לעילוי נשמת
ברכה בת יהושע ובלה ז"ל
לעילוי נשמת
שר התורה הגאון רבי שלמה יהונתן יהודה בן אהרן ודבורה פישר זצ"ל
אשר הסתלק לישיבה של מעלה ביום י"ד כסליו התשפ"ב. זכותו תגן עלינו.
השיעור המשולב (תרשים יחד עם קריאה בגמרא)
שיעור עם קריאה והסבר בגמרא בלבד
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מגילה לחץ כאן.
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
הדף היומי הקצר – הסיכום הכתוב
(כד: במשנה – כה: 1-)
חלק א – משנה: עושים קריעה, חליצה וסעודת הבראה רק על קרובים
א. קשה: והרי עושים גם על:
חכם (את שלושתם),
אדם כשר (בהלוויה),
וגם אדם לא כשר – אם היה בשעת יציאת נשמה.
תשובה: אכן עושים, ובמשנה מדובר שלא במקרים אלו.
ב. לגבי חכם –
כשרב ספרא נפטר – תלמידי אביי לא קרעו, כי אמרו שאינם תלמידיו.
אמר אביי – צריכים (לא כתב רב אלא חכם, ובתנאי שאתם לומדים ממנו בעקיפין) (מהר"ם מרוטנברג)
חשבו שפספסו, אך אמר אביי שעדיין צריכים.
אז חשבו מיד, אך אמר אביי שיחכו להספד.
לסיכום: מי שלמד בעקיפין מהחכם קורע, ואם לא קרע לפני הקבורה קורע אחרי, ועדיף כשמספידים.
(כה. לפני האמצע)
חלק ב – עוד סיפורים על אמוראים שנפטרו
א. כשרב הונא נפטר
- רצו להושיב ספר תורה על מיטתו ורב חסדא אמר שלא.
- המיטה לא יצאה מהפתח, ורב חסדא אמר בשם רב הונא שלא מכובד להוציא מהגג או להעביר למיטה חדשה, לכן הרחיבו את הפתח.
- הספיד ר' אבא – ראוי היה שתשרה עליו שכינה אלא שלא יכל בבבל.
והקשה רב נחמן בר רב חסדא מיחזקאל.
והשתיק אותו אביו רב חסדא וענה – יחזקאל התנבא כבר בארץ ישראל ("היה היה").
- ר' אמי ור' אסי חששו מרב הונא בחייו, וכשהגיעה מיטתו יצאו ללוותו, אך היו חכמים שלא.
היוצאים – כי ידעו ששילדו קיימת,
הלא יוצאים – כי חשבו ששלדו לא קיימת. - רב חגע התנדב להכניסו לקבורה במערת ר' חייא, וקם רב יחזקאל בן ר' חייא כדי שייקבר בקברו, ועלה עמוד אש שכמעט פגע ברב חגא.
(כה. 3-)
ב. כשרב חסדא נפטר
- גם רצו לשים ספר תורה על מיטתו ובסוף לא שמו כנ"ל.
- קרעו, וחשבו שלא לשלול (תיקון זמני), אך אמר ר' יצחק בר אמי – שוללים מיד כשמחזירים פניהם.
תזכורת:
על קרובים – שוללים אחרי ה7, ומאחים אחרי ה30.
על הורים – שוללים אחרי ה30, ולא מאחים לעולם.
נשים, אב"ד, רבו המובהק – כמו הורים (לא מאחים).
אך על חכם שאינו רבו המובהק – שוללים מיד, ומאחים למחרת (רמב"ם).
(כה. 1-)
ג. כשרבה בר רב הונא ורב המנונא נפטרו
- הגמלים כיבדו זה את זה מי יעבור קודם,
והרועה הערבי החליט שרבה בר רב הונא, ונשרו שיניו של הרועה. - הספד יפה של הינוקא עליהם: גזע ישישים עלה מבבל, ועמו ספר מלחמות וכו'.
(דילוג כה: שליש ל 😎
ד. דברים שקרו אחרי שחכמים נפטרו
- ר' אבהו – בכו העמודים בקיסריה.
- ר' יוסי – ירד דם מהמרזבים בציפורי
- ר' יעקב – העולם החשיך ורואים כוכבים ביום
- ר' אסי – נעקרו האילנות
- ר' חייא – ירדו אבני אש מהשמיים
- ר' מנחם בר' סימאי – הצורות על המטבעות נמעכו
- ר' תנחום בר חייא – נגדעו האנדרטאות
- ר' אלישיב – הגנבים חפרו 70 מחתרות בנהרדעא
- רב המנונא – ירדו אבני ברד מהשמיים
- רבה ורב יוסף – נהרסו הגשרים שעל הפרת
- אביי ורבא – נהרסו הגשרים על החידקל.
- ר' משרשיא – עלו קוצים בדקלים.
(חזרה לכה: שליש)
חלק ג – עוד סיפורי הספדים
א. על רבינא – תמרים הניעו ראש…על משים ימים כלילות.
ב. רב אשי שאל מה יספידו אותו –
בר קיפוק – אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי הקיר, אם לויתן בחכה הועלה – מה יעשו דגי רקק…
בר אבין דחה – לא מכובד להתייחס למות צדיק כשלהבת (גיהנום) או חכה (מיתה סתמית ופתאומית).
בר אבין – בכו לאבלים ולא לאבידה.
רב אשי לא אהב, כי מתייחס לצדיק כאבוד.
והתהפכו רגלי שניהם, ולא באו להספיד.
[ואגב, רבא ביקש מבר אבין שיאמר תפילה עליו לפני שחוצה את החידקל]
ג. רבי חנין – התפלל הרבה לבן, וכשסוף סוף נולד – נפטר ר' חנין
והספידו אותו – שמחה לתוגה נהפכה, ששון ויגון נדבקו וכו',
וקראו לילד חנן על שם אביו.
ד. על רי"ח –
A. הספידו אותו – קשה היום לישראל כיום בוא השמש בצהריים (כשיאשיהו נפטר מוקדם).
B. ר' אמי ישב שבעה ושלושים,
אבל אמר ר' אבא בריה דר' חייא – לא צריך.
ה. על ר' זירא –
ארץ שנער הרה וילדה, ארץ צבי גידלה שעשועיה.
סיכום ענייני חכם שמת –
בחלק הראשון ראינו – עושים קריעה, חליצה, סעודת הבראה,
אבל רק מי שהושפע מהחכם,
וקורעים גם אחרי הקבורה, ועדיף בזמן הספד.
בחלק השני ראינו –
על רבו מובהק, נשיא, אב"ד – קרע שאינו מתאחה.
על חכם – קרע שמתאחה (שוללים מיד, מאחים למחרת (רמב"ם)).
בחלק השלישי –
לא יושבים שבעה ושלושים (אך מי שרוצה יכול).
