הדף היומי – יומא כג

להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת פסחים ליחצו כאן (מומלץ)

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן

דף יומי – יומא דף כג

(כג. שליש – כד. 8+)

המשך תרומת הדשן

א. המשך ההגרלה – כמה אצבעות מוציאים (וחשש לרמאות)

הקדמה: היה חשש שכהן ירמה וינסה להיספר כשני אנשים,

לכן:

ברייתא א: כל כהן מוציא אצבע 1 ולא 2 (שלא ישנה באמצע כדי לשנות את התוצאה).
ברייתא ב: לא מוציאים 2 (האצבע יחד עם האגודל או האמה), וגם לא מוציאים אגודל בפני עצמו.

במשנה – אחת או שתיים

וקשה: A. זה דלא כברייתות הנ"ל. B. אם מוציא 2, ודאי שמוציא 1, אז למה זה מוזכר?
אלא מסביר רב חסדא: גם למשנה מותר רק 1, ורק לחולה אם מי שיושב לבד מותר 2.

וכן בברייתא א.

מי שבכ"ז הוציא 2? לכאורה יש סתירה:

בברייתא א (לגבי חולה) – מונין אחת.
בברייתא ב (לגבי מי השהוציא 2 ללא רשות) – "מונין", לכאורה הכוונה ל2.

תשובה: הכוונה ל1.

ומי שהוציא אגודל –

           ברייתא ב – מסלקים אותו מהמניין ומלקים אותו ב"פקיע".

פקיע = מרדא – שוט של ערבים לסוסים, שראשו חתוך להרבה רצועות.

[אביי – לגבי משנה בשקלים על בן ביבאי שהיה ממנוה על הפקיע,
תמיד חשבתי שהכוונה לממנוה על הפקעת (קריעת הבד לצורך) הפתילות,
עכשיו אני מבין שהכוונה לשוט.
(כג. שליש תחתון)

חלק ב – סיפור נוסף על הסכנה בתחרות הריצה

ת"ר – מעשה שאחד דקר את חברו בליבו והרגו!

א. מתי זה קרה?
לא יכול להיות שאחרי הסיפור במשנתנו – כי הרי הפסיקו את התחרויות ועברו להגרלה.
אלא לפני משנתנו – אז איך אחרי הרצח לא תיקנו כבר אז הגרלה?

כי רצח זה משהו יוצא דופן ולא חששו שיקרה שוב, בניגוד לדחיפות ונפילות.

ב. "עָמַד ר' צדוק  על מַעֲלוֹת הָאוּלָם, וְאָמַר: אָחִינוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל שִׁמְעוּ! הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ״כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה … וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשׁוֹפְטֶיךָ״. אָנוּ, עַל מִי לְהָבִיא עֶגְלָה עֲרוּפָה? עַל הָעִיר, אוֹ עַל הָעֲזָרוֹת? גָּעוּ כׇּל הָעָם בִּבְכִיָּה".

קשה:
הרי ירושלים לא מביאה עגלה ערופה,
וגם – כאן נודע מי היכהו,

אלא זה היה רק כדי להרבות בכייה.

(כג: 3+)

ג. בא אביו של התינוק ואמר – הרי הוא כפרתכם, ועדיין לא מת אז סכין טהורה.
"ללמדך שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים".

שאלה:
האם זה כי החמירו במיוחד בטהרת כלים,
או כי זלזלו בשפיכות דמים?

תשובה: זה כי זלזלו בשפיכות דמים, שהרי הברייתא ממשיכה: "וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאוד…" (שכבר אז, בבית ראשון, הוקל בעיניהם שפיכות דמים).

(כג: שליש)

חלק ג – האם תרומת הדשן והוצאת הדשן הם עבודות?

הפסוקים שנראה:

לגבי יום כיפור:

ויקרא טז, כג-כד:

וּבָא אַהֲרֹן אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת־בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל־הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם׃

וְרָחַץ אֶת־בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְלָבַשׁ אֶת־בְּגָדָיו וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת־עֹלָתוֹ וְאֶת־עֹלַת הָעָם וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד הָעָם׃

ויקרא ו – לגבי הדשן:

ג – תרומת הדשן: וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד (כתונת) וּמִכְנְסֵי־בַד יִלְבַּשׁ עַל־בְּשָׂרוֹ, וְהֵרִים אֶת־הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת־הָעֹלָה עַל־הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ׃

ד – הוצאת שאר הדשן: וּפָשַׁט אֶת־בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת־הַדֶּשֶׁן אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל־מָקוֹם טָהוֹר]

הנפקא מינות שנראה:

1. האם צריך בגדי כהונה?
2. האם כשרה בבעלי מומים?

אנחנו נפרש כפשט (רש"י?) ששני הדברים תלויים זה בזה, אם כי בראשונים מפצלים ביניהם (למשל שיתכן שדבר אינו עבודה ובכ"ז מצריך בגדים).

א. ת"ר – לגבי הוצאת הדשן

ת"ק – זה עבודה: צריך בגדי כהונה

הלימוד: "וּפָשַׁט אֶת־בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים"
בגדיו-בגדים: גז"ש ששניהם קודש,
אחרים – שהם פחותים יותר.

(כרי"ש – בגדים שבישל בהם קדירה לרבו לא יגיש בהם כוס לרבו).

ר"א – לא עבודה: כשרה בבעלי מומים.

("אחרים" – כהנים אחרים).
ומסתבר שגם לא מצריך בגדים (ריטב"א).

(כג: אמצע)

ב. לגבי תרומת הדשן

לפי ת"ק שההוצאה עבודה – ודאי שגם תרומת הדשן עבודה, וצריכה בגדים.

לפי ר"א שההוצאה לא עבודה – מה דין תרומת הדשן?

           ר"ל – אינה עבודה,

שהרי התורה מזכירה רק שני בגדים (מדו בד (כתונת) ומכנסיים)),
(אז אמנם בת"ק א"א לומר כך, כי לדעתו אפילו ההוצאה עבודה (ואז נפרש כרי"ח),
אבל בר"א שאפשר לפרש כך – ודאי שזה הפשט – שאינו עבודה).

רי"ח – כן עבודה,

והתורה הזכירה רק שניים והתכוונה שהוא הדין לשאר הבגדים.

[ולמה הזכירה דווקא אותם (כתונת ומכנסיים)?

"מידו בד" – ללמד שהכתונת צריכה להתאים לו באורך.
"ומכנסי בד ילבש על בשרו" – שזה הדבר הראשון שלובש.

ור"ל – אני גם יכול ללמוד את שני הדינים:
שהכתונת תתאים – מזה שכתוב "מידו" ולא כתונת,
שהמכנסיים ראשונים – מ"על בשרו"].

(כג: רבע תחתון)

נימא כתנאי:

"ילבש" (לכאורה מיותר כי כתוב לפני זה "ולבש") –

ר"י – לרבות גם את המצנפת ואבנט – עבודה.
ר' דוסא ורבי – לא מרבים מצנפט ואבנט אלא לומדים משהו אחר.

לכאורה – לא צריכים 4 בגדים – לא עבודה.

(כד. 6+)

דחייה – גם להם זה עבודה וגם הם מצריכים 4 בגדים (כרי"ח), אבל הם פשוט לא חושבים שצריך לזה לימוד (-כפי שרי"ח פשוט אמר "הוא הדין לשאר").

[מה השאר למדו מ"ילבש"?

ר' דוסא – לרבות בגדי לבן של כהן גדול (שכשרים גם לכהן הדיוט כל השנה).

[ומה שכתוב בכה"ג "והיניחם שם" – הכוונה שלא ישתמש ביו"כ אחר).

ורבי חולק:
1. האבנט שונה (כה"ג – פשתן, הדיוט – צמר ופשתן).

ור' דוסא חולק, ושניהם פשתן.

2. בגדים שהשתמשו בקה"ק ישתמשו בקודש?!
3. "והיניחם שם" – שצריכים גניזה.

ור' דוסא – הכוונה רק שלא ישתמש בהם שוב ביו"כ אחר.

רבי – לרבות בגדים שחוקים שמותרים בכל העבודות.