להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת פסחים ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן
דף יומי – יומא דף יד
(יד. במשנה – טו. שליש תחתון)
תיאור האימון של הכהן הגדול בשבעת הימים
כל שבעת הימים הכהן שוחט וזורק את דם התמידים, ומקטיר את הקטורת, ומטיב את הנרות ומקריב את הראש והרגל.
חלק א – איך היזו על הכהן – הרי זה מטמא אותו?
הקדמות:
א. בדף ח. ראינו שהיו מזים עליו בשבעת הימים.
ב. טהור שהיזו עליו ממי חטאת –
לר"ע – זה מטמא אותו (!)
לחכמים – נשאר טהור.
במשנתנו כתוב שהיה עובד בשבעת הימים.
רב חסדא: משנתנו (שהי העובד) לא כר"ע,
כי לפי ר"ע ההזאה תטמא אותו ואז לא יוכל לעבוד.
(יד: 1+)
אביי: משנתנו גם כר"ע,
כי יכול לעבוד ביום, ואז לקראת השקיעה יזו עליו, יטבול, ויטהר בהערב שמש.
(יד. אחרי המשנה)
חלק ב – הבנת מחלוקת חכמים ור"ע
א. המקור: "וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל־הַטָּמֵא…" (במדבר יט, יט)
"על הטמא" מיותר (מספיק לכתוב "והיזה הטהור עליו"). אלא בא ללמד:
ר"ע – שאם היזה על טהור – הטהור נהיה טמא.
חכמים – שרק הזאה על דבר שמקבל טומאה נחשבת הזאה.
כלומר (דתנן, פרה יב, ג) –
אם ספג מים באזוב, ואז היזה בהם על בהמה – זה פוסל את השימוש בשאר המים שבאזוב, כי בהמה זה דבר שלא מקבל טומאה, ולכן ההזאה על בהמהלא נחשבת "הזאה".
אבל, אם היזה על אדם (גם אם בלא כוונה, כך שזה לא מטהר אותו) – זה לא נחשב מלאכה ולא פוסל את שאר המים שבאזוב.
(יד. שליש תחתון)
ב. הדיון בין ר"ע ורבנן לגבי המזה:
טוענים רבנן לר"ע: הרי לכאורה זה קל וחומר: אם המים מטהרים טמאים, ודאי שלא יטמאו טהורים?
עונה ר"ע: אכן זה פלא, וכל זה אמר שלמה: " אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי" (קהלת ז).
עונים רבנן: אכן יש דברים לא מובנים במי חטאת, אבל לא זה.
מה לא מובן גם לרבנן? שהנוגע (והנושא) במים נטמא (אבל המזה ומי שהיזו עליו טהורים).
(יד. רבע תחתון)
ג. המזה והנושא
אמרנו בדעת רבנן שהמזה טהור.
וקשה – הרי מפורש בתורה שהוא טמא:
"וּמַזֵּה מֵי־הַנִּדָּה יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְהַנֹּגֵעַ בְּמֵי הַנִּדָּה יִטְמָא עַד־הָעָרֶב" (במדבר יט, כא)
תשובות:
- הכוונה לנוגע.
דחייה: נוגע כתוב בהמשך הספוק (וגם הדין של נוגע שונה – לא מטמא את הבגדים).
- הכוונה לנושא (ואכן דינו חמור מהנוגע – שמטמא בגדיו).
אז למה כתוב מזה ולא נושא?
ללמד שרק הנושא שיעור של "כדי הזאה" נטמא (כדי שיטבול ראשי הגבעולים של האזוב ויספג מספיק מים כדי להזות (פרה יב, ה).
(כי אמנם יש מחלוקת לגבי האם יש שיעור שצריך לגעת בטמא כדי לטהרו, אבל אין מחלוקת שלמים שבכלי יש שיעור "כדי הזאה", וזה השיעור שצריך כדי שנוא ייטמא).
(יד: 3+)
חלק ג – סדר הקטורת והנרות
| משנתנו (תיאור עבודות הכהן ב7 הימים) | מסכת תמיד (תיאור ההגרלות) | יומא כה (תיאור ההגרלות) |
| שוחט וזורק הדם, הקטרת הקטורת, | שוחט וזורק הדם דישון מזבח הפנימי, הטבת הנרות, הקטרת הקטורת. | שוחט, זורק מדשן מזבח הפנימי, הטבת הנרות הקטרת הקטורת. |
קושיא א – בין משנתנו לתמיד:
תירוץ: זו מחלוקת חכמים ור"ש איש המצפה:
רב הונא:
משנתנו – חכמים,
תמיד – ר"ש איש המצפה.
רי"ח – להפך:
משנתנו – ר"ש איש המצפה,
תמיד – חכמים.
למה רי"ח הפך?
כי לגבי זריקת דם התמיד ר"ש איש המצפה חולק על המשנה בתמיד:
המשנה בתמיד – כמו בעולה רגילה,
2 שהם 4 (פינה מזרחית צפונית ופינה מערבית דרומית).
אך ר"ש איש המצפה בברייתא: בפינה המערבית דרומית עושה 2 נתינות (1 על מערבית ו1 על דרומית).
(יד: באמצע, "ורמי"))
קושיא ב – בין משנתנו ליומא כה. (ובהמשך שם דף לא)
| משנתנו (תיאור עבודות הכהן ב7 הימים) | יומא כה (תיאור ההגרלות) | יומא לא: (בתיאור העבודה בפועל) |
| שוחט וזורק הדם, הקטרת הקטורת, | שוחט, זורק מדשן מזבח הפנימי, הטבת הנרות הקטרת הקטורת. | שוחט נכנס להיכל להקטיר הקטורת ולהטיב הנרות |
(יד: שליש תחתון)
תשובה:[1]
יש ברייתא שבה יש מחלוקת מפורשת בדיוק בנושא שלנו:
| רבנן | אבא שאול |
| קטורת, נרות, | נרות, קטורת. |
וכאן זה מתפצל לשני תירוצים:
(טו. שליש)
- A. רב פפא: זו מחלוקת תנאים:
משנתנו – רבנן,
המשנה בכה. – אבא שאול.
והרי המשנה בדף לא: כמו משנתנו – קטורת ואח"כ נרות – כרבנן.
האם ייתכן שרישא (משנתנו) וסיפא (לא:) רבנן, ומציעתא (כה.) אבא שאול?!
תשובה: כן.
אך אביי לא אוהב את זה (טו. באמצע), ולכן מתרץ אחרת:
(יד: שליש תחתון)
- B. אביי: אין מחלוקת והכל רבנן.
כי את הטבת הנרות היו מפצלים לשני שלבים:
| רבנן | אבא שאול |
| שחיטה וזריקה, דישון המזבח הפנימי, 5 נרות, קטורת, 2 נרות, | שחיטה, דישון מזבח הפנימי, 5 נרות, זריקת הדם, 2 נרות, קטורת. |
ולכן אפשר להעמיד שכל משנה מדברת על שלב אחר בנרות:
| דף כה. | 5 נרות | |
| קטורת | משנתנו | |
| 2 נרות |
(טו. באמצע)
אך רב פפא לא אוהב את זה:
כי קשה לומר שהמשנה הראשונה (אצלנו) הזכירה את הנרות האחרונים,
והמשנה השנייה (כה.) את הנרות הראשונים.
ואילו אביי: "אוריי בעלמא הוא דקא מורי"
משנתנו לא עוסקת בסדר העבודות אלא בכך שהכהן עשה זאת ב7 הימים,
ולכן התנא לא הקפיד על איזה נרות הוא מדבר תחילה[2]
(יד: 6-)
נספח: הסבר מחלוקת חכמים ואבא שאול
| חכמים – הקטרה לפני הנרות | אבא שאול – נרות לפני ההקטרה |
| שחיטה וזריקה, דישון המזבח הפנימי, 5 נרות, קטורת, 2 נרות, | שחיטה, דישון מזב הפנימי, 5 נרות, זריקת הדם, 2 נרות, קטורת. |
| מקור A. שמות כז (לגבי המנורה) – לגבי הערב: B. שמות ל, ז-ח (לגבי מזבח הקטורת): | |
| עונים רבנן: בְּהֵיטִיבוֹ אֶת־הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה – בזמן שמסיים את הדלקת הנרות – כבר עשן הקטורת עולה מלפני כן. | א. פשט הבוקר: בְּהֵיטִיבוֹ אֶת־הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה – קודם נרות ואז קטורת. |
| ב. ראיה מהערב: בערב ברור שקודם הקטורת ואז הנרות, ושם יש לפרש: "וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת־הַנֵּרֹת בֵּין הָעֲרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה קְטֹרֶת תָּמִיד" – שהכוונה שכשמדליק – הקטורת כבר עולה. ממילא גם בבוקר יש לפרש כך. | עונה אבא שאול: אכן בערב – קודם קטורת ואז נרות (כי יש לימוד "אותו") אבל בבוקר – קודם נרות ואז קטורת |
[1] וכאן אי אפשר לתרץ שאצלנו זה ר"ש איש המצפה ושם לא, כי שתי המשניות במסכת יומא, לכן סביר ששניהם אותו התנא (אם כי רב פפא אכן יתרץ שזה מחלוקת תנאים בין המשניות, אבל תנאים אחרים).
[2] לפי זה לכאורה אפשר לתרץ כך את עצם הקושיא – שאין להקשות ממשנתנו על דף כה., כי כאן המטרה לא ללמד את סדר הפעולות.
