להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת פסחים ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן
דף יומי – יומא דף סח
(סז: במשנה – סח: סוף פרק שני שעירי)
חלק א – המשך הטיפול בפר ובשעיר
(אחרי זריקת הדם של הפר והשעיר עברנו לשליחת השעיר לעזאזל, ועכשיו חוזרים להמשך הטיפול בפר והשעיר).
א. הוצאת האימורים
קורע את הפר והשעיר ומוציא את האימורים (חלבים, כליות, יותרת הכבד)
נותנם במגיס (קערה) "והקטירן".
גמרא – לא באמת מקטיר עכשיו, יש עוד כמה שלבים לפני כן (ראה חלק ב)
אלא הכוונה שמוציאם "להקטירם".
ב. האם עושים ניתוח והפשטה לפני ההוצאה ו/או השריפה?
- A. בקרבן עולה מפשיטים ומנתחים –
כלומר חותכים את הכבש להרבה חלקים שונים (נכתוב לפי סדר הבהמה) – הראש, הצוואר, החזה, דופן ימנית, דופן שמאלית, הרגליים, הכרעיים, העוקץ.
המקור (ויקרא א, ו+ ח + יג)
וְהִפְשִׁיט אֶת־הָעֹלָה וְנִתַּח אֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ…
וְעָרְכוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֵת הַנְּתָחִים, אֶת־הָרֹאשׁ וְאֶת־הַפָּדֶר, עַל־הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל־הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל־הַמִּזְבֵּחַ.
וְהַקֶּרֶב וְהַכְּרָעַיִם יִרְחַץ בַּמָּיִם וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת־הַכֹּל וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה…
- B. בפר ושעיר –
בזמן ההוצאה – רק מוציאים את האימורים,
אבל לא מפשיטים ולא מנתחים אלא מוציאים כמות שהם עם העור.
(במשנה – "קלען במקלעות" –
עושים צורת "פלוס" משתי מקלות, ומנחים הפר והשעיר עליהם, כשהם פתוחים, וכשהאיברים קלועים (מעורבבים) זה בזה – אבל עדיין מחוברים לעור).
לפני השריפה – עושים ניתוח אבל לא מפשיטים את העור
המקור – רבי: לומדי יו"כ מפר כהן משיח (עור, בשר, פרש):
ביו"כ –
וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר הוּבָא אֶת־דָּמָם לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ יוֹצִיא אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׂרְפוּ בָאֵשׁ אֶת־עֹרֹתָם וְאֶת־בְּשָׂרָם וְאֶת־פִּרְשָׁם (טז, כז)
בפר כהן משיח –
וְאֶת־עוֹר הַפָּר וְאֶת־כׇּל־בְּשָׂרוֹ עַל־רֹאשׁוֹ וְעַל־כְּרָעָיו וְקִרְבּוֹ וּפִרְשׁוֹ. וְהוֹצִיא אֶת־כׇּל־הַפָּר אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל־מָקוֹם טָהוֹר אֶל־שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן וְשָׂרַף אֹתוֹ עַל־עֵצִים בָּאֵשׁ עַל־שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף (ד, יא-יב)
- C. בפר כהן משיח – כאמור, גם כן – מנתחים ולא מפשיטים.
המקור (הפסוקים הנ"ל) –
וְאֶת־עוֹר הַפָּר וְאֶת־כׇּל־בְּשָׂרוֹ עַל־רֹאשׁוֹ וְעַל־כְּרָעָיו וְקִרְבּוֹ וּפִרְשׁוֹ.
וְהוֹצִיא אֶת־כׇּל־הַפָּר אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל־מָקוֹם טָהוֹר אֶל־שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן וְשָׂרַף אֹתוֹ עַל־עֵצִים בָּאֵשׁ עַל־שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף (ד, יא-יב)
- a. "והוציא" – מוציא הכל בבת אחת. מכאן שלפני ההוצאה ודאי שלא מפשיטים או מנתחים (אלא רק פותחים להוציא את האימורים).
- b. מצד שני – לא שורפים שלם אלא כן מנתחים:
לומדים מעולה – שגם שם וגם פה מוזכרים הראש והכרעיים בנפרד.
- c. מצד שלישי – למרות שלומדים מעולה, בכ"ז לא מפשיטים:
(יש כאן 3 זוגות:
עור ובשר,
ראש וכרעיים (שוקיים),
קרבו ופרשו.
ולומדים שכשם שאת הפרש לא שורפים בנפרד אלא בתוך הקרב,
כך את הבשר לא שורפים בנפרד אלא יחד עם העור (תוס').
(סח. שליש, דילוג לאמצע, נלמד 10 שורות)
[ג. איפה שורפים? מחוץ ל3 מחנות (מחוץ לירושלים).
מקור:
ביו"כ – רש"י: גז"ש משאר חטאות הנשרפות (פר כהן משיח ופר העלם דבר של ציבור).
(יש גז"ש בהקשר אחר בזבחים לט.
ואומר רש"י שניתן להשתמש באותה גז"ש גם לגבי מיקום השריפה וטומאת השורף).
בשאר חטאות הנשרפות – דתניא:
שילוב של 3 פסוקים:
- בפר כהן משיח (ד, יב):
וְהוֹצִיא אֶת־כׇּל־הַפָּר אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל־מָקוֹם טָהוֹר אֶל־שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן וְשָׂרַף אֹתוֹ עַל־עֵצִים בָּאֵשׁ עַל־שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף. - בפר העלם דבר של ציבור (ד, כא):
וְהוֹצִיא אֶת־הַפָּר אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׂרַף אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר שָׂרַף אֵת הַפָּר הָרִאשׁוֹן חַטַּאת הַקָּהָל הוּא.
כיון שכתוב כבר "כאשר שרף" – ברור שזה מחוץ למחנה,
אלא למה כתוב שוב מחוץ למחנה? להוסיף מחנה 2.
- בפינוי הדשן (ו, ד):
וּפָשַׁט אֶת־בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת־הַדֶּשֶׁן אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל־מָקוֹם טָהוֹר.
כיון שבפר כהן כבר כתוב "אל שפך הדשן", ברור ששפך הדשן הוא מחוץ למחנה.
אלא למה כתוב בדשן "אל מחוץ למחנה"? להוסיף מחנה 3.
(חזרה מ7- לשליש עליון)
ד. מתי השורף נטמא (ביו"כ)?
- A. במשנה –
ת"ק – משיצאו מהעזרה (= מחנה 1 = שכינה),
ר"ש – משיצית האור ברובן.
- B. תנו רבנן – מקור:
ת"ק – ו"ְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת… יוֹצִיא אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׂרְפוּ בָאֵשׁ…
וְהַשֹּׂרֵף אֹתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו…".
והרי באמת מוציאים מחוץ ל3 מחנות (נלמד כאמור מחטאות הפנימיות),
אז למה כתוב מחנה אחד?
ללמד שנטמא מיד כשיוצא ממנחה אחד.
(דילוג אמצע עד 7-)
ור"ש – משיצית האור (פשט: והשורף אותה יכבס בגדיו…")
ולמה כתוב מחנה?
ללמד לגבי פרה אדומה (שגם שם נאמר "מחוץ למחנה"):
מיו"כ לפרה אדומה – שזה מחוץ ל3 מחנות,
מפרה ליו"כ – שזה בצד מזרח.
(ואילו ת"ק שלא לומד מפרה אדומה,
שורפים בצפון ולא במזרח (בברייתא).
(דילוג סח: 1+ עד 7+)
- C. עוד ברייתא כר"ש – ת"ר:
"וְהַשֹּׂרֵף אֹתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו" – דווקא השורף (וכן המסייע בשעת שריפה),
ולא מסדר העצים או המצית.
[ואם נעשו כבר אפר – המסייע כבר לא נטמא.
ואם נחרכו (רש"י – ניתכו) אבל עוד לא נעשו אפר, ואז סייע:
ת"ק – נטמא,
ר"א בר"ש – לא נטמא.
(סח:, חזרה מהמשנה ל1+)
ה. האם צריך שיהיה שם דשן?
(לעיל הבאנו ברייתא שלפי ת"ק שרפו בצפון ולא במזרח. באותה ברייתא:
כתוב בפר כהן משיח – "אֶל־שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן" –
רי"ס – נשרפים על בית הדשן – כלומר צריכים שיהיה שם כבר דשן.
אך ת"ק – לא צריך (לא אמר בפירוש, אבל רי"ס התייחס אליו, לכן משמע שת"ק לא מצריך).
מחלוקת דומה בעוד ברייתא:
ת"ק – שיהא לשם דשן (כרי"ס).
ראב"י – שיהא מקומו משופך (מדרון).
רבא – כת"ק בברייתא הקודמת שלא צריך.
אביי – אולי מסכים שצריך, ורק מוסיף תנאי נוסף.
(דילוג 7+ עד המשנה)
חלק ב – המשך העבודה
אנחנו חוזרים למקדש, להמשך סדר העבודה.
נחזור: הזאת הדמים של הפר והשעיר, שילוח השעיר לעזאזל, הוצאת האימורים מהפר והשעיר ונתינתם במגיס (קערה), ושליחת הפר והשעיר לשריפה (על ידי אחרים).
הכה"ג עצמו כעת מחכה לשמוע שהשעיר הגיע למדבר כדי שיוכל להמשיך לשלבים הבאים: קריאה בתורה, הקרבת אילו ואיל העם (זהב), הוצאת הכף ומחתה (לבן), מוספים והקטרת האימורים של הפר והשעיר (זהב), תמיד של בין הערביים (זהב).
אמרו לו שהשעיר הגיע למדבר (לא עד הצוק) ורק אז הכהן ממשיך בעבודה.
ואיך ידעו?
ת"ק – דירכאות (צופים) שמניפים זה לזה עם סודרין.
ר"י – המלווים ליוו מיל אחד, חזרו מיל אחד ואסז חיכו עוד מיל = 3 מיל, שזה המרחק למדבר.
(אביי – מכאן שברגע שהגיע למדבר נעשית מצוותו, גם ללא הצוק).
רי"ש – ידעו לפי הלשון של זהורית שהיתה באולם (שהלבינה כשהגיע למדבר).
- זה רק בתקופה שהלשון היתה באולם, אולם אתמול ראינו שאח"כ קשרו רק לשעיר.
- בנוסף, ראינו אתמול שהלשון היתה מלבינה לפעמים לפני הדחיפה לצוק ולפעמים אחרי, וזה לא כרי"ש).
