הלימוד מוקדש
לשפע הצלחה וברכה לבני משפחת ליימן הי"ו

ולהבדיל, לעילוי נשמת
ר' אברהם יצחק בן מאיר וציפורה פיגה ז"ל
להקדשות ליחצו כאן

Download

השיעור המשולב (תרשים יחד עם קריאה בגמרא)

שיעור עם קריאה והסבר בגמרא בלבד

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת חגיגה לחץ כאן.

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

הדף היומי הקצר – הסיכום הכתוב

דף ח

(ז: 3- עד ט. במשנה)

(המשך השיעור הקודם)

חלק א – לגבי שלמי חגיגה

ב"ה – אפשר ממע"ש, ב"ש – אסור.

א. למה המשנה הזכירה דווקא פסח, הרי זה נכון ל3 הרגלים?

כדי ללמד דבר צדדי –
שהאיסור של ב"ש (וגם האיסור החלקי של ב"ה, להלן) הוא רק בשלמי חגיגה,
אבל בחגיגת י"ד ודאי שמותר ממע"ש (כי נעשית רק כדי שהפסח יאכל על השובע, וכלל לא חובה מהתורה).

(ח. 2+)

ב. איך ייתכן שב"ה מתירים שלמי חגיגה ממע"ש? הרי שלמי חגיגה זה חובה (כמו עולת ראייה)

מסביא עולא: אכן אינם מתירים לגמרי מחולין, אלא רק מתירים לטפול (וב"ש אוסרים גם לטפול).

[כלומר – נבין את זה מהמשנה בעמוד ב –
מי שיש לו הרבה אנשים להאכיל ואין לו הרבה כסף –
שיקנה רק עולה אחת בסיסית, ויקנה הרבה שלמי חגיגה (שיהיה לכולם לאכול).
והרי אין לו כסף?
אלא הכוונה שטופל: קונה את הבסיס מחולין (בשווי 2 מעות), ועל זה מוסיף עוד מכסף מע"ש].

איך טופל?

רי"ח – טופל מעות, ולא טופלין בהמות

סברא: צריך שכל בהמה ובהמה תהיה מעורבת גם מחולין.

וכן בברייתא א –
בפרשיית 3 הרגלים בסוף פרשת ראה (דברים טז):
"וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹקיךָ"
מִסַּת – מלשון מס,שצריך לבוא רק מחולין (ולא ממשהו שממילא חייב),
כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ – שיכול להוסיף ולערב ממע"ש.

"לערב" – משמע שטופל מעות, כך שחולין ומע"ש מעורבים בכל בהמה.

חזקיה – טופלין בהמה לבהמה, אך לא מעות למעות

קונה בהמה אחת רק מחולין, ועל זה מוסיף עוד בהמות ממע"ש.
סברא: צריך שלפחות הבהמה הבסיסית תהיה 100% חולין, ולא מעורבת.

וכן בברייתא ב –
גם הפסוק הנ"ל, "וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ…",
אך מוסיפה הברייתא שלב"ה –
אכילה ראשונה מחולין, מכאן ואילך מן המעשר.

ומבינה הגמרא:
אכילה ראשונה – בהמה הראשונה – רק מחולין,
מכאן ואילך – שאר הבהמות שמוסיף – אפשר ממע"ש.

(ח: אחרי המשנה)

רב ששת – עושים גם וגם.

כמי רב ששת?
כברייתא ב –
וניתן לפרש אותה שמתכוונת לשתי האפשרויות –
גם שטופלין בהמות (כמו חזקיה),
וגם שטופלין מעות (והכוונה: אכילה ראשונה מחולין – כלומר שבתוך הבהמה צריך להיות מעורב לפחות שווי של שיעור מינימלי של 2 מעות מחולין, והשאר יכול להיות ממע"ש).

הערה לגבי מעשר בהמה –
בברייתא ב כתוב – "ושאר כל ימות הפסח יוצא במעשר בהמה" (לטפול כנ"ל).

למה לא גם ביו"ט ראשון?
מחשש צדדי – שמא יפרישו מעשר בהמה ביו"ט, שזה אסור כי צובע את הבהמה בסיקרתא.

(ח: שליש תחתון עד ט. במשנה)

ג. האם יכול להביא שלמי חגיגה בכמה ימים? (למשל 5 היום, 5 מחר)

לכאורה זה מחלוקת: ר"ל – מפצל, רי"ח – לא מפצל.
אך הגמרא מסבירה שאין מחלוקת, אלא:

(בניגוד לשלמי שמחה שמצווה להביא כל יום,
ובניגוד לעולת ראייה שראינו אתמול שלפי ר"ל יכול להביא כל יום),
את שלמי חגיגה צריכים להביא רק ביום אחד, ואסור לפצל בכוונה (כמו בל תוסיף)
אבל בלית ברירה מותר.

לכן:

1. ר"ל: הפריש ואמר במפורש שמתכוון להקריב הכל ביום הראשון, ואז לא הספיק ונאלץ לפצל – מותר.
   רי"ח – הפריש סתם, חוששים שהתכוון לפצל מראש – ואסור.
2. גם בהפריש סתם (שאמרנו שאסור לפצל) –
   אם פיצל כי נגמר היום, או אין לו מספיק אנשים שיאכלו – גם מותר.

[סיכום בשביל הזכרון –

האם אפשר להביא את הקרבנות בכמה ימים?

עולת ראייה (ז.) – ביום הראשון מביא כל פעם שנכנס, בשאר הימים: רי"ח לא מביא, לר"ל יכול.
שלמי שמחה – יש מצווה להביא כל יום
שלמי חגיגה (ח:) – מביא רק ביום 1 (ויכול להביא הרבה באותו יום).

(ל: 7-)

חלק ב – שלמי שמחה

כאמור – שלמי שמחה אינם חיוב עצמאי, אלא ניתן לצאת יד"ח בכל קרבן שממילא אוכל, ולכן מותר גם במע"ש, מעשר בהמה, וכהנים גם בבשר שקיבלו של חטאות ואשמות וכו'.

ת"ר – המקור: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" (דברים טז) – לרבות כל מיני שמחות.

ומניין שלא בעופות ומנחות?

1. בברייתא – הישק בין שמחה לחגך – כמו ששלמי חגיגה בזבח (כמו שראינו אתמול).
2. רב אשי – רק בשר משמח.

ואילו מ"חגך" לומד שלא עושים נישואין ברגל, כי "בשמחת בחגך" ולא באשתך.

(ח: משנה)

חלק ג – כמה עולות ראייה ושלמי חגיגה מביא?

(ראינו את חלקה לגבי טופל, וראינו את הגמרא שעליה להיום, כעת רק נראה את המשנה עצמה)

למדנו אתמול –

מהתורה אין שיעור כלל לעולת ראייה ושלמי חגיגה,
מדרבנן (לב"ה) – חגיגה לפחות 2 מעות כסף, עולת ראייה לפחות 1 .

עכשיו במשנה נראה – זה המינימום (מדרבנן), אבל מצווה לכתחילה להביא כמה שיותר

שנאמר – אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן־לָךְ (דברים טז).

אך יש מצבים שלא –

אם אין מספיק כסף – יביא רק עולה אחת (אך עדיין יביא הרבה שלמים בשביל שיהיה לכל האוכלים)

(וכאמור לעיל – יקנה מכסף מע"ש ("טופל").

אם אין מספיק אוכלים – יביא רק שלמי חגיגה אחת.

ואם אין לא את זה ולא את זה – פשוט יביא את המינימום.