הדף היומי – מועד קטן דף כג

לעילוי נשמת בני העליה
הרב שמעון בן עליה אזואלוס ז"ל
והחכם אברהם בן שאול ומסעודה ז"ל,
זכותם תגן עלינו – ת.נ.צ.ב.ה.

ולעילוי נשמת
ליה רבקה בת סימונה ליאורה אביבה ז"ל

להקדשות ליחצו כאן

Download

השיעור המשולב (תרשים יחד עם קריאה בגמרא)

שיעור עם קריאה והסבר בגמרא בלבד

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מגילה לחץ כאן.

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

הדף היומי הקצר – הסיכום הכתוב

(כב: 6- עד כד. 8+)

חלק א – קריעה על רב, חכם, אב בי"ד, נשיא

א. קריעה:

1. A. ברייתות –

ברייתא א  (ברייתא כו.) –

כמו שקורע על ההורים קרע שאינו מתאחה,
כך גם על רבו (מובהק), נשיא, אב"ד, שמועות רעות וכו'.

ברייתא ב – לא הושוו בברייתא א לאביו ואמו אלא לעניין האיחוי.

1. B. רב חסדא – גם לנשיא קורע מבחוץ (כמו אב ואם).

מיתיבי מברייתא ב – והרי לא הושוו אלא לעניין האיחוי, ולא לעניין בחוץ,

תשובה – "לא הושוו" מתייחס לרבו ואב"ד, אך לנשיא קורע מבחוץ כמו אב ואם.

[סיפור – הנשיא נפטר, ורב חסדא הורה לרב חנן בר רבא לקרוע מבחוץ שהעם יראה].

ב. באיזה צד חולץ (המשך ברייתא ב?)

חכם – ימין,
אב"ד – שמאל,
נשיא – שני הצדדים.

ג. ת"ר – בית המדרש ובתי הכנסת כשרב מת –

חכם – בית מדרשו (מי שרגיל ללמוד אצל החכם) בטל כל השבעה
אב"ד – כל בתי המדרש שבעיר, וכן משנים מקומות בבית הכנסת,
נשיא – כל הבתי המדרש כולן (שכפופים לו / באזור), ובשבת לא מתפללים בבית כנסת אלא רק נכנסים לקריאת התורה, ויושבין ודוממין בבתים.

(כג. 3+)

חלק ב – התנהגות בימי השבעה, ה30 וכו'.

א. לימוד בבית האבל

ת"ק – לא לומדים כלל, לא שמועות ולא אגדות.
ר' חנניה בן גמליאל – כן למד (יש מסבירים שלעליית נשמתו של הנפטור מותר, וכן נוהגים רבים).

ב. ת"ר – יציאה מביתו בשבעה ואח"כ

ת"ק –

שבוע ראשון (בשבעה) – לא יוצא מביתו,
שבוע שני – יוצא, ומחליף מקום,
שבוע שלישי – יכול לחזור למקומו הקבוע, אך אינו מדבר,
שבוע רביעי – ככל אדם (מלבד דיני ה30).

ר"י – מחמיר ודוחה הכל בשבוע –

כלומר:
בשבעה – ודאי שלא יוצא,
שבוע ראשון אחרי השבעה – לא יוצא
וכן הלאה.

(כג. באמצע)

ג. ת"ר – נישואין אחרי השבעה

על שאר קרובים – לא נושא 30 יום (ויש מחמירים באביו ואמו 12 חודש, אך להלכה מותר. וכן ויש גם מחלוקת אם רק לשאת אסור אך לארס מותר תוך 30).

על אשתו –

בסתם:

ת"ק – יחכה שיעברו 3 רגלים (שלא יראה שלא מצטער, ושלא ישכח אותה, או להפך- שישכח).

ר"י – יחכה 2 רגלים.

אין לו בנים (ולא קיים פר"ו) – יישא לאלתר (אחרי השבעה (שו"ע), ויבוא עליה לאלתר)
יש לו בנים קטנים שצריכים אימא – מותר לאלתר (אפילו בשבעה, אך בפועל לא יבוא עליה עד אחרי 30).

וכן מסופר על יוסף הכהן שאירס מיד בבית הקברות (ולא כתוב מתי נשאה), ובא עליה אחרי 30.

ד. בגדים מכובסים ומגוהצים (=כיבוס רציני יותר) – 

בשבעה – אסור גם בגדים מכובסים

בשלושים – מכובסים מותר, מגוהצים –

ת"ק – אסור מגוהצים,
רבי – מותר מגוהצים, ורק אסור בגדים חדשים
ר"א בר"ש – רק אסור בגדים לבנים + חדשים, אך השאר מותרים,

(ואכן אביי לבש מעיל לבן מגוהץ, ורבא לבש כתונת אדומה חדשה תוך 30)

(למעשה בימינו נהוג שאבל על אביו ואמו לא לובד בגדים חדשים כל 12 חודש).

(כג. 1-)

חלק ג – שבת באבלות

במשנה יט. – "שבת עולה ואינה מפסקת" (נחשבת לחלק מה7, ואינה מבטלת את ה7, בניגוד לרגל).

אך האם נוהגים דיני אבלות בשבת עצמה (בצנעא – כמו איסור תשמיש או רחיצה) –

1. A. המחלוקת:

בני הגליל – יש אבלות בשבת

דוחים בני יהודה – אם יש, אז פשיטא שהשבת אינה מפסיקה!
תשובה – אכן זה פשיטא, ורק נכתב אגב הרגלים שהם כן מפסיקים.

בני יהודה – אין,

דוחים בני הגליל – אם אין, למה כתוב "עולה", צריך לכתוב "ושבת מן המניין" (ר"ת)
תשובה – אכן זה עדיף, אך נכתב עולה אגב הרגלים – שם כתוב לא עולה.

1. B. לימא כתנאי:
   אונן פטור ממצוות עשה (ק"ש, ברכת המזון, תפילין וכו'), ובשבת חייב (לא נוהג אבלות),
   אך האם נוהג אבלות שבצנעא?

ת"ק – נוהג אבלות בצנעא (פטור מעונה) – כמו בני הגליל
ר"ג – לא נוהג אבלות בצנעא (חייב במצוות עונה) – כמו בני יהודה

דחייה – אל תשווה בין אונן (מתו מוטל לפניו) לבין השבעה:

מצד אחד אנינות חמורה יותר – כי עדיין מתו מוטל לפניו (אז אולי ת"ק החמיר שם, אך יקל בשבעה)
מצד שני השבעה חמורה יותר – כי באנינות האבלות לא התחילה (אז אולי ר"ג הקל שם, אך יחמיר בשבעה).

(כד. 1+)

1. C. דעת שמואל
2. a. שמואל לרי"ח – אין אבלות בשבת (מותר תשמיש)
3. b. רבנן בשם שמואל – אם שימש בשבעה חייב מיתה (רש"ש – אפילו בשבת).

אך רב פפא – א. זה רק איסור ולא מיתה, ב. זה רי"ח ולא שמואל (שהרי שמואל התיר כנ"ל).

           אז יוצא:
           שמואל – אין אבלות בשבת
רי"ח – יש אבלות בשבת (בצנעט)

הערות:

1. יש דבר אחר ששמואל אכן חייב בו מיתה – אבל שלא פורע שער ראשו ולא פורם בגדיו (קורע).
2. הברייתא באבל רבתי אכן מחייבת מיתה גם על תשמיש המיטה באבלות (שלא כשמואל ואי"ח).