לרפואת ליה רבקה בת סימונה ליאורה אביבה הי"ו בתוך שאר חולי ישראל
להבדיל,
לעילוי נשמת אליעזר בן דוד ודבורה פישר ז"ל, שהלך לעולמו השבוע, ב-כ"א אדר א'.
לעילוי נשמת שמואל בן ידידיה ז"ל
לעילוי נשמת אברהם יצחק בן מאיר וציפורה פיגה ז"ל,
איש חינוך משפיע ברמ"ח אבריו, ומנהל תיכון אמי"ת בר אילן שבע-עשרה (17) שנה.
תהי נשמתם צרורה בצרור החיים.
השיעור המשולב (תרשים יחד עם קריאה בגמרא)
שיעור עם קריאה והסבר בגמרא בלבד
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת חגיגה לחץ כאן.
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
הדף היומי הקצר – הסיכום הכתוב
(יז. במשנה – עד יח. 10+)
חלק א – המקור שלשבועות יש השלמה ל7 ימים
- ר' אלעזר-ר' אושעיא – היקש בין שבועות לחג המצות – "שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כׇל־זְכוּרְךָ אֶת־פְּנֵי ה' אֱלֹקיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת־פְּנֵי ה' רֵיקָם" (דברים טז, טז).
- ואולי תקיש לסוכות שיש 8 ימים להשלים?
- שמיני עצרת רגל בפני עצמו.
דחייה – הרי הוא רגל בפנ"ע רק לעניין פז"ר קש"ב,
אך לעניין שלמי חגיגה – משלימים גם בשמיני עצרת (משנה מפורשת דף ט.).
- תפסת מרובה לא תפסת.
- אם לומדים היקש מפסח, אז מה לומדים מזה שכתוב שם גם סוכות?
ללמוד מפסח שגם בסוכות צריך לינה (שיישאר שם במוצאי החג לפני שנוסע הביתה).
(דילוג יז: 1+ עד 6-)
- מכך שיש לימוד שכביכול בשבועות מותר לקצור
איך זה ייתכן? אלא הכוונה לימי ההשלמה – שמצד אחד הם ימי חול (קוצרים) ומצד שני נחשבים חלק משובועת – שניתן להקריב בהם הקרבנות.
איפה רואים שמותר כביכול לקצור בשבועות:
a. ר' אליעזר בן יעקב – ויקרא כג (אמור) – מסמיכות הפסוקים:
כא (לגבי שבועות) – "וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא־קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם…"
כב – "וּבְקֻצְרְכֶם אֶת־קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא־תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ…".
b. ריש לקיש – מכך שנקרא "חג הקציר" –
"וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ… וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאׇסְפְּךָ אֶת־מַעֲשֶׂיךָ מִן־הַשָּׂדֶה" (שמות כג).
(יח. 5+)
דוחה ר' יוחנן – לפי זה תאמר דרשה דומה על "חג האסיף"?! והרי ודאי שאסור לאסוף בחול המועד (מלאכת מעמר)?
אלא הכוונה שאלו חגים שבאים בזמן הקציר/האסיף.
(יז: 4-)
ולמה צריך שני לימודים?
את הלימוד של ר' אלעזר-ר' אושעיא (היקש לפסח) צריך כדי ללמד שההשלמה 7 ימים,
ואת הלימוד של ר' אליעזר בן יעקב (שקוצרים בשבועות) צריך ללמד שזה ימי חול ומותרים במלאכה.
(חזרה מדף יח. 10+ לדף יז: 1+)
חלק ב – קושיות על עצם הדין שלשבועות יש השלמה שבעה
- משנתנו –
רישא: ב"ש לא מקריבים עולת ראייה ביו"ט, ב"ה – מקריבים
סיפא:
חל שבועות בשבת – מקריבים ביום ראשון (יש ימי השלמה)
חל שבועות ביום שישי –
ב"ש – יום טבוח אחרי שבת (כי א"א להקריב ביו"ט, ולא בשבת).
ב"ה – "אין לה יום טבוח" – לכאורה הכוונה שלא ניתן להשלים אחרי
(טורי אבן – כי יש רק יום השלמה אחד, שיוצא בשבת)!
תשובה – הכוונה שלא צריך לדחות את יום הטבוח, כי ניתן להקריב בחג עצמו, אבל אפשר גם לדחות.
[אם כן – מה החידוש של הסיפא של המשנה? הרי את זה שלב"ה מקריבים גם ביו"ט הם כבר אמרו ברישא?
תשובה:
ברישא מדובר שחל באמצע השבוע, ויכול להקריב גם מחר – ובכ"ז ב"ה מתירים בחג,
בסיפא מדובר ביום שישי, שלא יכול להקריב מחר, ובכ"ז ב"ש אוסרים בחג (ודוחים ליום ראשון).
(יז: באמצע)
- תא שמע – מי שלא חג את שבעת/שמונת ימי פסח וסוכות, ויו"ט של עצרת – שוב אינו חוגג!
תשובה – הכוונה שם לימי טבוח (ימי ההשלמה)
(רש"ש – בברייתא היה כתוב "יו"ט" שניתן לפרש שזה יום טוב וניתן לפרש יום טבוח).
- תא שמע – אמרה תורה: מנה ימים וקדש חודש, מנה ימים (49) וקדש עצרת.
בא ללמד: מה חודש למנויו (מונים ימים, ובסוף יש יום אחד של ר"ח),
כך עצרת למנוייו – מונים ימים ובסוף יש יום אחד של עצרת.
תשובה – לעצרת מונים גם שבועות,
כך שיוצא שמונים שבועות ויש שבוע אחד של עצרת.
