השיעור לעילוי נשמת
נדב (נדי) בן משה וריבה פרג ז"ל
נדי היה מקור השראה בלתי נדלה של שמחת חיים לכל מי שזכה להכירו. לאחר מאבק עיקש במחלת הסרטן נפטר נדי בבית חולים בארצות הברית ביום תשעה באב תשע"ד (2014) שעון ישראל. קשה מיתתם של צדיקים כשריפת בית מקדשנו – ת.נ.צ.ב.ה.
ולהבדיל
לזיווג הגון לבת חן בת רונית הי"ו
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מגילה לחץ כאן.
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
הדף היומי הקצר – הסיכום הכתוב
(י. 1+ עד יא. במשנה)
הכללים שנלך על פיהם:
- (שלא לצורך המועד אסור, אא"כ זה דבר האבד (שאז מותר אם אינו טירחא יתירה), ומותר מעשה אומן)
- לצורך המועד – מותר, אבל לא מעשה אומן
(כמו סריגת המיטה שנראה להלן – שלא הכל מותר (לכאורה כי זה אומן)
ומותר לבנות איצטבא, שאינו מעשה אומן.[1]
(ולכאורה גם אסור טירחא גדולה מדי – כמו שראינו בדף ה. שמותר לחטט בתעלה אבל לא לחפור חדשה. וכנראה שלבנות איצטבא זה לא כזו טירחא כמו תעלה…).
- לצורך אוכל נפש למועד – מותר גם מעשה אומן (רמב"ן) (וגם טירחא יתרה?)
(כמו הכנת תנור שנראה להלן שמותר אפילו שזה מעשה אומן (וטירחא).[2]
הערות:
- ההגדרה של מעשה אומן ושל טירחא גדולה היא לא דבר חד, וזה אולי המקור למחלוקות שנראה להלן.
- ונראה להלן יב: שרב אומר שהלכות יום טוב עקרות, ואין למידות זו מזו (ואולי הכוונה שקשה לעמוד פה על כלל אחד ברור שדרכו ניתן יהיה להסביר את כל הדינים שנראה).
חלק א – תפירה וסריגה
א.תפירה (לצורך המועד) – הדיוט – תופר כדרכו, האומן – מכליב.
- A. מי נחשב הדיוט?
דבי ר' ינאי – שמוציא ומכניס המחט בכל תפירה ולא הרבה בבת אחת
ר' יוסי בר חנינא – שלא מחבר את האימרא בצורה ישרה.
- B. מכליב – תופר בשינוי:
רי"ח – מפסיע (מרחיק התפירות),
רבה בר שמואל – כשיני כלבה (זיגזג).
ב. חבלי המיטה – לצורך המועד (מותר מעשה הדיוט).
(היו מותחים חבלים בצורה של שתי וערב, ועל זה שמים בדים).
במשנה (ע"פ ברייתא שת"ק זה ר"מ) –
ר"מ – מסרגים (וכל שכן שממתחים), ר' יוסי – רק ממתחים.
מה המחלוקת? שני פירושים בשם חזקיה ור' יוחנן –
- A. כשהגיע רב דימי:
דעה אחת –
ר"מ: מסרגים – עושים שתי וערב
רי"ס: ממתחים – רק שתי,
דעה שנייה –
ר"מ: מסרגים – רק שתי (אבל שתי וערב אסור).
רי"ס: ממתחים – מותחים חבלים קיימים שהתרופפו.
קושיות:
- תני רב תחליפא בר שאול – כולם מודים ששתי וערב חדש אסור גם לר"מ.
והרי אם בכל מקרה ר"מ אוסר שתי וערב, אז מה החידוש שאוסר גם חדש? - משנה בכלים – מיטה נחשבת מיטה (לעניין טומאה) משיסרג,
משמע שזה שתי וערב (אחרת איך נחשב כבר מיטה?). - (קושיא שקשה גם על B, ומובאת בגמרא רק אחרי B) –
ברייתא בה יש דעה נוספת – שגם ממתחין אסור.
והרי אם למתח זה רק למתוח חבלים קיימים – למה לאסור?
(הרי זה צורך המועד וזה ברור שזה מעשה הדיוט וללא טירחה!)
תשובה: כי זה לא נחשב צורך המועד, כי יכול לשים בגדים ולישון עליהם.
- B. כשהגיע רבין:
לפי כולם מסרגין זה שתי וערב, המחלוקת רק לגבי ממתחין –
דעה אחת –
ר"מ: מסרגים – עושים שתי וערב
רי"ס: ממתחים – רק שתי,
דעה שנייה –
ר"מ: מסרגים – שתי וערב (ומטח שגם שתי)
רי"ס: ממתחים – מתיחת חבלים קיימים שהתרופפו (אבל שתי, וכ"ש ששתי וערב אסור)
(י. במשנה)
חלק ב – משנה – תנור כיריים וריחיים
- A. מותר להכין ממש בחול המועד (זה צורך אוכל נפש, לכן גם טירחא גדולה ואומן מותרים).
בברייתא – ר"א – לא יגמור עד הסוף, שיהיה בכ"ז שינוי. - B. האם מותר גם לכבש?
מה זה לכבש?
רב יהודה – מנקר את הריחיים (עושים חורים קטנים שלא יהיה חלק),
רב יחיאל – מכין את ה"בת עיניא" (חור לניקוד הקמח).
הדעות (במשנה ובברייתא):
ת"ק מתיר (נחשב מעשה הדיוט),
ר"י אוסר בריחיים חדשות (אולי לדעתו אומן/טירחא יתירה אסורים), אבל בישנה מותר.
ויש אומרים – אסור לכבש בכל מקרה.
למה אסור?
אפשר להסביר ע"פ חלוקה של הריטב"א:
בתנור מותר גם אומן – כי זה מכשירי אוכל נפש,
בריחיים אסור אומן – כי זה מכשיר דמכשיר (ולכן לרש"י בכת"י אסור לבנותם ממש, אלא רק להעמידם, שזה לא אומן),
ובא ר"י ומחמיר ואוסר גם כיבוש (כי זה גם אומן לדעתו).[3]
מיתיבי מהברייתא –
אם מדובר בבית עינא – הרי בישנה כבר יש בת עינא!
תשובה: הכוונה להרחבת הבת עינא.
פסיקות באמוראים –
רב הונא קילל מי שניקר, כי סבר כמו ה"יש אומרים" שאסור.
רב חמא התיר, וכן רב יהודה בהמשך (תחילת ע"ב).
- C. גזיזת ציפורני החמור שסוחב את הריחיים
רב חמא – גזיזת ציפורני בהמה מותר, כי זה צורך המועד (ואינו טירחא או אומן),
אבל לגבי גזירת ציפורני החמור של הריחיים –
רב חמא – אסור (כי זה מעט שימוש, והחמור יסתדר, אז זה לא צורך המועד),
רב יהודה – מותר.
- D. עוד דינים קשורים –
רב יהודה גם מתיר בניית אמת הריחיים (כמו שמותר את הריחיים)
ובניית אורווה (אבוס (טור)), (או כי זה צורך המועד ולא נחשב טירחא או אומן (טור), או שזה אורווה, וזה דבר האבד כי אחרת הבהמות יינזקו).
(י: 4+)
חלק ג – רשימת של עוד הלכות של צורך המועד שמותר (+ דבר האבד)
- רבא (רב) – מותר לסרק הסוסים (צורך המועד, ולא טירחא יתירה/אומן),
וכן לבנות אבוס ואיצטבא (טור – צורך המועד, ואינו אומן).[4]
- רבא – מותר להקיז דם לבהמה (דבר האבד, או צער בע"ח).
- רבא – מותר לסכסוכי קירמי (לגהץ) – זה לצורך המועד וזה מעשה הדיוט.
אבל "קיטורי בירי" (לקווץ השרוולים) אסור – גמרא: מעשה אומן.
(י: שליש)
- רבא – ארבע אמירות דומות:
מי שמיישר את הקרקע, או אוסף עצים, מכניס מים לשדה, זומר דקל –
אם לצורך המועד עשה – מותר (להכין גורן, להסיק עצים, לצוד דגים, להאכיל הבהמות)
אם לצורך הקרקע או העץ עשה – אסור
(י: שליש תחתון)
- רבא – תמרי תוחלני –
אם חותך אותם לצורך המועד – מותר,
אם כובש אותם ללאחר המועד – אסור.
אולם רב פפא – מותר, כי אם לא יכבוש יתליעו, אז זה דבר האבד ומותר,
- רבא – פרקמטיא אסורה,
ר' יוסי בר אבין – בדבר האבד – מותר
סיפורים על זה על רבינא:
a – נמנע מלמכור סחורה בחוה"מ ב6000 וזכה למוכרה אחרי חוה"מ ב12000.
b – רב אשי התיר לו לגבות חוב בחוה"מ כי עכשיו בעלי החוב בבתיהם ואחרי החג יהיה יותר קשה לגבות.
(וכן התירו לקנות מעכו"ם ולהחתים את השטר בערכאות שלהם, כי אחרת יכול להפסיד
(יש מפרשים – החידוש על עצם הקנייה מהם ביום אידם, כי זה זול,
ויש מפרשים – החידוש על החתמת הערכאות, כי אם לא יחתים המוכר יערער והקונה יפסיד).
(יא. 3+)
- צידה –
רב התיר מצודות דגי ם -מעשה הדיוט,
ואסר מצודות עוף – מעשבה אומן
(וזה לא נחשב מכשירי אוכל נפש אלא מכשירי דמכשירי (לכן אסור אומן (מג"א, כמו הריטב"א לגבי הכנת ריחיים)).
(יא. 7+)
- הכנת תנור – הבאנו לעיל בחלק ב.
רב יהודה התיר להכין תנורים ונפות (זה מכשירי אוכל נפש ומותר גם מעשה אומן (רמב"ן) – כאמור לעיל חלק ב.
איני – והתני "שאין גודלין לכתחילה" (לא מכינים תנור מההתחלה, רק מעמידים).
לא קשיא – באמת לצורך אוכל במועד מותר, ומה שאסרו זה בימות הגשמים שהתנור לא יתייבש ולא יספיקו להשתמש בו במועד.
[1] הרמב"ן מובא במגיד משנה, יו"ט ח, ז.
[2] אולם התוס' כותבים שלא מדובר בבנייה ממש אלא רק בהעמדת התנור, אולי לדעתם טירחא או אומן רציני מדי אסור גם במכשירי אוכל נפש.
[3] הריטב"א עצמו הסביר את זה לגבי ת"ק: לדעתו לא גורסים במשנה ריחיים, כלומר ת"ק לא התיר ריחיים כי זה מכשירי דמכשירי, ור"י בא להקל ולהתיר לכבש בישן.
[4] טור – מדובר בקרש שמניח על אבנים למשל, לא בניין גמור (אחרת זה טירחא או אומן). אולם ר' פרץ מתיר ממש לבנות מאבנים וטיט!
תגובה אחת
הדף היומי היום הוא דף י"א. מתי הוא יופיע????