להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת פסחים ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן
דף יומי – יומא דף פ
(עט: 1- עד פא. במשנה)
עוד דיונים על שיעורי אכילה אסורה (ביו"כ ובכלל)
חלק א – רבי: כמו ביו"כ (כותבת הגסה), גם בטומאת אוכלין – השיעור שונה מהרגיל (ביצה).
הסבר:
- A. מה הקשר בין יו"כ לטומאת אוכלין?
ביו"כ התורה שינתה "במשמעו" (כתבה את איסור האכילה אחרת), ולכן גם השיעור שונה,
ומכאן שבכל שינוי בניסוח – השיעור אחר,
ולכן גם בטומאת אוכלין – כיון ששינה בניסוח – השיעור אחר.
- B. השינוי ביו"כ –
כתוב: "כִּי כׇל־הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא־תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ" (ויקרא כג, כט)
ולא כתוב "אשר תאכל".
ולכן כאן השיעור הוא מה שמונע עינוי – כותבת הגסה (כמו שראינו אתמול).
- C. השינוי בטומאת אוכלין –
"מִכׇּל־הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל" (ויקרא יא, לד) – ומכאן לומדים שהשיעור הוא ביצה.
איך למדו שדווקא ביצה?
- ר' אבהו – ר"א:
"אוכל הבא מחמת אוכל".
אך מקשה הגמרא – יש עוד אוכל הבא מחמת אוכל –
גדי? חסר שחיטה.
בן פקועה (תינוק במעי אמו שנשחטה)? חסר קריעה להוצאת הדם.
ביצה של עוף גדל? (בר יוכני) תפסת מרובה לא צפסת.
ביצה של עוף קטן?
קשה.
- ר' אבהו עצמו: "אֲשֶׁר יֵאָכֵל" – שיעור שאפשר לאוכלו בבת אחת – ביצה.
- D. ולמה צריך את הראיה מיו"כ?
מספיק לומר שהשינוי בלשון מראה על שינוי בשיעור, כמו שאמרנו ביו"כ, בלי חיזוק חיצוני.
תשובה: יכולנו לומר שזה לא שינוי מספיק משמעותי אלא "אורחא דקרא הוא".
(פ. מעל האמצע)
חלק ב – על שיעורים באופן כללי
- A. ר' אלעזר – האוכל חלב (ששיעורו הוא כזית בינוני), בזמן הזה (חורבן),
צריך לכתוב לא רק שחייב קרבן, אלא כמה אכל, כי אולי בי"ד עתידי "ירבה בשיעורין" –
כלומר:
- הכוונה שאכל כזית קטן, ואמור להיות פטור,
אבל אולי בעתיד בי"ד יחמיר ויחייב על כזית קטן, ואז יתחייב.
דחייה: א"א לחייב חטאת על דבר שכשעשה אותו היה מותר.
[חטאת זה רק על שגגה,
ושגגה זה דבר שאילו ידע לא היה עושה,
והרי על כזית קטן גם אילו ידע שזה חלב – היה אוכל, כי זה פחות מכשיעור].
- להפך: אכל כזית בינוני, ואמור להיות חייב (אבל לא מתחייב ממש בפועל – כי אין מקדש)
ואולי בעתיד בי"ד יקל ויגדיל לכזית גדול – ואז ייפטר. - B. רי"ח (וברייתא) – שיעורים של עונשים הלכה למשה מסיני.
אחרים: יעבץ (עותניאל בן קנז) תיקנם
אך מסבירה הגמרא: שכחום וחזר ויסדום (וגם לדעתו זה הלמ"ס).
[C. חזרה לA – אם זה הלמ"ס איך בי"ד עתידי יכול לשנות? (מתוך שוטנשטיין)
- ר' אלעזר חולק וזה לא הלמ"ס.
- ההלמ"ס הוא כזית, אלא שזה מסור לבי"ד לקבוע מהו הכזית הבינוני, וזה יכול להשתנות במקומות ותקופות שונים.
(פ. רבע תחתון)
חלק ג – שיעור שתייה ביו"כ – השותה מלוא לוגמיו (והאם השיעור אובייקטיבי או סובייקטיבי)
- A. רב יהודה-שמואל – זה לא ממש מלוא לוגמיו (שני חצאים) אלא "כמלא לוגמיו" (חצי פה).
מיתיבי – ברייתא עם כמה דעות:
ב"ש – רביעית.
ב"ה – מלוא לוגמיו.
ר"י – כמלוא לוגמיו.
ר"י בן בתירא – כדי גמיעה.
והרי הלכה כב"ה, ואם ר"י כבר אמר "כמלוא לוגמיו", ודאי שב"ה אומרים מלוא לוגמיו ממש.
תשובה: גם ב"ה "כמלוא", אלא שלב"ה זה מלוא לוגמיו מרווח, ולר"י מצומצם.
מתקיף רב הושעיא: אם ב"ה אומרים "כמלוא" זה קטן מרביעית, ויוצא שב"ה מחמירים מב"ש!
(ואז – למה זה לא כתוב במסכת עדויות בדברים בהם ב"ה מחמירים?).
תשובה (רבה): מלוא לוגמיו זה שיעור שמשתנה מאדם לאדם,
ויש אנשים (עוג מלך הבשן) שאצלם "כמלוא" גדול מרביעית,
ולכן זה לא מוזכר בעדויות כי הם לא תמיד מחמירים.
(פ: 2+)
- B. לגבי העיקרון שהשיעור תלוי בכל אדם ואדם
סברא: כמו שראינו – ביו"כ ההגדרה היא "יתובי דעתיה" (שאז נחשב שלא מתענה),
וישוב דעתו זה אכן דבר שתלוי בגודל הגוף.
מקשה ר' זירא: למה באכילה השיעור קבוע (כותבת) ובשתייה תלוי בכל אדם ואדם?
עונה אביי: גם בכותבת זה לגמרי תלוי ב"יתובי דעתיה", אלא שפשוט ככה "קים להו לרבנן" –
שכותבת מיישבת דעתו של כל אדם (מי יותר ומי פחות)
אך בשתייה זה תלוי בכל אדם ואדם.
מקשים ר' זירא ורבא:
[עד עכשיו יכולנו להבין שכותבת זה שיעור קבוע שאמנם נקבע כך כי זה מה שמיישב דעתו של אדם ממוצע, אבל אחרי שזה נקבע – זה כבר שיעור קבוע שלא תלוי באדם.
אבל עכשיו שאמר אביי שגם מלוא לוגמיו וגם כותבת זה שיעור שמיישב דעתו של אדם ספציפי, יש להקשות]
- אפילו עוג מלך הבשן?!
2. ואין הבדל בין כותבת בשר שמן לכותבת לולבי גפנים?!
3. (רבא) ואיך "במקרה" גם כותבת וגם כזית מצטרפים בכדי אכילת פרס[1]?!
עונה אביי על כולם אותה תשובה: כן, ככה זה.
כך קים להו רבנן שכותבת תמיד מיישבת דעתו (בכדי אכילת פרס), לפעמים פחות ולפעמים יותר, תלוי באדם ובסוג האוכל.
(פ: מתחת לאמצע)
[קושיא בעניין דומה – רבא:
לגבי טומאת "גוויה" (שאם אדם נוגע באוכל טמא הוא לא נטמא כי אוכל לא מטמא אדם, אבל אם אוכל שיעור אוכל של חצי פרס (רבע כיכר) בזמן של פרס – הוא פוסל תרומה).
איך ייתכן שגם בשיעור גדול כזה הזמן הוא כדי אכילת פרס?
עונה רב פפא: זו טומאה דרבנן (והפסוק שמביאים לזה זה רק אסמכתא) ולכן הקלו – ורק אם יאכל ממש מהר ייטמא].
(פ: רבע תחתון)
חלק ד – צירופים ואכילה שאינה ראויה
א. שני מאכלים או שני משקים מצטרפים
במשנה – אוכל מצטרף לאוכל ומשקה למשקה, אבל אוכל ומשקה לא מצטרפים.
בגמרא – דבר נספח מצטרף אפילו כשלא אמור:
רב פפא – מלח מצטרף לבשר (אפילו שמלח בפנ"ע לא נחשב אוכל ופטור עליו).
ר"ל – ציר שעל הירק מצטרף
אפילו שציר בפנ"ע לא נחשב אוכל (פא.),
ואפילו שהציר הוא לכאורה משקה.
(אולי אגב ר"ל, ואגב אכילת ציר ומלח שלא נחשבים אוכל והאוכלם בפנ"ע פטורים) –
ב. ר"ל – האוכל אכילה גסה פטור.
כי כאמור – העניין הוא "לא תעונה" ואכילה כזו לא מיישבת דעתו.
[אמנם ר"ל אומר אותו דין מופיע גם בתחום שלא קשור לעינוי:
זר שאכל תרומה באכילה גסה (ורי"ח – גם זר שאכל שעורים חיים (כסס) –
משלם קרן ולא חומש (נחשב מזיק אך לא נחשב שאכל תרומה).
[אבל: רי"ח – זר שאכל שזיפי תרומה בבליעה –
זה כן נחשב אכילה וחייב קרן וחומש,
ואם הקיאן ובא אחר ואכלם – השני פטור מכלום חוץ מדמי עצים לראשון].
(פא. 7+)
ג. צירוף אוכל ומשקה
הקדמה: יש מחלוקת לגבי צירוף לטומאה:
ר' יהושע – מצטרפים רק אם טומאתו ושיעורו שווים (למשל שני חצאי זיתים ממת – שהם אותו סוג טומאה (טומאת 7) ואותו שיעור).
חכמים – מצטרפים גם כשהשיעור לא שווה (למשל שרץ ונבלה – שלשניהם טומאת ערב, אבל שרץ בכעדשה ונבלה בכזית).
במשנה – לא מצטרפים.
רב חסדא (ור"ל) – משנתנו כר' יהושע שאם זה לא אותו שיעור לא מצטרפים,
אבל לחכמים מצטרפים.
ר"נ (ורי"ח) – גם חכמים מודים שפה לא מצטרפים, כי כאן הנושא זה "יתובי דעתיה" ומשקה ואוכל לא מצטרפים לגבי זה.
חלק ה – סיכום: דברים הקשורים לעובדה שגדר האיסור ביו"כ הוא יישוב הדעת (מניעת העינוי)
- השיעור
כותבת מיישבת דעתו של כל אדם
מלוא לוגמיו מיישב דעתו וזה משתנה מאדם לאדם.
- האוכל בצורה שאינה אכילה (אכילה גסה)
- ר"נ ורי"ח: אוכל ושתייה לא מצטרפים אפילו לרבנן, כי לא מיישבים דעתו.
אך רב חסד אור"ל חולקים ואומרים שלרבנן לא יצטרפו,
ונראה לומר שלדעתם אמנם כותבת נקבעה כי זה מיישב דעתו של אדם ממוצע, אך לאחר שנקבע השיעור – זה שיעור כמו כל שיעור בתורה ולא תלוי סובייקטיבית בכל שאכן מיישב דעתו כרגע, וזה דלא כפי שראינו לעיל.
[1] שיעור מזון סעודה אחת (ושווה לחצי כיכר לחם).
תגובה אחת
בחלק סעיף 1 משמע שאם השיעור קטן מכזית , אי אפשר אפילו אם ישנו השיעורים לחייבו חטת, כי אז זה היה מותר.
יש לשים לב שאמנם אי אפשר לחייבו, אך אי אפשר לומר שזה מותר, כי פוסקים )לפחות לפי רבי יוחנן( שחצי שיעור אסור מהתורה, ואז לא ניתן להרות בו, אך זה בודאי אינו מותר ( לכולי עלמא) ולרבי יוחנן אף אסור מהתורה