להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת פסחים ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן
דף יומי – יומא דף סז
המשך שילוח השעיר לעזאזל
הפסוקים
י – וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יׇעֳמַד־חַי לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה׃
כא – וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת־שְׁתֵּי יָדָו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת־כׇּל־עֲוֺנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת־כׇּל־פִּשְׁעֵיהֶם לְכׇל־חַטֹּאתָם, וְנָתַן אֹתָם עַל־רֹאשׁ הַשָּׂעִיר, וְשִׁלַּח בְּיַד־אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה׃
כב – וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת־כׇּל־עֲוֺנֹתָם אֶל־אֶרֶץ גְּזֵרָה וְשִׁלַּח אֶת־הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר׃
א. ליווי המשלח
- A. לאורך כל הדרך ליוו אותו אנשים.
אבל יש בעיה – רק לו מותר לצאת מחוץ לתחום,
לכן חילקו את הדרך למקטעים, וכל פעם ליוו אותו אנשים אחרים עד קצה תחום שבת שלהם (2000 = מיל).
ת"ק (ר"מ בברייתא) – המרחק לצוק 12 מיל (שזה 90 ריס, כל כל מיל = 7.5 ריס).
עשו 10 סוכות מנוחה אחרי כל מיל (סה"כ 10 מיל),
ומהסוכה האחרונה עד הצוק עוד 2 מיל.
ליוו אותו מירושלים ומכל סוכה עד הסוכה הבאה (קצה תחום שבת),
ובסוכה האחרונה ליוו אותו רק מיל, והסתכלו מרחוק כשהלך את המיל הנוסף (ברייתא בהמשך – "כמאן אזלא") (תוס' ישנים – שרק המשלח יראה את לשון הזהורית).
ר"י ור"יס – המרחק 10 מיל,
ר"י – היו 9 סוכות, והאחרון במרחק מיל מהצוק
(וכך ליוו אותו אנשי הסוכה האחרונה עד הצוק עצמו).
רי"ס – 5 סוכות – סוכה אחרי כל 2 מיל.
האנשים בירושלים ובסוכות עשו עירוב תחומין, וכך יכלו ללכת 2 מיל (4000 אמה).
ר"א ברי"ס – עקרונית יכלו להסתפק בשתי סוכות
- יעשו עירוב תחומין (כך שיוכלו ללכת 2 מילים).
2. יעשו שני צוותים בכל סוכה –
צוות אחד שיערב לכיוון ירושלים, ויצא לקבל את פניו 2 מיל,
וצוות שני שיערב לכיוון הצוק וימשיך איתו הלאה 2 מיל.
(סז. אמצע)
- B. בכל סוכה אומרים לו "הרי מזון והרי מים"
(בכ"ז – הליכה של כ12 ק"מ בחום ובצום).
תנא – מעולם לא הוצרך המשלח לכך,
אלא שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו.
ב. לשון הזהורית
בברייתא (תנו רבנן) – ת"ק ובהמשך בשם ר"א הקפר –
בראשונה היו קושרים לשון של זהורית על פתח האולם מבחוץ,
ואם הלבינה – זה סימן שנתכפרו ("אם יהיו חטאיכם כשנים, כשלג ילבינו" (ישעיהו א).
אבל אז כשלא הלבינה היו עצובים.
לכן העבירו לפתח האולם מבפנים.
אבל עדיין הציצו,
ולכן העבירו לשעיר עצמו (שרק המשלח יראה).[1]
משנתנו – כשהגיע לצוק חילק את הלשון לשניים,
חצי קשר על סלע וחצי על קרני השעיר.
למה?
אם ישים רק על הסלע – יתכן שיראה שהלבין עוד לפני שדחף את השעיר, ואז ישכח לדוחפו מרוב התרגשות. לכן מתעסק בראש השעיר וכך לא ישכח.
ואם ישים רק על השעיר – אולי לא יצליח לראות אם הלבין, לכן שם גם על הסלע.
(סז. 3-)
ג. האם איברי השעיר מותרים בהנאה? רב ושמואל:
מותרים – "בַּמִּדְבָּר" – הם הפקר כמדבר.
(ו"גזרה" דתניא:
- שהצוק גזור וחתוך מתוך האדמה.
- שצריך צוק שיגרום לאבריו להיגזר ולהתפרק.
- שמא תאמר מעשה תוהו הוא? אני ה' גזרתיו, ואין לך רשות להרהר בהן.
רבא – כך מסתבר, כי לא סביר שהתורה תגרום לאנשים לתקלה (שיהנו מהאברים מבלי לדעת).
אסורים – "אֶל־אֶרֶץ גְּזֵרָה" – מלשון איסור.
(ו"במדבר" דתניא: יש 3 מדברות בפסוקים, לרבות: שילה, נוב וגבעון, והמקדש).
(סז: רבע)
אגב זה –
- A. עוד שלוש ברייתות עם דרשות על "מדבר", "גזרה", ו"עזאזל"
מדבר – שלא יהיה בישוב,
גזרה – כנ"ל – שזהו צוק חתוך וזקוף מהאדמה.
עזאזל –
- שיהיה הר עז וקשה (אל = חזק וקשה).
וכן בעוד ברייתא – קשה שבהרים. - דבי רי"ש – מכפר (אפילו) על מעשה המלאכים עוזא ועזאל ("וַיִּרְאוּ בְנֵי־הָאֱלֹהִים אֶת־בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ" (בראשית ו, ב) – חטאי עריות.
(שליש)
- B. עוד ברייתא על "גזירה גזרתי" –
"אֶת־מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת־חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא יח, ד)
משפטים – דברים הגיוניים שהיינו חושבים עליהם גם לולי שנכתבו –
עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים, גזל ומגדף.
חוקים – דברים שהשטן משיב עליהם (לכאורה ללא הגיון) –
חזיר, שעטנז, חליצה, טהרת מצורע, שעיר לעזאזל.
"אני ה'" – ושמא תאמר מעשה תוהו הם? אני ה' חקקתיו, ואין לך רשות להרהר בהן.
(סז: 10- לפני המשנה)
ד. טומאת בגדיו המשלח
"וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת־הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת־בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְאַחֲרֵי־כֵן יָבוֹא אֶל־הַמַּחֲנֶה" (פסוק כו).
מתי מטמא?
ת"ק (ר"י בברייתא) – משיצא מהעיר
"וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת־הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל" –
וְהַמְשַׁלֵּחַ – מיד כשהתחיל בשליחות,
לַעֲזָאזֵל – שיגיע לצוק,
אלא עושים פשרה: כשיצא מהעיר לכיוון המדבר.
רי"ס (בברייתא) – כשמגיע לצוק (גם לפני שדחאו),
" לַעֲזָאזֵל יְכַבֵּס בְּגָדָיו" – הכיבוס צמוד לעזאזל.
ר"ש (משנה וברייתא) – משדחאו לצוק
וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת־הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל – השילוח הוא הדחיפה מהצוק.
[1] לעיל במשנה (מא:) למדנו שמיד אחרי ההגרלה קשרו לשון זהורית על ראש השעיר.
לפי רש"י כאן מדובר באותה לשון של זהורית, שמוריד אותה כשמגיע לצוק, מחלקה, ואז קושרה שוב על הראש ועל הסלע.
לפי תוס' ישנים יתכן שזו לשון אחרת שהביאו מבעוד יום, ואילו את הלשון שקשרו אחרי ההגרלה הורידו לפני שילוח.
מה שעדיין לא ברור לי האם בעבר, כשהיו קושרים על פתח האולם, האם מדובר באותה לשון או לשון אחרת.
תגובה אחת
לא בהכרח שלרבי יוסי היו 2 מיל בין כל סוכה וסוכה, היו בסהכ 10 מילים ו5 סוכות שזה 6 מסעות ולכן היה מיל ועוד שני שליש מיל בין הסוכות ולכן רשי כותב היה מלווה יותר ממיל לא בהכרח 2 מיל ( אאכ נסביר שזה כרבי מאיר 12 מיל , אך כתוב במפורש ברבי יוסי עשרה מילים)