לעילוי נשמת
ר' דוד בן משה חיים גרנסרז' ז"ל
ת.נ.צ.ב.ה
להקדשות ליחצו כאן
השיעור המשולב (תרשים יחד עם קריאה בגמרא)
שיעור עם קריאה והסבר בגמרא בלבד
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מגילה לחץ כאן.
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
הדף היומי הקצר – הסיכום הכתוב
(יט: 6- עד כ: 2-)
א. האם 30 יכולים להתחיל לפני ה7?
הסבר: יש אבלות 30 גם ברגל
כלומר אם נפטר לפני הרגל, הרגל מבטל את השבעה, אך לא את ה30,
והרגל נחשב חלק מה30,
כי הרי אפשר לנהוג את דיני ה30 ברגל (רמב"ן) – הרי ממילא לא מגלחים ולא מגהצים ברגל ולא עושים חתונות (ואף אחד לא ישים לב אם גם לא ילך לשמחות במועד).
השאלה – אם נקבר באמצע הרגל – ה7 לא מתבטלת, ונדחית לאחרי הרגל,
האם את ה30 מתחילים ברגל, או שה30 לא יכולים להתחיל לפני ה7?
רבה – הרגל לא נחשב ל30 לפני ה7.
קושיות:
- איתיביה (ברייתא א)
רישא – נקבר יומיים לפני הרגל, הרגל לא מבטל את ה7 (כדעת המשנה שיש מינימום של 3 ימים),
סיפא – נקבר באמצע הרגל – ה7 נדחית לאחרי הרגל.
ואז כתוב – "ורגל עולה לו" (ל30).
לכאורה זה מתייחס לסיפא, וזה נגד רבה.
תשובה – זה מתייחס לרישא (שם ה7 וה30 התחילו יחד).
- איתיביה (ברייתא ב) –
נקבר ברגל – ה7 נדחית, ו"רגל עולה לו" – נחשב ל30!
תיובתא.
רי"ח, ר' אלעזר – הרגל עולה.
מאמר מוסגר – באותן שתי ברייתות למדנו עוד שני דברים:
ב. שבעה ברגל עצמו –
- A. כששבעה נדחית לאחרי הרגל (כולה או חלקה), יש שני תחומים בהם ימי הרגל בכ"ז נחשבים לשבע:
- איסור המלאכה בשבעה. 2. ניחום האבלים בשבעה ("רבים מתעסקים עמו").
שהרי את שני אלו עושים גם ברגל (ושבת וחג).
ולכן כשמשלים את השבעה אחרי הרגל – לא צריכים עוד ימי איסור מלאכה וניחום רגילים, מעבר לשבעה ימים, אלא מקלים:
מותר שאחרים יעשו מלאכה עבורו בביתם ושעבדיו יעשו אפילו בביתו.
ולא צריכים הרבים לבוא לנחם (אבל כן "מראים לו פנים", באים לבקר (שו"ע)).
(B. בנוסף – לרוב הפוסקים "דברים שבצנעא" (כמו איסור תשמיש המיטה) נוהג גם ברגל.)
(כ. שליש)
ג. המינימום כדי שהרגל יבטל את השבעה –
ר"א, וב"ש – 3 ימים (כמשנתנו ובברייתא א לעיל) – וכך פוסק רבא,
חכמים, וב"ה – אפילו יום או שעה אחת – וכך פוסק רי"ח, רבינא, וכן הלכה.
(כ. מתחת לאמצע)
ד. המקור לשבעה
המקור – "והפכתי חגיכם לאבל" (עמוס), יש כאן שני היקשים (לשון רבים חגיכם) (ריטב"א) –
היקש לסוכות ופסח (ר' חייא בר אבא ועוד) – שסתם אבלות היא 7 ימים,
והיקש לשבועות (ריש לקיש) – שאבלות של שמועה רחוקה היא רק יום אחד.
(כ. שליש תחתון)
ה. שמועה רחוקה
ששמע אחרי 30 יום מהמיתה.
- A. הדעות –
חכמים – יושב שבעה כרגיל.
וכן ר' אחייה ישב על בנו 7 (בברייתא של אלישע בן אבויה להלן)
ומקשים מסיפור על ר' חייא שישב יום אחד (ראה פירוט להלן), ועונים שר' חייא זה לא רבי אחייה.
ר"ע – יושב "שבעה" רק יום אחד, ביום ששמע (וכן ר"ל לעיל, וכן ר' חייא עשה על אחיו ואחותו)
והלכה כר"ע (אפילו שהוא יחיד), כי הלכה כמיקל באבלות.
וכן הורו למעשה רב חסדא ורבא לגבי שמועה על אב ואם שנפטר.
ברייתא נוספת – תלוי מי נפטר –
בשאר קרובים – יום אחד (ילדים, אחים, אישה),
אך באב ואם יושב 7.
ומקשים מברייתא זו על הפוסקים כר"ע,
ועונים – זו ברייתא יחידאית (לא כרבנן ולא כר"ע, אלא זה אלישע בן אבויה)[1], ואינה להלכה.
(כ. 2-)
- B. דברים שלמדנו מהסיפור הנ"ל על ר' חייא
ששמע מרב שאחיו ואחותו נפטרו, וביקש מהשמש שלו שיחלוץ על נעליו, ומי אח"כ הלך לבית המרחץ: - כאמור – ששמועה רחוקה זה יום אחד (כר"ע)
- גם בשמועה רחוקה אסור בנעילת הסנדל
- גם ביום האחד הזה אומרים מקצת היום ככולו, ולכן ישר הלך לבית המרחץ.
(כ: 8+)
- C. שמועה קרובה ברגל/שבת שהפכה לרחוקה אחרי הרגל/שבת – נחשבת רחוקה
- D. האם קורעים על שמועה רחוקה?
ר' חנינא – קורע,
רב מני – לא קורע,
הסברא: שהרי קורעים כשיש שבעה, וכאן אין שבעה.
דחייה – והרי מי שאין לו חלוק לקרוע ואח"כ קיבל, אז לשאר קרובים – קורע רק בשבעה, לאביו ואימו – גם אחרי השבעה.
תשובה – שם זה לא מדין קריעת אבלות אלא מכיבוד הורים.[2]
(כ: באמצע)
ו. על מי צריכים להתאבל
ת"ר – על שבעת הקרובים שכהן צריך להיטמא להם: אבא ואמא, אח ואחות, בן ובת, אישה.
והוסיפו:
1. לגבי אחות – בתורה זה אחות בתולה מאביו.
הוסיפו: גם נשואה מאביו, וגם בתולה מאמו.
- קרובים של הקרובים –
ר"ע – מתאבל עליהם (למשל בן בנו, בן אחותו, שאר הראשונים – גם שאר הקרבות)
רשב"א – רק על בן בנו או אבי אביו (נכד/ה או סבא/סבתא).
חכמים – מדין אבלות לא צריך, אלא רק משום כבוד הקרובים, ולכן צריך רק בפניהם – וכן הלכה.
אבל לגבי אשתו – רב הונא – רק על הוריה (ולא למשל על אח אשתו).
לומדים את זה מסתירה בין שתי ברייתות:
ברייתא א – כשאשתו אבלה גם הוא כופה מיטתו – תשובה: על אביה,
ברייתא ב – כשאשתו אבלה הוא רוחץ פניו – תשובה: על שאר קרובים.
אמימר – גם קורע על קרובי קרוביו
(לכן כשנפטר נכדו, תחילה קרע בטעות שלפא בפני הבן,
אח"כ קרע שוב בפני הבן,
ואז נזכר שקרע בישיבה, וקרע שוב בעמידה – שעל זה נדבר מחר).
[1] יעב"ץ – זה לא אלישע בן אבויה הידוע, ומסכת נזיר הגירסה היא – ר' יהושע בן אלישע.
[2] לכאורה ניתן גם לתרץ ששם יש שבעה, פשוט הוא לא יכל לקרוע כי לא היה לו חלוק. כאן לעומת זאת לא היתה שבעה כלל.
