הדף היומי – יומא כו

להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת פסחים ליחצו כאן (מומלץ)

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן

דף יומי – יומא דף כו

(כו. במשנה – כו: משנה שנייה)

המשך הפיסות (הגרלות) על התפקידים השונים

תזכורת ל4 הפיסות:

1. 1 – תרומת הדשן (+ סידור המערכה ושני גזרי עצים).
2. 13 – עבודות התמיד העיקריות (1 שוחט, 1 זורק, 1 מדשן מזבח פנימי, 1 מדשן מנורה, 5 לנתחים, 1 לקרביים, 1 למנחת הסולת, 1 לחביתי כה"ג, 1 ליין נסך).
3. 1 לקטורת
4. 1 להעלאת האיברים מהכבש לגג המזבח.

חלק א – הפיס השלישי – חדשים לקטורת

כלומר מי שלא הקטיר אף פעם,
ואכן תנא – מעולם לא שנה בה,

ולמה? כי מעשירה.

מקור (דברים לג (וזאת הברכה, בשבט לוי)) –
"יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב… יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל־מִזְבְּחֶךָ׃
בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו…".

והרי גם עולה (כליל) מוזכרת שם?
סביר שהפסוק מתייחס לפחות שכיח (קטורת), אחרת כולם יהיו עשירים…

[אגב, רבא:
מורי הוראה תמיד מלוי (הפסוק הנ"ל),
או יששכר – וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים לָדַעַת מַה־יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל (דבה"י א, יב).

ואמנם גם ביהודה כתוב – יְהוּדָה מְחֹקְקִי (תהלים ס),
ואכן יש למדנים מיהודה, אך לא זכו שיקבעו תמיד הלכה כמותם.

(כו. באמצע)

חלק ב – תמיד של בין הערביים

רי"ח – לא עשו פיס שוב, אלא חוזרים על התפקידים של הבוקר.

קושיות:

1. מיתיבי – כשם שמפייסין שחרית כך מפייסין ערבית

תשובה – זה בקטורת (שכל כהן הקטיר פעם בחייו).

2. והתניא – כשם שמפייסין לו שחרית כך מפייסין לו ערבית – לשון זכר – קרבן התמיד.

תשובה – תגרוס "לה" (קטורת).

3. והתניא – כשם שמפייסין לו שחרית כך מפייסין לו ערבית – לשון זכר – קרבן,
   וכשם שמפייסין לה שחרית כך מפייסין לה ערבית – לשון נקבה – קטורת.

תשובה – זה בשבת (בשבת המשמר השבועי היה מתחלף בצהריים).

שאלה:

לפי ההווה אמינא שעושים פיס נוסף – הרי יוצא שיש פיס חמישי (ושישי)! (עושים את כל הפיס השני והרביעי שוב).

תשובה: ההווה אמינא היתה שיעשו את זה כשבאו בבוקר, כך שזה לא מוסיף עוד התכנסות לפיס.

(כו. 7-)

חלק ג – העלאת האיברים למזבח (הפיס הרביעי)

א. כאמור אתמול, בפיס השני 6 כהנים העלו את האיברים לכבש המזבח, ואז הלכו לקרות ק"ש.
עכשיו השאלה מי ממשיך ומעלה למזבח עצמו?

משנתנו – עשו פיס רביעי[1]

סברא: ברוב עם הדרת מלך.

ראב"י (מסכת תמיד) – אותם כהנים שהעלו לכבש.

סברא: לא דרך ארץ שכהן יתחיל ולא יסיים (נראה כטורח עליו).

ב. אז מה הפיס ה4 של ראב"י?

הפיס הנוסף שראינו אתמול – הכנסת גחלים למחתה של הקטורת,
ואילו משנתנו – היא כמו ר"י שם שחלק על הפסי הנוסף.

ולסיכום:

למשנתנו – פיס 3: קטורת, פיס 4: העלאה לגג המזבח (וכר"י – שאין פיס על מילוי המחתה),
ראב"י – פיס 3: מילוי המחתה, פיס 4: הקטורת (ואין פיס על העלאת האיברים לגג המזבח).

[ואגב, ואם יש תנא שסובר 5 פייסות – הוא משלב בין שניהם:

כראב"י שיש פיס על המחתה,
וכר"י – שיש פיס על האיברים].

(כו: במשנה)

חלק ד – (פיס שני) כמה כהנים מעלים את איברי התמיד

משנה:

תמיד של שחר (משלב העלאת האיברים) קרב במספר הבא של כהנים (כמו שפירטנו במשנה כה.):

ביום חול 9: 5 לנתחים, 1 לקרביים, 1 למנחת הסולת, 1 לחביתי כה"ג, 1 ליין נסך.
בסוכות 10: 9 הנ"ל ועוד 1 לצלוחית מים (לניסוך המים).
           בשבת 11: 9 הנ"ל ועוד 2 עם שני הבזיכים (כלים עם לבונה) שעל שולחן לחם הפנים.
שבת + סוכות 12: 9 ועוד 3 (1 לצלוחית מים ועוד 2 לבזיכי הלבונה))

תמיד של בין הערביים:
           ביום חול 11: 9 הנ"ל, ו2 עם 2 גזרי עצים.

(גם בבוקר העלו שני גזרי עצים (ראינו שמי שזכה בתהד"ש בפיס הראשון זכה גם בסידור עצי המערכה והעלאת גזרי העצים),
התנא לא מונה את זה כי זה היה לפני השחיטה (ע"י כהן 1), ואילו המשנה מדברת רק על התפקידים משלב העלאת האיברים.
בבין הערביים לעו"ז העלו את הגזרים אחרי העלאת האיברים לכבש ולפני העלאתם על המזבח עצמו).

גמרא:

(כו: 3 שורות לפני המשנה השנייה)

ג. תני ר' חייא

בדיוק כמו משנתנו, אבל סופר את כל עבודות התמיד ולא רק משלב ההלאה (כלומר בסה"כ: כל הכהנים שזוכים בפיס השני (משנה כה.)), ולכן מוסיף 4 על משנתנו:

1 שוחט,
1 זורק,
1 מדשן מזבח פנימי,
1 מדשן מנורה,

וכך יוצא:

ביום חול 13 (9 של משנתנו + 4),
בסוכות עוד כהן 1 לצלוחית המים = 14,
בשבת עוד 2 כהנים לבזיכי הלבונה = 15.
בשבת בסוכות 13+1+2 = 16.

והתניא שלפעמים יש 17?

           זה כר"י – וזה מתייחס לפיס ה4 לדעתו, שזה מי יעלה את האיברים למזבח עצמו.

(חזרה לתחילת הגמרא)

א. ר' אבא –אין ניסוך המים בבין הערביים

מוכח ממשנתנו: כי אם היה – אז סוכות בבין הערביים זה היה 12 (11 + 1 עם המים).
רב אשי – מוכח במשנה בסוכה (מח:) – מהסיפור שרגמו באתרוגים כהן צדוקי שניסך את המים על רגליו.

ולמה הוגש שרגמוהו באתרוגים? ללמד שזה היה בזמן ההלל בבוקר, ומכאן שבבין הערביים אין ניסוך מים.

(כו: באמצע)

ב. המקור לשני גזרי העצים

לגבי העצים בבוקר  – זה פסוק מפורש:
וְהָאֵשׁ עַל־הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד־בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים (ויקרא ו, ה).

מה לגבי בין הערביים?

רשב"י – זה נלמד מעולת נדבה – וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל־הַמִּזְבֵּחַ וְעָרְכוּ עֵצִים עַל־הָאֵשׁ  (ויקרא א, ז).

אם אינו עניין לבוקר (שמפורש בפרק ו) – תנהו עניין לערב.
(וגם רואים שבבוקר זה כהן אחד (וביער) ובערב שני כהנים (וערכו)).

ואולי זה גם לבוקר, ומלמד שצריך פעמיים שני גזרים?
תשובה: אם כן היה צריך בשני הפסוקים להשתמש באותה לשון (וביער).

אולי לא השתמשו באותה לשון כדי ללמד שפעם ראשונה כהן אחד, פעם שנייה שני כהנים.
דחייה: יכלו להשתמש באותו לשון, ופשוט לכתוב ביחיד ורבים (ובעיר וביערו, או וערך וערכו).
אלא שמע מינה שזה מדבר על משהו אחר – על הערב.

[1] מחלוקת במפרשים אם זה שוב 6 כהנים או כהן 1.