבום
הקדמה:
קטן מצריך את האישה חליצה/ייבום,
אלא שכשהוא קטן הוא עצמו לא יכול לייבם/לחלוץ, ולכן (אם אין אח אחר) – תחכה לו שיגדל.
אם בכ"ז עשה, והוא ב9 ויום, יש לזה משמעות כדלהלן.
א. קטן מול גדול
למדנו בדף נ שיש מעשים מדאורייתא – ייבום/חליצה, ויש מעשים מדרבנן (מאמר/גט).
אם עשה אחד מהם – פוסל אותה על שאר האחים, אבל יש הבדל –
אם עשה מעשה דאורייתא – למעשים של שאר האחים אין משמעות.
אם עשה מעשה דרבנן – האחים האחרים יכולים בכ"ז "לפסול בסוף" – כלומר אם הגם הם עשו מעשה – גם הם פוסלים עליו (ותצטרך חליצה).
במשנה – אם גם הקטן וגם גדול עשו מעשה – איך זה משפיע (מדרבנן):
אם הקטן היה ראשון –
"פוסל תחילה" – פסל אותה על שאר האחים,
אבל זה כמובן רק כמעשה דרבנן, ולכן הם עדיין יכולים "לפסול בסוף" – אם אח אחר יעשה מעשה (דאורייתא/דרבנן) – יפסול אותה גם על הקטן.
אם אח אחר היה ראשון (ועשה מעשה דאורייתא או דרבנן),
הקטן "לא פוסל בסוף" – ואם יעשה מעשה לא ישפיע כלל.
- A. במה מדובר? (שפוסל בתחילה ולא בסוף) –
בהווה אמינא מבינים שמדובר בביאה (שפוסל בתחילה, אבל לא בסוף), ואילו מאמר לא פוסל גם בתחילה.
והתני רב זביד (ברייתא א) – אם בא עליה הקטן שני כן פוסל!
אלא – תשובה –
המשנה מדברת על מאמר – שפסול בתחילה ולא בסוף,
ואילו הברייתא מדברת על ביאה – שפוסלת גם בסוף
(ומסדרים גם את המשנה ע"י חסורי מחסרא).
- B. יוצא – מאמר של קטן פוסל בתחילה (=אם הוא עשה ראשון).
- a. והתניא (ברייתא ב) –
לקטן יש רק דבר אחד (ביאה), משמע – אין לו מאמר.
תשובה – הברייתא התייחסה רק למה שפוסלת תחילה וסוף (ביאה), אך באמת גם מאמר פוסל תחילה
- b. חיזוקים:
- באמוראים – רב תחליפא בר אבימי – לקטן יש מאמר, ר"י שמואל – לקטן יש גט
- בתנאים (ברייתא ג) –
ר"מ – יש לו גט ומאמר (בתחילה). - c. לגבי ר"מ – שיש גט לקטן –
והתניא (ברייתא ד) – לגבי חליצה של קטן –
ת"ק – לא עושה כלום,
ר"מ – פוסלת (כמו ייבום (שניהם דאורייתא), בין בתחילה בין בסוף)
והניסוח של ר"מ – חליצה של קטן היא כמו גט של גדול
והרי – אם לר"מ גם לקטן יש גט, למה לא אמר – עשו חליצת קטן כמו גט קטן?
עונה רב הונא בדר' יהושע – אכן לר"מ יש גט לקטן,
אלא שר"מ דימה חליצה קטן לגט גדול – כדי לתת לזה יותר כח מגט קטן.
במה חליצת קטן > גט קטן?[2] שמועילה גם אחרי גט:
- לפי ר"ג (נ.) –
גט אחר גט באותה דרגה (גדול/קטן) – אין לו משמעות,
אבל גט של גדול אחרי גט של קטן – פוסל
(הנפק"מ שכעת הגדול אסור בקרובות היבמה),
וגם חליצה (גם של קטן) מועילה אחרי גט של קטן/גדול[3].
- לפי חכמים (שם)
גט אחר גט מועיל – כשהם באותה דרגה (גדול/קטן),
אבל גט של קטן אחר גט של גדול – לא מועיל,
אבל חליצה של קטן אחר גט של גדול – תקף.
(צו: 1+ במשנה)
ב. משנה: ביאה אחר ביאה – שני מקרים:
רישא – באו עליה שני קטנים זה אחר זה – האם השני פוסל אותה לראשון?
סיפא – קטן בא על שתי צרות זו אחר זו – האם השנייה פסלה את הראשונה?
לגבי שני המקרים –
ת"ק – יש ביאה אחר ביאה, ופוסל את הראשונה
ר"ש – אין ביאה אחר ביאה (הביאה השנייה חסרת משמעות – כמו בגדול).
בגמרא:
- תניא – שואל ר"ש את ת"ק – ממה נפשך –
אם הביאה הראשונה נחשבה, אז השנייה לא משפיעה,
ואם ביאת קטן אינה ביאה – אז שתי הביאות חסרות משמעות!
- בן עזאי מחלק בין שני המקרים במשנה –
רישא (שני יבמים ואישה אחת) – יש מאמר אחר מאמר.
כי חכמים נתנו כח (חלקי) לייבום של כל אחד מהם
סיפא (יבם אחד ושתי נשים) – אין מאמר אחר מאמר.
כי היבם כבר השתמש בכח הקניין שיש לו על האישה הראשונה.
(צו: במשנה השנייה)
ג. משנה:
(נתחיל באמצע המשנה + אמצע העמוד בגמרא)
- B. קטן שנשא אישה (נישואין רגילים) – לא תופס
לכן אם מת, "אשתו" לא צריכה ייבום או חליצה.
בגמרא – כך גם לגבי שוטה.
- A. זיקת שני יבמין
הקדמה:
יש מקרה בדף לא: – ראובן (נשוי) שמעון (נשוי) ולוי,
ראובן מת, שמעון עשה מאמר (ולא ייבם) ואז מת, ועכשיו שתי הנשים נופלות לייבום ללוי.
הדין – הוא לא מייבם אלא חולץ לשתיהן.
למה?
אם שמעון היה מייבם את אשת ראובן ואז מת, אז לשמעון יש בעצם 2 נשים רגילות, וכשמת – לוי מייבם אחת מהן וזהו.
אבל שמעון לא ייבם אותה אלא עשה מאמר (דרבנן), ועכשיו לאשת ראובן יש מעמד כפול –
מהתורה – עדיין אלמנת ראובן,
מדרבנן (בגלל המאמר) – קנויה במידה מסוימת לשמעון.
אם לוי ייבם את שתי הנשים (אשת ראובן ואשת שמעון) – זה נראה כאילו הוא מייבם שתי נשים של איש אחד (שמעון), לכן לא מייבם את שתיהן, וגם לא חולץ לאחת ומייבם אחרת – כי גם אז יטעו לחשוב שיכול לעשות כך גם לשתי נשים רגילות של אח אחד, אלא חולץ לשתיהן.
במשנה שלנו –
שלושה אחים – ראובן (נשוי), שמעון (קטן), לוי.
ראובן מת, שמעון הקטן ייבם אותה (כמו מאמר, תופס מדרבנן), ואז שמעון מת.
כעת לאישה גם יש את המעמד הכפול הנ"ל (מדאורייתא – אלמנת ראובן, מדרבנן – קנויה גם לשמעון),
ברישא – לא מייבם אלא חולץ,
למה? זה הרחבה של הגזירה של דף לא – שגם כשאין שתי נשים,
ברגע שלאישה יש זיקה כפולה ("זיקת שני יבמין") – לא מייבם אותה,
כדי שלא יבואו לייבם אותה במקרה שבו כן יש אישה נוספת.
בסיפא – לפני ששמעון מת, הוא התבגר ונשא אישה נוספת (אך עוד לא בא שוב על היבמה) –
הדין:
את אשת ראובן – לוי חולץ ולא מייבם (כי יש לה "זיקת שני יבמין")
את אשת שמעון (שנשא משבגר) – לוי יכול לייבם
ומקשים – "ויעשו ביאת בן ט כמאמר בגדול" – למה במקרה הדומה בדף לא: לוי לא מייבם את שתיהן, ואילו אצלנו לוי יכול לייבם את אשת שמעון (שגדל).
תשובות:
רב – ביאת קטן אינה עד כדי כך כמאמר
שהרי זה רק גזירה שמא יחשבו ויטעו בין זה לאדם שנשוי לשתי נשים,
אך גזרו רק במאמר שנראה כמו קידושין רגילים,
אבל ייבום קטן לא דומה לקידושין לכן לא גזרו על שתי הנשים, אלא רק על אשת ראובן (בגלל מעמדה הכפול).
שמואל ורי"ח – אין הבדל בין המקרים (מאמר גדול וביאת קטן), וזו מחלוקת תנאים בין המשניות.
(לו: שליש תחתון)
סיפור על זה –
ר"א אמר בבית המדרש את תירוץ רי"ח אך לא בשמו,
רי"ח הקפיד, וחכמים ניסו לפייסו:
ר' אמי ור' אסי – היה סיפור שבו נחלקו בכעס ר' אלעזר ור' יוסי, ובגלל הכעס נקרע ספר תורה ובסוף נעשה אותו בית כנסת בית ע"ז!
רי"ח – שם הם היו חברים, ואילו כאן ר"א תלמיד של רי"ח ורי"ח כעס יותר!
ר' יעקב בר אידי – גם יהושע לא אמר על כל דבר "כך אמר לי משה", אלא כולם יודעים שזה ממשה.
רי"ח קיבל את הדברים, ואמר לר' אמי ור' אסי שילמדו איך לפייס…
ולמה הקפיד?
שבכך שאומרים הלכות בשמו (גם לאחר שימות) נחשב שחי על אף שמת –
- ר"י-רב – "אָגוּרָה בְאׇהׇלְךָ עוֹלָמִים" (תהלים סא) – שני עולמים
- "וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים" –
שאם אומרים תורה בשמו – שפתיו מדובבות בקבר,
ודומה לכומר (כלי) של ענבים (תוססים) – שמספיק להניח עליהם את האצמבע וכבר דובבות.
[1] התשובה נראית ברורה, שלא ממש ברורה לי השאלה.
[2] לפי תוס' ניתן לענות בקלות – גט קטן פוסל רק בתחילה, חליצת קטן פוסלת גם בסוף (וזה בעצם מה שהגמרא ענתה, במילים אחרות).
[3] בזה חליצה של קטן חזקה אפילו מגט של גדול.
