לעילוי נשמת
מרת חנה ע"ה
בת הרה"צ רבי שמואל זצ"ל
להקדשות ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת יבמות לחץ כאן.
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
סיכום הדף היומי דף צט
(צח: במשנה – צט: 😎
ייבום כשהילדים התערבבו
ועוד שני נושאים אגביים
א. משנה – חמש נשים
חמש נשים נפרדות, שלכל אחד בן ודאי ובן שהתערבב עם בנים משאר ה5
ואז מתו הבנים המסופקים (התערובות) ונשארו הבנים הוודאיים, והם לא יודעים מי אח שלהם
פתרון:
א"א שכולם ייבמו – כי לא ידוע מי אח של מי, ואולי פוגע ביבמה בשוק (יבמה של אדם אחר)
אפשר שכולם יחלצו לכולן,
אבל יש גם דרך לייבם – כל אחד יחלוץ ל4 נשים, וייקח את ה5 כקידושין או כייבום.
ולמה לא שאחד ייבם את כולן?
כדי לתת מקום לסיכוי שהם באמת כן ייבמו את היבמות שלהם.
ת"ר (לפי רב ספרא) – יש שני מצבים בהם חלק מהאחים לא יכולים לייבם אלא רק לחלוץ –
- אם חלק מהבנים (הוודאיים) אחים חלקית של חלק מהמסופקים –
אם אחים (רק) מהאב – זה בסדר, יכולים לייבם כמובן
אבל אם אחים (רק) מהאם – אין מצוות ייבום, וממילא יש איסור אשת אחיו, אלא יחלוץ. - אם אחד מהבנים כהן –
יש איסור דרבן לכהן לשאת חלוצה, אלא יחלוץ ולא ייבם.
ואם כל הבנים או אחים מהאם או כהנים – כולם יחלצו ואל ייבמו.
(צט. 1+)
ב. ת"ר – ילדים שהתערבבו, וכל האחים צריכים לחלוץ לכל הנשים מספק,
ולא יכול לייבם כי היא ספק אמו/אחותו/בתו –
אמו –
היו שני זוגות נפרדים (יעקב ורחל, ראובן וחנה)
ולהם שני בנים ודאיים (יוסף ליעקב ורחל, חצרון לראובן וחנה), ושני בנים מסופקים.
הבעלים מתו (יעקב וראובן), וכל בן (ודאי) נשא את האימא השנייה (יוסף את חנה, חצרון את רחל),
ואז גם הבנים הוודאיים מתו (יוסף, חצרון).
האחים (המסופקים) של יוסף וחצרון צריכים לייבם את הנשים (אח של יוסף – חנה, אח של חצרון – רחל), הבעיה: הם לא יודעים מי אח של מי, ואם ייבמו את השנייה (אח של יוסף את רחל ואח של חצרון את חנה) זו אימא שלהם!
אחותו –
לראובן יש אח מהאב ואחות מהאם, ולחצרון יש אח מהאב ואחות מהאם,
ושתי הבנות התערבו
וכל אחד מהאחים מהאב נשא אחת מאותן אחיות (שגם אם היא אחותו הרחוקה – זה מותר)
ואז האחים מתו,
וראובן וחצרון לא יכולים לייבם, כי אולי הבת היא אחותו מהאם.
בתו –
שני זוגות נפרדים, שלכל אחד נולדה בת, והבנות התערבו,
ואחיו של כל בעל נשא את הבת של הזוג השני (מקסימום היא אחיינית שלו, שזה מותר).
האחים מתו, והבעלים לא יכולים לייבם – כי אולי היא הבת שלו.
(צט. שליש)
[ג. אגב – עוד מקרים שכל ילד עם ייחוס אחר
- A. תניא – ר"מ מתאר מצב שבו לכל אחד מ5 האחים יש ייחוס אחר –
ישראל קנה עבד ושפחה כנעניים עם שני ילדים, כולם עדיין גויים
ילד אחד התגייר –
ילד גר, ילד גוי
הטביל את ההורים לעבדות, ונולד עוד ילד – עבד כנעני.
שחרר האדון הישראלי את השפחה (עכשיו היא גרה) ובא עליה העבד (בעלה) – הוולד ממזר,
שחרר גם את העבד והתחתנו – הוולד ישראל,
ומה החידוש?
שלר"מ גוי או עבד כנעני שבא על ישראלית – הוולד ממזר (כי כל זוג שאין קידושין תופסים – ממזר).
- B. אגב – ת"ר (המשך אותה ברייתא) – עוד מקרה מוזר עם עבדים –
אדם קנה עבד ושפחה שיש להם בן (אך את הבן לא קנה),
שחרר את השפחה (-יהודיה), נשא אותה, ובזה שיעבד את נכסיו לאישה.
אח"כ נתן במתנה את נכסיו (כולל בעלה לשעבר, העבד, שמשועבד לכתובה) לבן שלה.
כשנפטר – הבעל משועבד לכתובה, כך שהבן צריך למכור את אביו כדי לשלם על כתובת אמו.
מה החידוש?
- עבד נחשב קרקע, ומשתעבד לחוב הכתובה.
- כר"מ (וזה המשך הברייתא הקודמת) – עבד נחשב מטלטלים לגבי חובות, אלא שלר"מ גם מטלטלים משתעבדים לכתובה.
(צט. במשנה למטה)
ד. (מקרא א במשנה) בן של סבתא (זקנה) התערב עם נכד של הסבתא (הבן של כלתה)
(לזקנה יש שלושה בנים – אחד ודאי, אחד ספק, ואחד שיש לו בן,
לבן ולכלה יש שני בנים – אחד וודאי ואחד ספק).
אם שניים מתו –
השניים הנותרים צריכים שניהם לעשות חליצה/ייבום לשניהם, כי אולי זה אחיו ואולי זה אחיו.
האם ניתן גם לייבם מספק? העיקרון:
מותר לשאת את אשת בן אחיו,
אסור לשאת את אשת אחי אביו.
לכן –
מתו הספקות:
בן הזקנה – יכול לייבם מספק – או שהיא אשת אחיו או שהיא אשת בן אחיו.
בן הכלה רק חולץ – כי או שהיא אשת אחיו אבל או שהיא אשת אחי אביו ואסורה.
מתו הוודאים ("הכשרים") – אז להפך –
שני הספקות צריכים לחלוץ/לייבם –
את אשת בן הזקנה – רק חולצים, כי היא אולי אשת אחי אביהם,
את אשת בן הכלה – יכולים לייבם – כי גם אם היא אשת בן אחיהם זה מותר.
בגמרא:
- למה קוראים לוודאים "כשרים"? האם המסופקים אינם כשרים?
רב פפא – אכן גורסים "הוודאין".
- כשעושים ייבום –
צריך לעשות דווקא לפי הסדר במשנה – קודם אחד יחלוץ, ורק אח"כ השני ייבם (כי אולי באמת היא אשת אחיו של הראשון, וצריכה קודם חליצה).
ה. אגב – בלי קשר לייבום – (מקרה ב במשנה) – בן כהנת ובן שפחה שלה שהתערבבו
- A. מותרים –
שניהם אוכלים בתרומה (גם עבד של כהן אוכל),
אבל מקבלים חלק אחד (רק הכהן מקבל, והוא מאכיל את העבד), ומקבלים "כאחד" (צריכים לבוא יחד, בגמרא נסביר),
אסורים –
לא מיטמאים למתים – שמא כהן (אך לא לוקים אם נטמאו – כי לא לוקים על ספק),
לא מתחתנים כלל (כי עם ישראלית א"א כי אולי הוא עבד, ועם שפחה א"א כי אולי הוא כהן).
- B. הגדילו – (והאבא מת, והכהן האמיתי ירש את העבד האמיתי) – כל אחד משחרר את השני, ואז:
הדברים שמשתנים:
יכולים להתחתן (אבל רק עם אישה הכשרה לכהונה, כי אחד מהם כהן),
כבר לא מקבלים תרומה (כי אחד מהם ישראל, והמוציא מחברו עליו הראיה) או קודשים,
וכבר לא אוכלים תרומה (כי העבד כבר אינו עבד כהן אלא ישראל),
(ואם אכלו לא משלמים קרן וחומש – כי המוציא מחברו וכו'),
מצד שני גם לא צריכים לתת תרומה, קודשים (זרוע לחיים קיבה, בכור), כי המוציא מחברו,
והבכור ירעה עד שיסתאב ויאכלו אותו (כי לא צריכים לתת כי המוציא מחברו),
(צט: באמצע)
- C. בגמרא –
כשהעבד והכהן המסופקים באים לקחת תרומה – האם צריכים לבוא יחד?
מחלוקת –
ר"י – העבד צריך לבוא עם רבו (וכן במשנה – "חלק אחד" = חלק כאחד)
כי במקומו של ר"י מי שבא לקחת תרומה לבד מניחים שהוא כהן (מעלין מתרומה ליוחסין), לכן צריך לבוא עם האדון, שיבינו שהוא רק אוכל בתור עבד.
ר"מ – לא צריך
כי במקומו של ר"מ לא מעלין מתרומה ליוחסין, אז אין חשש ויכול לקחת לבד.
(ומסופר על ר"א בר"צ שראה אדם במקומו של ר"מ שלקח תרומה, והעיד עליו במקומו של ר"י, ובכמעט העלו אותו ליוחסין בגלל זה עד גילו את הטעות שזה היה במקומו של ר"מ).
תגובה אחת
בס"ד
בעניין של 'יש חולץ או לאחותו או לביתו' יש לשים לב שרש"י ממאמן בפירוש שאמרתם שאח של כל אחד התחתן עם אחת הנקבות המסופקות כי אז יוצא שראובן (למשל) חולץ רק לאשת אחיו שהיא ספק אחותו ולא חולץ לודאי אחותו מספק (כמו במקרה של אימו), לכן רש"י הביא גרסה אחרת ששני אחיו של ראובן (או חצרון) התחתנו עם שתי הנקבות המסופקות וראובן יצטרך לחלוץ לשניהם מספק וכך הוא יחלוץ לאחותו ודאי. ואותו דבר רש"י אומר גם על חולץ לביתו.
אמנם קצת התקשיתי על הגמ' עצמה למה הביאה מקרה כזה ולא הביאה מקרה דומה למקרה של חולץ לאימו? ויכלה להסביר בצורה הזאת: שיש שני בנים ושני בנות (לשני נשים שונות – בן ובת ודאיים לכל אשה) ולהם שני אחים מסופקים וכל אחד מהודאיים נשא את אחות השני ושני המסופקים יצטרכו לחלוץ לשניהם, וזה לכאורה מקרה קצת יותר פשוט בגלל שכמו במקרה של אימו, פה שני הזכרים הם המסופקים ולא שתי הנקבות.
ואולי אפשר לומר שהגמ' הביאה מקרה ששתי הנקבות מסופקות לדמות את המקרה השני למקרה השלישי ששם לכאורה חייב לומר ששתי הנקבות מסופקות כדי שביתו תהיה בספק והוא יצטרך לחלוץ לה.
אם יש לכם תשובה יותר מתיישבת אשמח לשמוע.