להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת פסחים ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן
דף יומי – יומא דף מב
(מא: במשנה – מב שליש תחתון)
לשון של זוהרית
משנה (אחרי ההגרלה) –
קשר לשון של זהורית (צמר צבוע אדום) על ראשו השעיר המשתלח, והעמידו לכיוון מזרח – כנגד בית שילוחו,
"ולנשחט כנגד בית שחיטתו".
חלק א – "ולנשחט כנגד בית שחיטתו" –
איבעיא להו –
או – שקושר לשון זהורית על צווארו,
או – שמשאיר אותו עומד לכיוון מערב (לכיוון צפון העזרה, ששם יישחט).
ת"ש – תני רב יוסף: מצטט את המשנה ומוסיף – שלא יתערבו זה בזה או באחרים.
כדי למנוע את הערבוב גם באחרים צריך לומר שקשרו לשניהם (לה' – בצוואר, לעזאזל – בראשו).
(מא: רבע תחתון)
חלק ב – שיעור לשונות של זהורית בשלושה תחומים
ישנם שלושה תחומים בהם יש לשון של זהורית:
- שעיר לעזאזל,
- פרה אדומה (שוחטים ושורפים את הפרה אדומה, וזורקים לתוך האש עץ ארז, אזוב ושני תולעת.
- מצורע (שוחט ציפור אחת על גבי כלי עם מי מעיין בתוכו, ואז טובל למים ציפור שנייה יחד עם עץ ארז, אזוב ושני תולעת).
א. האם צריכות שיעור?
- A. ר' יצחק (תנא) – לגבי השעיר והפרה: שמעתי שאחת צריכה שיעור ואחת לא, ואיני יודע איזה.
רב יוסף – סביר ששל השעיר צריכה שיעור, כי צריכים לחלק את הצמר לשניים (אחד על הסלע ואחד על הראש).
קושיות:
- רמי בר חמא – הרי לשל הפרה אדומה צריך "כובד" כדי שהצמר ירד עד התחתית של המדורה.
עונה רבא: זה מחלוקת תנאים אם צריך כובד, ורב יוסף כדעה שלא צריך.
- אביי – והרי גם את של הפרה צריכים לחלק?
משנה בפרה: לוקח את השני תולעת וכורך בה את העץ ארז והאזוב, ולכאורה הכוונה שחוצה ומשתמש בחלק כדי לכרוך.
תשובה: הכוונה שכורך בזנה השני, כלומר בלי לחלק.
- B. לגבי הצורך ב"כובד" בשני תולעת בפרה אדומה
רב: נשרפו באוויר האש – כשרה.
מיתיבי: נתהבהב באוויר – פסולה (מביא לשון אחרת).
תשובות:
- אביי: באש קולחת (גבוהה) – לא כשר, באש כפופה (נמוכה) – כשרה.[1]
- רבא: זה מחלוקת תנאים אם צריך כובד.
דתניא – מחלוקת התנאים לגבי כובד – למה כורכן?
רבי – שיהיו באגודה אחת (ולקח הכהן עץ ארז, ואזוב ושני תולעת)
← לא צריך כובד.
ר"א בר"ש – כדי שיהא בהן כובד.
← צריך כובד.
למי שאומר שצריך כובד – יוצא שזה חולק על ר' יצחק (A) – ולשניהם יש שיעור.
(מא: 3-)
- C. משקל הלשונות:
רב דימי – רי"ח, ע"פ ההסבר של רבין-ר' יונתן:
פרה – 10 זוז (כי צריך כובד),
שעיר – 8 זוז (שני סלעים) – כי צריכים לחלק אותה כנ"ל,
מצורע – 2 זוז (שקל) – כי לא צריכה חלוקה.
רי"ח עצמו – זו מחלוקת תנאים (רי"ח – לגבי פרה, ר' ירמיה מדיפתי – לגבי שעיר) –
ר"ש בן חלפתא ורבנן –
אחד אמר – 10 זוז,
אחד אמר – 2 זוז (שקל).
(מב. שליש)
חלק זה מובא אגב הספק של ר' יצחק לעיל (על הלשון של זהורית), כי הוא דומה בסגנון שלו.
חלק ג (אגב) – שחיטה בזר בפר כה"ג ובפרה אדומה
א. ר' יצחק – שמעתי שאחת כשרה בזר ואחת לא, ואיני יודע איזה,
רב ושמואל (בהתחלה לא יודעים מי אמר מה, אך מהר מכריעים מר' זירא) –
רב – שחיטת פרה אדומה פסולה בזר (אלא צריך דווקא דגן כה"ג).
שמואל – שחיטת פרו של כה"ג ביו"כ פסולה בזר (אלא צריך דווקא כה"ג).
מקור:
שמואל – פרו של כה"ג:
וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת־פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר־לוֹ…
וְהָיְתָה־זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם (ויקרא טז, יא + לד).
ואילו רב – שחיטה אינה עבודה, לכן "חוקת" לא כולל את זה,
ורק בפרה אדומה – שכל העסק לא קרבן אלא רק קודשי בדק הבית (שהרי מוקרב בחוץ!), שם "חוקת" כולל גם "לא עבודות".
וכמו שמצאנו במראות נגעים שזה לא עבודה וצריך דווקא כהן.
רב – בפרה אדומה:
זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר־צִוָּה ה'…. וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל־אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו (במדבר יט, ב-ג).
ואילו שמואל – "וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו" – משמע שמישהו אחר שוחט בפני אלעזר.
ורב – זה מלמד שלא יסיח דעתו מלשמור על הפרה.
ושמואל – שלא יסיח לומד מ" וְשָׂרַף אֶת־הַפָּרָה לְעֵינָיו" (פסוק ה)
ורב – הדין כתוב פעמיים, וצריכא:
גם בשחיטה (שזה תחילת עבודה)
וגם בשריפה (שזה מכשיר את הפרה למצוותה).
(מב: 1+)
[ואגב –
הדין נלמד גם לגבי איסוף האפר ונתינת המים –
"וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת אֵפֶר הַפָּרָה… וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִוא" (פסוק ט)
ולכאורה יכולנו ללמוד משם לשאר שלבי הפרה (וגם שחיטה ושריפה), אז למה בכ"ז נכתב? למעט:
השלכת עץ ארז אזוב ושני תולעת – שזה התעסקות בגוף הפרה עצמה, ושם לא צריך שמירה מיוחדת.
(מב: 3+)
ב. עוד על שחיטת פרה אדומה בזר
רב אמי – כשרה,
רי"צ נפחא – פסולה,
עולא – שתי גרסאות מה אמר.
מתיב ר' יהושע בר אבא – ראיה לרב שפוסל:
ברייתא ארוכה שפוסלת אישה לשחוט פרה אדומה,
כי כתוב "אלעזר".
ומסביר אביי את הקושיא – כמו ש"אלעזר ולא אישה", כך "אלעזר ולא זר".
[ועכשיו נראה את הברייתא כולה:
- A. הנחת יסוד – האם צריך דווקא איש?
כשכתוב אלעזר או כהן – זה דווקא איש ולא אישה:
שחיטה, קבלת הדם והזאתו, שריפה, השלכת עץ ארז אזוב ושני תולעת
כשלא כתוב, אז זה גם אישה:
איסוף האפר ומילוי המים.
- B. האם צריך דווקא ביום?
לגבי הזאה כתוב שזה דווקא יום ("הוּא יִתְחַטָּא־בוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי…" (יב))
מה לגבי השאר? "זאת חוקת התורה"
מצד אחד "זאת" – בא לצמצם,
מצד שני "תורה" – מרחיב (תורה אחת לכל השלבים של הפרה).
לכן חלק מהשלבים לומדים מהזאה (שדווקא יום) וחלק לא.
ומה ראית? (איך נבחר מה כן ומה לא?)
כל מי שדומה להזאה שדווקא איש, דומה לה גם שדווקא יום,
מי שלא דווקא איש, גם לא דווקא יום.
[1] לכאורה אומר שצריך כובד, אבל באש נמוכה גם אם לא הגיע ממש לתחתית – זה מספיק.
