להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת פסחים ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן
דף יומי – יומא דף כ
(כ. במשנה – כא. 6+)
משנה – תחילת העבודה ביום כיפור – תרומת הדשן
בכל יום במקדש לפנות בוקר היו עושים את תרומת הדשן,
שלב א – כהן א עולה ומוריד חלק מהדשן במחתה לצד המזבח,
שלב ב – מפנים את השאר מחוץ לירושלים.
את תהד"ש עשו:
ביום רגיל – סביב קריאת הגבר.
ביו"כ – הקדימו לחצות הלילה.
בחגים – הקדימו לסוף האשמורת הראשונה.
(כ: 5+)
חלק א – למה הקדימו את תהד"ש?
ביו"כ – משום חולשת הכהן,
בחגים – בגלל כמות האנשים והצפיפות לפנות בוקר, שלא יפריעו לכהנים בזמן תהד"ש.
(כ. תחילת הגמרא)
חלק ב – המשנה בזבחים
איבר שנשרף (שלטה בו האור) וקפץ מהמזבח –
לפני חצות – מחזירים למזבח, אחרי חצות – לא מחזירים.
מקור (ויקרא ו) –
ב – הקטרת האיברים
"… זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל־הַמִּזְבֵּחַ כָּל־הַלַּיְלָה עַד־הַבֹּקֶר…".
ג – תרומת הדשן –
"…וְהֵרִים אֶת־הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת־הָעֹלָה עַל־הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ".
רב – זמן תרומת הדשן מתחיל אחרי זמן שריפת האיברים,
והרי מסמיכות הפסוק משמע ששניהם כל הלילה,
אלא מחלקים את הלילה:
עד חצות שריפת איברים (ואם נפל איבר – מחזירים),
אחרי חצות – זה כבר נחשב דשן (ואם נפל איבר לא מחזירים).
מקשה רב כהנא ממשנתנו:
שבחגים עושים תהד"ש גם לפני חצות!
רי"ח – הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל־הַמִּזְבֵּחַ כָּל־הַלַּיְלָה עַד־הַבֹּקֶר" –
כל הלילה – עד עלות השחר.
עד הבוקר – לתת לו בוקר נוסף מוקדשם יותר, כלומר חצות.
(כ: רבע)
חלק ג – גבר
רב – איש,
רבי שילא – תרנגול.
א. סיפור –
רב הסתיר את זהותו והיה אמורא של ר' שילא,
וכשר' שילא אמר שזה תרנגול רב אמר שזה איש,
ואז גילה את עצמו.
(כ: באמצע)
ב. תניא כוותיה:
כרב – היה כרוז בשם גביני.
[וקולו היה נשמע עד 3 פרסאות,
וגרפיס מאוד התרשם ונתן לו מתנות.
- A. קולו של הכה"ג בוידוי חזק יותר
(הגיע עד יריחו (10 פרסאות), אפילו בצום ואפילו ביום.
- B. למה בלילה הקול עובר יותר מרחק?
כי ביום גלגל החמה מנסר ומרעיש. - C. ברייתות:
ברייתא א – גלגל החמה והמונה של רומי מרעישים בכל העולם אך מקזזים זה את זה.
ברייתא ב – שלושה דברים שקולם הולך מסוף העולם ועד סופו –
הנ"ל,
וכן רעש הנשמה כשיוצאת (אך התפלוו על זה וביטלו)
ויש אומרים גם רידייא (שר הגשם).
כר' שילא – לא יצא אדם לדרך לפני קריאת הגבר, כלומר התרנגול.